לאבי היקר.

אתה שואל אולי אדם כן יכול לשקר לבנו אם הוא חושב שזה לטובתו, וגם אנשים רבים יכולים להסכים ביניהם לנהוג כך, משום שהוא רעיון שהוא טוב בעיקרו, ומי אמר שהשקר לא יכול להחזיק בקבוצה גדולה?

ואני אומר שודאי כן הדבר, שאם באדם אחד לא יתכן שינחיל שקר לבניו, כל שכן באנשים רבים. ואני אסביר:

התורה שקיבלנו בסיני מכילה בתוכה את סיפור הדורות שקדמו למתן תורה, את מעמד מתן תורה בהר סיני, ואת מה שקרה אחר כך במשך ארבעים שנה, כולל כל המצוות שנתנו בהר סיני (ספר שמות וספר ויקרא), ובמדבר סיני (מקצת ספר במדבר), ובערבות מואב (ספר דברים). והנה עיקר הוכחת המסורת של נתינת התורה מתרכזת בחלק של מעמד הר סיני וסיפור החוויה האישית שמוזכרת בתורה בעיקר בפרשת יתרו ופרשת ואתחנן, ששם מתואר אירוע מתן תורה שאותו חוו אותם האנשים שקיבלו את התורה, ואנו אומרים שהם לא היו מקבלים לידם ספר שכתובים בו שקרים עליהם עצמם, ובהכרח שהם מאשרים את מעמד הר סיני כמו שכתוב בתורה.

אמנם זה עדיין לא סותר אפשרות של קנוניה של עם שלם להמציא ספר חוקים כדי להועיל לבניהם ולחזק את הרעיונות ההגיוניים שהם המציאו ולכך תלו את רעיון התורה בכח אלוקי, כך אתה מציע.

ואני חושב שרעיון זה נסתר מהחלקים האחרים של התורה, משום שהתורה מכילה תרי"ג מצוות, לא אחד ולא עשר, אלא מאות מצוות, שחלקן אינם נוחות כל כך, וחלקם יקרות מאוד, וזה בלתי אפשרי להגיע להסכמה של כל חלקי העם על כל כך הרבה מצוות, בפרט שחלק מהמצוות נותנות עדיפות וחוסר שויון לקבוצות מסויימות באוכלוסיה.

למשל, אם אבותינו היו מתכנסים ודנים כל מצוה ומצוה, והיו מגיעים ל'והדרת פני זקן', האם כל הצעירים היו מסכימים לכך? האם כל הזקנים היו רוצים שיקומו מפניהם? וכשהיו מגיעים למצוות של מתנות כהונה, או מתנות לויה, האם כל שבטי ישראל היו מסכימים לתת לכהן תרומה גדולה מהיבול, ואחר כך מעשר ראשון ללוי, ואחר כך תרומת מעשר מהלוי לכהן, וראשית הגז, ובכור לכהן, ופדיון הבן לכהן, וחרמים גם כן לכהן וכן הלאה, כבר כאן נראה לי שהאסיפה היתה מתפרקת מרוב צעקות, למה הכל לכהן? מה הוא נותן בתמורה? ומה עם מצוות שהם הפסד שווה לכולם? כמו קרבן חטאת ואשם, על כל עבירה צריך האדם להביא בהמה ששווה כמה מאות שקלים לקרבן, מי היה מצביע בעד? בפרט שרוב הקרבנות באים על עבירות שבין האדם למקום, שתיקון העולם לא כך ברור בכך. ומה עם מצוות שמחלקות בין נשים לגברים? למשל שגבר יכול לשאת כמה נשים אבל אשה יכולה להיות נשואה רק לבעל אחד? האם זה היה עובר בשתיקה? האם הנשים לא היו צועקות על האפליה שבדבר? והיאך הסכימו העשירים למצוות שמיטת כספים? והחקלאים לשמיטת קרקעות? ומצוות השבת אבידה? לא היה בקהל אף אחד שמצא באותו שבוע צמיד יהלומים עם סימנים? ומצוות אכילת מינים טהורים, לא היה שם אף אחד שאוהב קציצות שפן, או מרק חסידות?

וגם לגבי סיפורי התורה אפשר לשאול, היאך בניו של זמרי בן סלוא הסכימו להכניס לתורה את הפרשיה הלא מחמיאה על אבא שלהם? והיאך בני שבט ראובן הסכימו להכניס לתורה את הסיפור שהם לא רצו להכנס לארץ כנען? ואיך לא הסכימו כולם יחד להשמיט את סיפור מעשה העגל שלא מחמיא לאף אחד חוץ משבט לוי, שכבר הרגיזו את משתתפי הכנס בזה שרק הם מקבלים מעשר ראשון?…

אני חושב שהעקרון ברור, אי אפשר להגיע להסכמה בכל כך הרבה נושאים בין כל כך הרבה אנשים שמצוות רבות מתייחסות להבדלים ביניהם, על כל ויכוח קטן יקומו עוד ועוד אנשים שיחליטו בסתר ליבם שכזה ספר הוא לא מעביר לילדים שלו, כך שמסורת התורה לא היתה שורדת יותר מכמה שנים בודדות.

אני מקווה שהבהרתי את הענין, אשמח לשמוע את חוות דעתך.

נועם.