שלום לך בחור יקר.

שאלתך היא שאלה מעניינת ביותר. ואתה שואל אותה בצורה מרתקת וכנה. דילמה זו יסודית היא מאוד, ונוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו.

*

בראשית, אני רוצה להרגיע אותך, בכך שרבים וטובים חווים את החוויה שאתה עובר. בעיקר טובים.

יתרה מכך, התהליך הזה שאתה חווה בנפשך, הינו תהליך טבעי, שיש בו הגיון רב.

ואני אסביר – ירדנו לעולם כדי לעבור דרך, לנסוע במסע. הדרך הזאת היא אינה דרך קצרה, ואינה קלה. ויש בה רבדים רבים מאוד, שמוטל עלינו לקלף, עד שנגיע למרכז, לתכלית, למטרה, עד שנגיע אל היעד.

ישנן תפיסות שונות על חיי היהדות, על התפקיד המוטל עלינו, על הדרך שאנו צועדים בה. והתפיסות הללו מאוד משפיעות על החיים עצמם.

בתחילת הדרך, בילדות, וגם בבחרות, ולעיתים אף יותר, התפיסה שלנו, היא תפיסה מעט דיכוטומית, אנו רואים וחשים רק שחור ולבן.

התפקיד שלנו מאוד ברור וחד, עלינו לעבוד את ה' בכל מאודנו. זאת האמת ואין בלתה. העולם הזה אינו קיים באמת. כולו שקר. והאמת היחידה הקיימת כאן היא האלוקות, המופשט, העליון.

בשלב זה אנו אוחזים ודבוקים בשמי שמים. בשלב זה קל יותר ופשוט לדבוק במטרה אחת ויחידה. בשלב זה כל כך מתבקש לאחוז בתורה ובתפילה בדביקות שאין כמותה. אלו הם ימי התום, ימי היופי וההדר, ימי השלימות והילדות. ימי הבוסר והצמיחה.

*

יכול היה להיות כך כל החיים, אילולי החיים עצמם. אילולי כך, שהעולם חזק מנשא, פועם בעוצמה בלתי רגילה, ובלתי ניתנת להתעלמות. העולם מתרומם מולנו לגבהים, והעולם חובט בנו בשוטים.

בשלב מסוים אנו צומחים וגדלים, ותחת פנינו החלקות, צומחים להם אי אלו חספוסים, גדלים להם פה ושם פצעונים, ומתגלים לנו אי אילו סדקים ובולענים.

כשאנו צומחים, כשאנו גדלים, כשאנו מתפתחים ומתרחבים, העולם מכה בנו בהפתעה ומראה נוכחות. ואנו קולטים לפתע, שהעולם אינו כה חד וחלק, העולם אינו כה פשוט וברור, כפי שתפסנו עד כה. העולם הוא מורכב. כן. ישנה מילה כזאת – מורכבות.

לפתע אנו חשים בעוצמה ששום דבר אינו חד משמעי, שהעולם מלא וגדוש בדברים רבים, בשאלות, בהרהורים, במשיכות ובכיסופין שונים ומשונים.

כאן נסדק לו תום הנעורים, והתמימות מפנה לה מקום להרהורים ובירורים. קשה הוא הגיל וקשה היא המציאות. אך אלו הם החיים, וזוהי המטלה המוטלת עלינו.

בתחילה אנו נלחמים כמו חיה פצועה, שלא לוותר על העולם הישן. אנו בוכים בעוצמה, אנו רוטטים מערגה, אנו דוהרים בצמא, אנו חובטים בתקרה, וצובטים עצמינו באפילה. אנו רוצים את הביטחה, כל כך רוצים אותה, אך היא איננה. היא עוזבת אותנו אט אט לבלי שוב, נעלמת כאילו לא הייתה, ומותירה אותנו דוממים עצובים פגועים וחשופים.

היא נעלמת, אך הזיכרונות, אוי הזיכרונות, הזיכרונות המתוקים והיפים מימים שהיו ואינם, מזמנים שחווינו והם כבר לא כאן, נישאים עימנו ימים רבים ושנים, ונותנים את אותותיהם לנצח בנפשותינו העדינות והרכות.

אנו שותקים, דוממים אבלים וחפויים, ימים ארוכים וגם לילות. והם הזיכרונות שוטפים אותנו בכל עת, כמו מלח מריר על המוני פצעים פתוחים.

אנו אוספים את עצמינו בעצב, לעיתים נלחמים ולעיתים פחות. תמיד מנסים כל יום כל בוקר מחדש, כאילו הזמן לא היה כאן, ולא פעל את פעולתו האכזרית. כאילו המים לא שטפו את החיים המושלמים.

אבל כשהכול חרב לו כדרכו של עולם, צוהר חדש נפתח, צוהר של חכמה, של פיקחות, צוהר של עמקות.

כאן אנו מוחים את הדמעה, את השאלות ואת האמונה התמימה. ויוצאים למסע מחודש, מסע של גברים, מסע של עבודה. פותחים הכול מחדש, לומדים, קמים, מתרוממים ונופלים. זה קשה זה מתיש וזה תמיד עומד בצל של אותם הימים. אבל זאת הדרך ושם נמצא האור והאופק.

הבן בחור יקר, אמונתך ופועלך בימי התום היו יפים מאוד לזמנם, כשם שארגז חול הוא המשחק הטוב ביותר לילד, כשבסיום המשחק הוא מקבל שטיפה מאימו ומבריק לו מחדש. אך כיום אדם בוגר הינך, ועבודתך שונה היא לחלוטין, אל תדון עצמך ברותחין וביחס לימים קודמים. דון עצמך במתאים לך, והמתאים לך ביותר הוא חייך היום, כן, היום, עם התפילה למחצה, עם השפתיים היבשות והסדוקות, ועם העיניים נטולות הלחלוחית, ועם הלב נטול הפורקן.

עם כל אלה אתה בא לפני ה', ועם הכלים הללו אתה בונה מחדש, יותר לאט, ויותר קשה, אבל יותר יציב ויותר בוגר.

קומת היסודות של הילדות שהיית בה, היא כל כך מוגנת, היסודות תמיד נמצאים מתחת לאדמה, מוגנים ומכוסים, יצוקים יציקה חזקה של בטון קשיח. הקומות העליונות המה כבר חשופות לכל ארבעת רוחות הפרצים. אך מהן ניבטת לה הקרקע, ומהן צץ לו ומציץ הנוף והיופי, ההרמוניה והשלימות.

עבודתך היא עבודה של בנין מחודש, מתוך לימוד, מתוך עומק, מתוך הבנה, שתפקידם הוא ללמוד, לשאול, לענות, לעבוד באופן אחר. למלאות ולהטעין את עצמך באורות גבוהים.

*

ואתה יקירי, אתה כותב שאתה מדבר עם הקב"ה גם שלא בשעת התפילה, האם אתה יכול לשער איזו דרגה אתה נמצא, אתה פשוט מדבר עם ה' במהלך היום, האם יש לזה שיעור? זה הרי דבר נפלא ונורא, קרבת ה' שאין דומה לה.

הקב"ה העביר אותך דרך מדהימה, זכית, לא כל אחד זוכה שהוא נבחר להיות סולל דרך. כיון שהצלחת במשימה, זכית שוב והקב"ה הוא בכבודו ובעצמו צימח את האדישות שבך כעת, מתוך כוונת מכוון שראוי לך כבר לגדול ולעבוד את ה' כאדם ולא כילד. אינך בועט משומן, הינך אוהב מרזון.

כל עקרונותיך היו גדולים ועצומים, אך כיום נדרשת דרך חדשה, חשיבה חדשה, עקרונות חדשים ומתאימים, ניסיונות חוזרים ונשנים. אין לך מה להילחץ, לך כי לכך נבחרת, ואם הקב"ה סומך עליך בכך, מה לך לפחד, סע בעיניים בוערות וחזקות, ועשה את מלאכתך נאמנה.

אני מרגיש קרוב אליך, ומאחל לך באמת ובתמים

שתצליח בדרכך החדשה, שתדע את דרך הצמיחה,

ושתהיה קלה ולא קשה

מקווה שעזרתי ולו במעט

בהצלחה

דוד ב.

[email protected]