The Butterfly Button
תחושה של חוסר אונים מול החיים

שאלה מקטגוריה:

תודה רבה שוב ושוב על המקום המבורך הזה להביע דאגות ולמצוא אפילו תשובות בשאלות שאחרים שאלו.
אני יתחיל מהסוף,
בת 27 אמא לשניים, נשואה לבעלי אהובי 5 שנים.
אני מרגישה חסרת אנרגיה פנימית, סובלת לצערי מכל מיני בעיות עיכול שונות שנגרמו מלחץ מתמשך, חוסר הנאה ביום יום ובעיקר התמקדות באין שלי האישי – מבחינת אישיות- שאני יותר רגישה, יותר חרדתית, פרפקציוניסטית, לא זורמת וצוחקת עם הסביבה והילדים שלי, מאז ומתמיד הביקורת העצמית שלי היתה שם כל הזמן! ובמגוון תחומים מה שהוביל לביטחון עצמי נמוך ממש.
אבל ב״ה זכיתי להתחתן עם הבן אדם הכח הכי טוב שיכולתי לקבל שנוכח פיזית ונפשית בכל הטלטלות הנפשיות שעברתי אחרי החתונה, דיכאון בהריון ממחשבות טורדניות, דיכאון אחרי הלידה שניה בעקבות עומס נפשי שהייתי שרויה בו.
טופלתי שנתיים בערך בטיפול פסיכולוגי וזה הוביל לשיפור משמעותי במחשבות הטורדניות.
במקביל התמודדתי עם הורות לא פשוטה מול הבכור שלי (זה שהייתי בדיכאון במהלך ההריון שלו) הוא היום בן 4.5 היפראקטיבי, מתחצף בלי שום, כועס על הרבה דברים… הנוכחות איתו דורשת הרבה סבלנות המון! אני מרגישה שהוא גומר לי את הכוחות הפיזים ובעיקר הנפשיים – שזה הדאגה מה יהיה איתו בעתיד עם הוא עכשיו מתנהג בצורה ממש לא טובה עכשיו (אפילו שזה נובע מכאב או טעויות שעשיתי במהלך השנים) אבל תמיד תמיד השתדלתי לעשות הכל!! הכל!! כדי להיות אמא סבלנית יותר, מכילה ופשוט לאהוב! אבל זה מחזיק לתקופה קצרה ואז יש איזשהו משהו ששובר אותי ואז חוזרים 10 צעדים אחרוה.. הדאגה מה יש לו? למה הוא שונה מכולם? כולם כבר יודעים שהוא עושה בעיות… עוד שניה מתחילה שנה חדשה ויש לי המון דאגות של מה יהיה?? מה יהיה איתו?

אני יכולה להגיד על עצמי שעם כל מה שעברתי הייתי גיבורה, טיפלתי בקטנים שלי במסירות, הלכתי ועשיתי כל מה שיכולתי כדי שהבית יתפקד אבל במקביל נגמרו לי הכוחות! אני לא בן אדם אופטימי מטבעי וזה מקשה עלי מאוד! לא מצליחה לראות את הטוב בבן שלי, בעתיד שלו, אני יודעת שביום שאזכה בעז״ה לקבל את עצמי על כל קשה החסרונות שלי אהיה יותר בשמחה.
עבור הבן שלי בעלי ואני הולכים להדרכת הורים ואנחנו בתחילת הדרך ובעז״ה יגיעו ימים טובים יותר אבל השאלה שלי איך בדרך לא נשברים ומשאבים מכל אתגר גדול או קטן (במיוחד למישהי רגישה כמוני) איך לא נשאבים ישר לירידה עצמית? איך משתדלים לא לחשוב יותר מידי על האתגר?
אני יודעת שזה שאלות שמתאימות לטיפול וזה תהליך אבל אולי הכוונה מה הדבר הנכון לעשות כי כרגע אני מרגישה מותשת ומבולבלת- לקחת אותו לאבחון של הפרעות קשב או אוטיזים או לתת צ’אנס להדרכה ?(חשוב לי לציין שזו מטפלת ילדים שנפגשה איתו מספר פעמים ואמרה שעל פניו לא רואה בעיות של תקשורת – אבל היא לא מאבחנת ספיצפית לתחום הזה, כן יש חה נסיון של 30 שנה בתחום הטיפול בילדים)
ועם עצמי האם לחזור לטיפול או לנסות בדרכים אחרות להירגע?

תודה רבה עליכם!

תשובה:

פונה יקרה טובה, טובה ואהובה כ”כ!!

אני קוראת את מכתבך ומרגישה ממש יחד איתך את התסכול של המאמץ הגדול בלהיות האמא הכי טובה שאפשר למרות כל הקשיים ולמרות התנאים שלא מאפשרים! מרגישה ממכתבך את הבדידות הגדולה מול הכאב האישי שלך בחיים, את הדאגה וחוסר השליטה לגבי העתיד של בנך הגדול, ואוו כמה זה קשה! כמה לגיטימי שזה כואב לך! אני מרגישה מהמכתב את המסירות העמוקה לילדיך ולבעלך ואת החוסר אונים שיש לך מול איך שאת היית רוצה שיהיה למול מה שקורה בפועל. במציאות. את החוסר שליטה הזה שכ”כ מתסכל מול האימהות שלך (לרקוד, לצחוק איתם..) מרגישה ממך איך היית רוצה שיהיה אחרת! שתוכלי להיות שם בנוכחות פיזית ורגשית, שתוכלי להכיל את הבן שלך עד הסוף, שתוכלי אפילו לקבל את החסרונות שלך כמו שכתבת. לקבל הכל, להכיל את הכל ואת כולם. ואוו!! כ”כ לא פשוט! אני ממש כואבת איתך!

יש לך רצונות כ”כ כ”כ טובים ונקיים!! את כזו טובה! רוצה בטוב! מתאמצת לטוב ומה שכואב כ”כ להבין ממכתבך שאת נשארת בסוף בלי כלום ביד. בריקנות כזו, באוזלת יד, בחוסר אנרגיות מוחלט עד כדי הרגשת מותשות ובלבול.

יחד עם זה, אני מתפעלת כ”כ שלמרות כל מה שתיארת ולמרות הקשיים והחוויות הקשות שאת עוברת ולמרות שכתבת שאת אינך אדם אופטימי, יחד עם זאת, את מצליחה לכתוב כמה זכית בבעלך! רואה את המעלות שלו, יודעת להבחין בנתינה שלו אליך ולילדים, שזה כ”כ כ”כ מרגש ועוצמתי. להצליח בתוך החושך שאת נמצאת, בכאב, בבדידות, בחוסר אונים וחוסר השליטה- את הנקודה הזו של האור. זה עצמו מראה על כך שיש לך כוח עצום בתוכך ויש בך בערה של רצון שעוד תעזור לך לצאת מהחושך. כמו גם שאת מבחינה בצורך של הילד שלך, הולכת להדרכת הורים, מנסה למצוא פתרונות, מתאמצת, מתייעצת, פונה לאקשיבה וכו’. לא בחרת בחידלון, בלהשלים עם המצב אלא את עדין מלאת תקווה. את ממשיכה לפעול הלאה לעבר הטוב בכוחות שאת מרגישה שחסרים לך ולמרות שאת מאד פצועה. על כך אני מעריכה אותך כ”כ!! את אישה יקרה מאד, מיוחדת מאד וגיבורה מאד מאד!

ועכשיו לשאלתך, כתבת ” כרגע אני מרגישה מותשת ומבולבלת, לקחת אותו לאבחון של הפרעות קשב או אוטיזים או לתת צ’אנס להדרכה ?” וגם שאלת ” ועם עצמי האם לחזור לטיפול או לנסות בדרכים אחרות להירגע?”

מכיוון שאני מתרשמת ממכתבך שאת בעלת מודעות עצמית גבוהה לקשיים שלך, לחסמים את גם יודעת לשאול את השאלות הנכונות לכן, נצא רגע להסבר קצר על איך הנפש לנו פועלת וכיצד היא ממגנטת שיתוף פעולה ושפע לחיים שזה בעצם מה שאת מבקשת. את רוצה שהבן שלך יקשיב לך, לא יאתגר אותך, שהסבלנות שלך תצליח להכיל אותו ואת גם מבקשת רווחה ושמחה להתמלאות באנרגיות טובות כדי שתוכלי לתת הלאה למשפחה היקרה שלך.

כדי שאנחנו נוכל להיות בהשפעה, בנתינה, הנפש שלך צריכה בעצמה להיות מלאה. נקודה. אנחנו לא יכולים לתת ולתת כשאנחנו בקצה. כמו שגם כתבת, את מתאמצת מאד וזה מחזיק קצת זמן ואז הכל מתפרק וחוזרים 10 צעדים אחורה. הרגשות והכוחות שיש בתוכינו הם אלו שמשודרים החוצה לסובבים אותנו – ללא מילים. אם זה האנרגיות הטובות ואם זה הריקנות, המחשבות המחלישות, הסבל והכאב. כל מה שבתוכינו אנחנו מעבירים מבלי מילים כלל לאנשים שסובבים אותנו. קוראים לזה “המודעות השקופה”. כן. גם אם תגידי לילד שלך 100 פעמים כמה את אוהבת אותו, אם את באותו הזמן מרגישה שאין לך כוח אליו (וזה קורה לפעמים לכולנו), זה הרגש האמיתי שהוא יחווה מולך. המילים שאנחנו אומרים לא באמת עוברים אליו. החויה שהיא זו שעוברת. הרגשות שבתוכינו. כנ”ל עם כל מי שסביבנו.

לכן, חשוב מאד לדאוג קודם כל לעצמינו משתי הסיבות שרשמתי לעיל. גם להתמלא בכוח, כי א”א להחזיק ככה באמת לאורך זמן, זה רק אחיזת עיניים ואז הכל מתפרק, וגם בגלל שהמחשבות שלנו והרגשות עוברים לסובבים אותנו והם מקבלים את השדר הזה ומתנהגים בהתאם.

מתוך מה שכתבתי תוכלי להבין כמה את (-הנפש שלך, הגוף שלך והרוח שלך) שחקנית משמעותית כ”כ בחיי הבן שלך ובחיי המשפחה שלך בכלל. ולא. אני לא כותבת כדי שנרגיש אשמה כאימהות אלא להיפך, שנבין עד כמה ההשקעה בנו היא זו שתניב לנו תוצאות. זה הכוח שלנו כאימהות וכנשים בכלל.

אז מה בעצם ניתן לעשות?

לדאוג קודם כל לעצמך. להתרכז קודם כל בך.

כתבת שהיית מטופלת במשך שנתיים. ציינת שזה עזר במעט מול המחשבות האובדניות שזה חשוב ומבורך כ”כ, אך נשמע מדברייך שעדין את זקוקה לקבלת כוח כדי לרפא את כאב הפנימי שאת חשה מול הביקורת העצמית הגבוה והמחשבות השליליות כמו שכתבת גם, שאת יודע כשתקבלי את עצמך כולל החסרונות את תרגישי טוב יותר. וזה נכון. וטוב כ”כ שאת מודעת. רק שכדי להצליח לעבור ממצב של ביקרות עצמית גבוהה המביאה מחשבות שליליות למצב של חיים בחמלה ואהבה עצמית המביאים מחשבות חיוביות זה תהליך. וכמו כל תהליך הוא דורש הרבה מאד סבלנות, אורך רוח ונחישות.

הנחישות ניכרת מאד במכתבך, זה המאמץ להמשיך הלאה, לבדוק מה עוד אפשר לעשות ולא להתייאש. תמשיכי כך!! את אמיצה וגיבורה! בכלל לא מובן מאליו ובטח עם הרגשות הנוספים שמלווים אותך.

הסבלנות ואורך הרוח, הם לעיתים האויב הכי גדול של הביקורת העצמית. כי דרכה של הביקורת הוא לשבת ולהגיד ללא הפסקה מה עוד לא התקדם, מה עדין לא טוב. אבל אם את יודעת את זה מראש, את גם מבינה שזה הטריק. את כבר יודעת שזה יקרה, ואת מכינה את עצמך לכך.

בעצם השאיפה היא להכניס לחייך כמה שיותר חמלה והבנה, כמו להיות “החברה הטובה” של עצמך או “האמא” של עצמך. מבינה, אכפתית, תומכת. אבל- וזה אבל גדול- א”א בבת אחת להשתנות. זה שינוי כ”כ עמוק שצריך לקרות ובגלל זה הוא ייקח זמן, לכן, אנחנו צריכים להיות בחמלה והבנה לעצם התהליך, לירידות ולעליות שיגיעו עד אשר יהיו יותר עליות מירידות. כלומר לעולם לא נהיה במצב מושלם. סטטי. תמיד נהיה באיזה קו גלי אבל לפחות מרבית מהזמן נרגיש טוב. וכשניפול, נקום מהר יותר בנפילה וגם שהמרחק בין נפילה לנפילה יהיה גדול יותר.

כדי לעשות את התהליך הזה את צריכה ללכת לאשת טיפול מקצועית, פסיכולוגית וכד’. כתבת שהיית שנתיים אצל מישהי והתקדמת אבל עכשיו כשאת במקום אחר, מודעת לאתגר שלך וחזקה יותר מבעבר, תוכלי לבחור בצורה ממוקדת בהתאם לאתגר שעכשיו את מתמודדת איתו- הביקורת העצמית הגבוהה, המחשבות השליליות. בהתאם למה שכתבת, את כיום זקוקה למטפלת שאצלה תרגישי בנוח להיות את, כזו שתרגישי ביטחון לפתוח את הכאב שלך את החסרונות, שתרגישי שהיא מכילה ומקבלת אותך על כל חסרונותיך, וכמובן שתהיה מקצועית. בעזרתה תוכלי אט אט לנכס לעצמך את התכונות הללו של חמלה ואהבה עצמית שירפאו את הכאב הגדול שאת נמצאת בתוכו ויאפשרו לך להיות שם בשביל הבן שלך ושאר הסובבים. אם תרצי, תוכלי לפנות אלינו חזרה לקבלת המלצה.

במקביל מציעה לך כמה דברים שמניסיון מסייעים כמעט מיידית להרגיש טוב יותר מבלי לחכות עד לסוף התהליך העמוק אצל אשת המקצוע:

1. התחילי לכתוב לעצמך מן יומן אישי כבר מהיום, בו תרשמי כל יום פעם אחת 3 דברים טובים שקרו לך היום. אפילו כאלו שרק את יודעת שהם טובים או שרק את יודעת שזה ניצחון. כמו למשל לרשום “סידרתי את הנעלים במקום” אם אצלך סידור הנעלים דרש כוח ועשית את זה, תרשמי! זה הטוב שלך, הניצחון שלך! הכתיבה הזו עוזרת למוח להתכוונן לטוב שבחיים, להצלחות. תוך כמה ימים תראי שבמהלך היום המוח מחפש מה הוא יכתוב בסוף היום. דעי לך כי באותו הזמן שאנחנו חושבים על דברים טובים אנחנו לא יכולים גם לחשוב על הדברים הרעים וממלא מרגישים טוב יותר. לאט לאט הטוב יתרחב יותר בחייך. מתחילים בדברים קטנים בצעדים פשוטים, ומשם האור יזרח.

2. דאגי לעצמך!! פנקי את עצמך! עשי דברים שאת אוהבת, תאכלי אוכל שאת אוהבת. תשאלי את עצמך, מה עכשיו יעשה לי טוב? לשיר? לקרא? לרקוד? לצייר? להתאפר? להתלבש? לדבר עם בעלך שיחת עומק? שיחה קלילה? לצחוק? לצאת עם חברות? ללכת להופעה? להרצאה שאת אוהבת? כל דבר! משהו שמשמח אותך. אם לא תדעי מה משמח אותך, עצם המחשבה על כך יום ועוד יום יביא לבסוף את התשובות. תוכלי גם להתנסות בדברים כדי לדעת.

3. ונכון את אמא, ויש לך הרבה מחוייבויות ואין לך הרבה זמן פנוי לעצמך, אבל כדי שתוכלי להתחזק, העזרי תקופה בבעלך ובאנשים נוספים שאת יכולה והרשי לעצמך יותר רגעים שמחים רגועים משוחררים במקביל לטיפול הרגשי, כי כך תוכלי להתחזק ממש ולחזור כשיגיע הזמן לתפקוד מלא ועם פחות עזרה. נכון, זה לא נעים להיעזר הרבה ובטח כבר היית צריכה בשנים האחרונות הרבה עזרה אבל כשאת יודעת עכשיו שאת ממוקדת בלהתחזק ואת יודעת שאת עושה כל מה שצריך ונכון כדי שתהיי את הכי טובה שאפשר, וכדי שתהיי חזקה בשבילם אז זה חלק מהסיפור. בשבילך= בשבילם!

4. מעבר למטפלת הרגשית, מצאי חברה / אחות שאת מרגישה מובנת לידה, טוב לשתף בקושי ולא להיות איתו לבד (ועל זה, כל הכבוד שפנית אלינו!). הבדידות יכולה ממש להכאיב ולייצר סבל בפני עצמו. ואם אין לך מישהי ובכלל בכל מקרה, טוב גם לכתוב לעצמך מה את מרגישה, הכתיבה מרפאה כאב ויש בה משהו שמקל מאד את החוויה. תוכלי גם להיעזר בכתיבה כדי לדבר אל השם ולשתף אותו. התפילה היא העזרה הטובה ביותר והמניה הבטוחה ביותר!

ועכשיו לשאלתך לגבי בנך, האם “לקחת אותו לאבחון של הפרעות קשב או אוטיזים או לתת צ’אנס להדרכה ?” זו שאלה ממש טובה ומכיון שצריך להתיחס אליה ביתר חשיבות, אני ממליצה להגיע לעסוק בה כשתהיי במקום חזק ולא כשאת עדין בחושך גדול וחוסר אונים. שכן הבן שלך קודם כל זקוק לאמא חזקה כזו שיכולה להיות בכוח בשבילו מבלי להתרסק מהר. שירגיש מוגן ואהוב, זה צורך בסיסי שבכל מקרה כל ילד זקוק לו. ויתכן שיפתור לכם חלק משמעותי מהבעיות איתו. לכן, נכון לעכשיו הניחי לזה כרגע והתמקדי בך לפי כל מה שרשמתי לעיל, כי ביום שאת תתחזקי, הבן שלך יגיב בהתאם. כשאמא חזקה הילדים מקבלים בעצמם הרבה מאד חוסן ותמיכה להם הם זקוקים כ”כ. ואם עדין תראו קשיים, תוכלו לאבחן את זה ממקום של כוח ושל חוסן, תבינו יותר ממוקד היכן נמצאת הבעיה, תוכלו לפנות לאנשי המקצוע הנכונים ואת תהיי כבר במקום אחר, יהיו לך הכוחות לתת לו את מה שהוא באמת צריך.

לסיום, מאחלת לך אישה יקרה וטובה כ”כ, הרבה הרבה הרבה כוח!! הישארי גיבורה ואמיצה כ”כ זה יתגמל אותך! בעוד תקופה כבר תרגישי הרבה יותר טוב ותחיי חיים טובים ונעימים ללא מאמץ, תרגישי חזקה יותר ומלאת אנרגיות ותזכי לרוות נחת מהבן שלך ובכלל מהחיים!

מתפללת בשבילך! ומחזיקה איתך!

בהערכה עצומה

ריקי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
אמי מדברת באוזניי ומרכלת כל הזמן על אבי, אמרתי לה הרבה פעמים שאיני יכולה לשאת את זה, והיא ממשיכה. כיצד אני יכולה לנהוג, אם אתווכח – היא מתעצבנת. אם אשמע – זה פוצע את נפשי. אם אסרב לשמוע – היא תראה בזה חוצפה. מיותר לציין את סבלו של אבי שהוא...
מה התכלית של זה הכאב?
שאלה לי והיא מטרידתני. אפשר ותראה כמתריסה, או שמא כנודניקית ספקנית. אך, במטותא מנכון, העבירו על מידותיכם, והשתדלו לתת לה מקום של כבוד באימיילכם. החיים ריקניים הם, חסרי תוחלת הנאה ומשמעות. אינם אלא כבועת סבון אדירה ונוצצת שכיון ובאת לעמוד על טיבה מתנדפת היא בקול רחש חרישי. אשרי מי שזכה...
ביזוי ברבים
נתגלעה מריבה ביני לבין משפחתי ספגתי עלבונות מאד קשים שפגעו בי נורא. המקרה אירע לפני כחודשיים אך אני עדיין נושא את הצלקות עמי. 1. איך ניתן להשתחרר מהתחושות הנ”ל והאם ישנה תועלת רוחנית במה שחוויתי? 2. הם פרסמו עלי מידע אישי ורגיש ברבים שפגע בי נורא והותיר אותי עם כעס...
איך להניע חבר ללכת לטיפול?
אני בחור ישיבה חרדי ויש לי חבר (בן 22 בערך )שלטעמי וכן לדעת רבני הישיבה וכל החברים הקרובים אליו ואפילו אלה שפחות חושבים שהוא צריך יעוץ (הבחור בעצמו מעולם לא הזכיר את הנידון בעצמו כמובן…) ראשית אציין שמדובר בבחור שעד גיל 18 ישב ולמד ללא הפסקה יש מצב שהוא גם...
רגשות חזקים לאישה מהעבודה
אני נשוי עם ילדים, עובד בעבודה מעורבת, בשלב מסוים הצטרפה מישהי לצוות, ומאז אני מרגיש כלפיה רגשות מאוד חזקים, היא נראית לי האישה שהייתה רוצה להיות נשוי אליה, בכל פרמטר היא עולה על אשתי, ויש לה את כל התכונות והסגנון שאני אוהב. היא גם נשואה עם ילדים. אני מוטרד מזה...
מפחדת מביקורת ומלהרגיש מותקפת
מאז שאני זוכרת את עצמי אני נמצאת במצב שאני לא מרוצה ממנו. במשפחה שלי תמיד הייתי מותקפת, בעיקר מאחותי, שבכל הזדמנות הייתה חייבת להוריד אותי ולציין שאני גרועה בהכל, גדלתי לשנוא את עצמי ולהיות כל הזמן במצב מגננה. והעניין הוא שאפילו לר הייתי מודעת לזה. בשנתיים האחרונות נפל לי האסימון...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן