דלג לתוכן
היי. קודם כל אני רוצה שתדעי, משיבה יקרה- שאני מעריכה אותך מאד שאת מקדישה מזמנך לעזור ליהודייה סתם ככה, כי אנחנו אחים.. תודה!
אגש לבעיה- אני סובלת (ממש סובלת!!) מתלות רגשית. (אני קוראת את השורה הזו ולא מאמינה שזאת אני… ..:)לקח לי זמן להכיר בבעיה ולא לטייח אותה- והנה אני בשלב הכרת הבעיה. הכרתי דמות מדהימה- באמת מדהימה ולאט לאט… לאט ובטוח הגעתי למצב שאני חושבת עליה כל היום- כל יום! היא נמצאת כל הזמן במחשבה שלי, חושבת שהיא שומעת אותי מדברת אפילו עם חברות ומה הייתה מגיבה… חולמת עליה… מחפשת דברים משותפים שיש לנו.. כשאני רואה אותה הדופק שלי מהיר יותר… אני רואה אנשים ומסתכלת עליהם כאומללים איך הם לא מכירים אותה.. ומי שמכיר ובקשר איתה אמור להיות מאושר… בקיצור, תסבוך עמוק ומטומטם. ( אני הייתי נבהלת מאדם כזה. ז"א ממני) זה קשה ברמות!!! וזה מציק!!! אני ככ מתגעגעת לעצמי של לפני כמה שנים שהייתי בן אדם שפוי…! נעשיתי פתאום לאדם ככ תלותי, ככ לא הוא!!!! ומעולם לא הייתי כזאת!!! (היא לא יודעת את זה, זה לא באשמתה בכלל אין לה צד בדבר הזה.) אני לא בקשר יום יומי איתה כי היא לא גרה בעיר שלי אז אני לא רואה אותה מלא וזה סבבה, אני לא צריכה לראות אותה אבל אני צריכה לדעת שאם אני צריכה אותה היא פה… כשהיא מתייחסת אלי טוב לי עם עצמי והיום שלי טוב, וכשלא אז לא… היה תקופה שהיא ממש עזרה לי- כנראה סיפקה לי חסר עמוק בתוכי… בבקשהה! אל תגידו לי שזה כנראה נובע ממשהו מאד עמוק, מחסר מהסביבה בה גדלתי וכו.. לצערי אני יודעת את זה! זה רק יתסכל אותי עוד יותר… תנו לי פתרון!!!! אני יודעת שזה ידרוש עבודה עצמית חזקה אבל אני מוכנה לעשות אותה! רוצה לקחת את עצמי בידיים ולהחזיר לעצמי את החרות!!! (כמה סימני קריאה?? כנראה אני די מתוסכלת..:) זה כבר זמן ממש ארוך… תנו לי להאמין שיש מציאות אחרת! שיש אנשים שמחים עם עצמם. מעצמם… שאני לא אהיה אדם מסכן ואומלל בלעדיה!!! (בלעדיה זה אומר בלי המחשבה עליה כי לא יוצא לי להיות בסביבתה הרבה או לדבר איתה כמעט…)
ולסיום, אני חשבתי שלא יעזור שאעשה מאמצים לא להיפגש איתה וכו ואז כאילו לשכוח אותה כי זה לא באמת עוזר. חשבתי ההפך, לא להמנע מנקודות מפגש – להפגש עם הפחד בצורה ישירה ולהתמודד איתו… שטויות אמרתי?! תודה יהודייה יקרה!!!
תגובה אחת
ואווי גם אני חווה ממש אותו דבר, את לא לבד!!
זה קרה לי עם מורה והיא עדיין מלמדת אותי, מה שהופך את זה ליותר קשה כי אני רואה אותה כל יום , אני הצלחתי לספר לה את זה והיא אמרה לי שזאת היתמכרות וניסיון של הנפש שלי למלא חסך רגשי שהיה לי בילדות(אותו דבר…)
היא אמרה לי למחוק כל דבר שקשור אליה כמו ההתכתבות שלנו, תמונות וכו
אני עדיין חושבת עליה כי זה בסך הכל שבוע עבר מאז שהיא דיברה איתי אבל אני כבר מתחילה לראות שינוי, פיתאום אני פחות חושבת עליה…
אני לא יודעת אם זה טוב מה שאני עושה , (אני משכנעת את עצמי שהקשר הזה לא טוב ולא ימלא לי אף פעם את החסר הזה ולכן אני מנסה להיות עסוקה בדברים אחרים כמו חברה ותחביבים כדי קצת לישכוח ממנה).