נערה יקרה,

החיות מבעבעת מכתיבתך,

ואני חוגגת איתך את קיומה!

כי הרגשות הסוערים, חיפוש הקשר האינטימי, הרצון לחיות נכון- כל אלו הם נביעה של טוב בתוכך,

ומה שנותר הוא לעשות סדר ולנתב כל דבר לאפיק חיובי.

החיים שלך הם מקשה אחת של עלילה מורכבת. אך על מנת להבהיר את הנקודות, אחלק את שאלתך לשתי נושאים עיקריים שצפו לי תוך כדי מחשבה (רבה!) על הדברים שכתבת:

1. אני מול גורמי סמכות (ביה"ס, הורים)

2. אהבה וקשר 

יחודיות מול כניעה לסמכות

את מתארת ריחוק רגשי ואפילו שנאה למסגרת ונתק מהלימודים בעקבות סימון ויחס שלילי כלפייך. התחושה הזו, שמסתכלים רק על החיצוניות וגם שם- מסמנים אותי יותר מאחרות, הינה מקוממת. התגובה שלך מובנת כל כך! לא זו בלבד, אלא ההתקוממות שלך מעידה על מנגנונים בריאים; את מזהה כשיש כשל בזיהוי האישיות שלך, ונזעקת כאשר יש חוסר התאמה והפחתה.

מלבד תחושת ההשפלה, נשמע שגם הרגשת איום על הביטוי האישי שלך. כלומר: הביטוי של הייחודיות שלנו הוא גם דרך אלמנטים חיצוניים כמו סגנון דיבור, שפת גוף, בגדים, שיער, ותכשיטים. מחקרים מראים כיצד התנהלות חיצונית משפיעה על תחושת הזהות, או במילותיו של ספר החינוך: אחר המעשים נמשכים הלבבות. למשל, קיימים מחקרים מרתקים כיצד השיפוט של אנשים והתנהגותם הינה מושפעת מסגנון דיבור. (תוכלי להעמיק במחקריה של Elisabeth Loftus)

אין ספק שבניית זהות אישית הינה חלק משמעותי מהתפתחותה של כל נערה. לשם כך עומדים לרשותך המנגנונים של קבוצת השתייכות, סגנון לבוש ודיבור. את היית בתהליך בנית הזהות באופן שהרגיש לך נכון, אבל חומרי הגלם שאיתם פעלת הפכו לגל מפולת. 

את נפגעת מהתגובות של מקורות הסמכות, ושואלת בכאב: מהיכן אשאב כוחות? מי יעזור לי? ואיך אוכל לסדר את האבנים מחדש? 

כקצה חוט של תשובה, אנסה לשרטט קווי תכנית:

– במקרים שבהם הביטוי האישי עולה בקנה אחד עם ציפיות המסגרת, אין סתירת בנין והכל מסותת. הדרך הזו פשוטה וחלקה יותר, ועליה אנו מתפללים "אל תביאנו לידי ניסיון". אבל יש בה חיסרון- היא לוקה בשלמותה. היא חסרת בירור נוקב שמגיע רק מתוך ההכרח לבחור בערכים היקרים לך, כקנין אישי שלך.

– כאשר ישנה התנגשות בין הביטוי האישי למסגרת- אני מציעה 'הפרדת רשויות'. הפרידי בין הלבוש שאת בוחרת לפי הפרמטרים האישיים שלך כמו הסגנון, האורך הראוי וכו', לבין פרמטרים שהם תקנון של מסגרת הלימודים. 

תארי לעצמך למשל מקום עבודה בו היו דורשים לענוד צמיד תכלת על פרק יד שמאל, וכל העובדים היו נדרשים לכך גם מעבר לשעות העבודה. אם היית בוחרת לעבוד במסגרת הזו- היית מקבלת את גזר דין הצמיד כחלק מהתפקוד במסגרת הזו.

כך גם התקנון- יש בו מן הצניעות, ויש בו גם רצון לאחד את כל הבנות בסגנון מסוים,  ללא קשר לצניעות עצמה אלא כמזהה השתייכות.

אנא אל תביני מדברי שאני קוראת לבטל את התקנון,

או לבטל את רצונך.

אני מציעה לך למצוא שלום.

כדי להגיע לאיזון הנכון, יהיה עלייך להכיר את עצמך מעט יותר. בהמשך התשובה אציע דרך להתכוונן פנימה.

אהבה וקשר

מעבר לקודים חברתיים והתנהגותיים, קבוצת השייכות נותנת מענה של קשר ותמיכה. 

כל אדם זקוק לאהבה וקשר. הקשר הראשוני הוא בין התינוק להוריו. קשר זה מתעבה והופך להיות הקשר בין ה"אני הבוגר" שבך לבין ה"ילד הקטן" שבתוכך. ברמה אידיאלית, האדם משקף בתוכו את היחס הנכון שבין הורים לילדים ושבין הבורא לנבראיו. 

כשאת מתחברת לעצמך, את בעצם מתחברת לדמות תבניתו של האור האלוקי. כלומר: כשאת מכוונת לרצון הפנימי שלך ופועלת משם, את מחוברת אוטומטית למקור של אהבה וקשר- עם הדמות הכי משמעותית בחייך: הנשמה שלך.

כשאת מרוחקת מהזהות שלך, את יותר זקוקה לקשר חיצוני שיהדהד את הפנימיות. כפי שפירטתי בפסקה הקודמת, הבגדים והקשר החיצוני הם חלק מהזהות- מבטאים אותה וגם מחלחלים אליה.

אין לי ספק שבקשר עם הבחור את מוצאת משהו שמהדהד רצון פנימי שלך. אולי רצון שמישהו יראה אותך? ירעיף עלייך טוב? יתן לך משהו שאף אחד אחר לא נתן?

אולי חצי נשמתך כבר רוצה לפגוש את החצי השני שלה? זכרי שאת בגיל שבו המערכת כולה (הורמונלית, פסיכולוגית, פזיולוגית) מתכוננת לקראת קשר עם חצי נשמתך! כל המנגנונים מתקתקים שמתקרב עת דודים, והם יוצרים צורך ומשיכה גדולה לקשר אינטימי.

מאד מובן שאת מרגישה חיות בקשר הזה, כי הוא לכאורה ממלא צורך אמיתי שלך. 

מובן גם שכאשר הצורך אינו מתממש, התגובה הרגשית היא כעס, התנתקות, מרדנות, התכנסות ותלות.

לכן, את חייבת ללבן את הסוגיה העצמית הזו, להבין את השורש!

כשתלמדי להקשיב וליצור אהבה וחיבור של שלום בין החלקים שבתוכך- את תהיי הרבה פחות תלויה במילוי הצרכים מבחוץ. את תוכלי לשמר את אנרגיות האינטימיות שלך לקשר זוגי של אמת.

כשתהיי מחוברת למי שאת באמת, את תזהי ולא תפלי למלכודות! את תדעי להתרחק מבורות נשברים של בחורים שרק רואים בך אובייקט (!!!), ולא חושבים כלל, בלשון המעטה, על טובתך היום ולעתיד.

כשתהיי מחוברת לפנימיות ולזהות האמיתית שלך, את תוכלי להמשיך ללמוד ולהצליח פשוט משום שאת חפצה בכך. את תהיי פחות מושפעת רגשית ממחוות שנראות כמילוי צורך אמיתי. את תפעלי מתוך עוגן של רצון עצמי, ולא נתונה לתגובות אוטומטיות. 

את תוכלי למצוא דרך לחתוך את הקשר עם הבחור באופן שאינו משתמע לשתי פנים. 

דיאלוג פנימי

כעת אציע לך כיוון לחיבור לעצמך, דרך התבוננות פנימית. תוכלי לבצע את המסע הזה בכתיבה חופשית, בציור או בדמיון. 

קראי את ההוראות, קבעי לך פגישה עם עצמך, ותשמחי על ההזדמנות לפגוש את האדם הכי יקר בעולמך- את עצמך.

שבי או שכבי במקום שקט. 

הוציאי אויר לאט, שימי לב לנשימות.

אויר נקי נכנס, אויר פחות נקי יוצא.

אויר נקי נכנס, אויר פחות נקי יוצא.

דמייני גל של רפיון עובר על כולך- מהראש ועד כפות הרגליים.

ראי מקור אור עליון עובר ממעל לראשוך אל תוך הגוף, ממלא את הכל באור, ומסלק כל מה שמיותר לך כרגע.

תני לעצמך רשות להכנס פנימה, לתוכך.

ראי את 'הקטנה'. זו שרוצה וצריכה דברים, זו שכועסת ומתעצבת כשהיא לא מקבלת את שבקשה.

איך היא נראית? מה הפנים שלה מביעות כרגע? איפה בתוכך או סביבך היא ממוקמת? מהי צורת הדיבור שלה?

אם היו לה מילים, מה היא אומרת או רוצה לומר?

כעת שימי לב ל'גדולה'. זו שיודעת מה נכון ומה לא, זו שיש לה ערכים ואידיאלים. היא יודעת לכוון את הקטנה ולתת לה את צרכיה.

איך היא נראית? מהי הבעת הפנים שלה כרגע? איפה בתוכך או סביבך היא ממוקמת? 

אם היו לה מילים, מה היא אומרת או רוצה לומר?

מה חשוב לה? למה היא זקוקה?

אפשרי להן לשוחח ביניהן. הקשיבי לכל אחת. מה הקטנה אומרת, מה הגדולה משיבה. הן יכולות לשוחח במילים, או להביע בכל דרך אחרת ככל שהן רוצות.

אפשרי לשיח לזרום, את רק מקשיבה ומאפשרת את השיח הזה במקום הבטוח והשקט שלך.

* * 

אני מודעת לכך שהצעתי לך עבודה טיפולית ללא מפגש טיפולי, וזה עלול להיות מורכב מדי. אינני מכירה אותך, ובהצעה הזו לקחתי סיכון שאולי הכיוון הזה לא מתאים לך.

יחד עם זאת, רציתי לתת לך מתנה של הזדמנות להכיר את עצמך. כי אין עוד אחת כמוך בעולם, וגם לא תהיה. ומגיע לנשמה ייחודית כשלך לפעול בעולם ולקבל החלטות מתוך הכרה עצמית, בתגובות מעוגנות לכל מה שהחיים מזמנים לך. את תוכלי לקבל החלטות מבלי חיכוכים עם גורמי הסמכות ומבלי להכנס לדיכאון. 

התבונה שלך תאפשר לך לשקול ולפעול מתוך עוגן לרצונות האמיתיים שלך.

את גם תוכלי לפנות לעזרה מתוך חוסן של מי שיודעת שהיהלומים מתחבאים מתחת למפולת אבנים.

אני מאחלת שהילדה הטובה שאת תאיר ותכוון אותך, ברוך ובאהבה.

מתפללת איתך שהעתיד שלך יהיה בנוי מאבני המקום הקדוש שבו את נוכחת היום, ובכל רגע מחדש,

מתוך הכרה שהערעור בא אך ורק לעורר, 

והצרה היא צוהר להרבה מאד אור.

אשמח לכוון ולסייע ככל שאוכל,

ולא מוותרת על חיבוק אלייך-

נערה שמתעקשת לחיות טוב, באמת!

שפרה

[email protected]