שואל נכבד מאד.

שאלתך הינה שאלה חשובה מאד, המבררת נקודה מרכזית באמונת היהדות, והיא אינסופיותו של הבורא. שאלה זו מופיעה גם בספרו של רבינו סעדיה גאון 'הנבחר באמונות ודעות', ואנסה לבאר את תשובתו במילים פשוטות ככל הניתן.

במבט ראשון המושג 'אינסופי' מתפרש כמושג הבא לתאר מרחב. כלומר שבמקום לומר על דבר שאורכו הוא מטר ורוחבו מטר וגובהו מטר, אומרים על הבורא שאורכו רוחבו וגובהו הינם ללא סוף.

וכן המושג 'נצח' מתפרש כמושג הבא לתאר זמן. כלומר במקום לומר על דבר שזמנו הוא שנה, אומרים על הבורא שזמנו הוא ללא סיום.

אך תפיסה זו הינה שטחית בהבנת האינסוף, מפני שבתפיסה זו אנו נותנים כלי מדידה זהה לבורא ולנברא, ורק מבדילים ביניהם בכמות המרחב או הזמן.

הפירוש המדויק יותר של המושגים 'אינסוף' ו'נצח' הוא שאין לבני האדם יכולת לקלוט את המושג בשום מימד, לא במימד המרחב ולא במימד הזמן. ובמילים אחרות, כל המחשבה שלנו וכלי התפיסה שלנו בנויים על אחיזה במרחב או זמן, אנחנו מסוגלים לקלוט מושגי זמן ורוחב גדולים מאד, אך עדיין אנחנו ממקמים אותם במרחב ובזמן.

מכיון שכך, אין לנו יכולת אמתית לתפוס את מושגים אלו במלואם, ולפי חלק מהמפרשים זוהי כוונת המשנה בחגיגה (ריש פרק שני) שאסור להתבונן ב'מה לפנים ומה לאחור מה למעלה ומה למטה', משום שההתבוננות בהם כמעט בהכרח מביאה לידי טעות.

הגמרא בחגיגה (יד, ב) מספרת על ארבעה מחכמי ישראל שנכנסו לפרדס, ופרט לרבי עקיבא שיצא משם בשלום, האחרים לא הצליחו לצאת משם. אחד נפטר, אחד יצא מדעתו, ואחד יצא מדתו.

גם על גמרא זו יש שפירשו שכוונת הגמרא לשלול התבוננות מופרזת בבורא, מעבר לגבולות התחום המותר.

ובעיקר השאלה, לא יתכן לשאול על מושג נתון בלא כלי מדידה, ולנסות למדוד אותו בכלי מדידה אנושיים. לא שייך לנסות לעמת שני מושגי אינסוף, ולשאול מה תהיה התוצאה. כלומר, לנסות לעמת את הימצאות הבורא שהיא אינסופית ונצחית, מול יכולת העשייה של הבורא שהיא ג"כ אינסופית, ולשאול איזה כח יגבר.

שני כוחות הינם מושגים השייכים בדברים בעלי מדידה, ולא בדברים שאינם כאלו, משכך אין לשאלה זו התחלה.

אקווה שפתרתי במעט את החידה הפילוסופית שהעיקה לך, ואשמח לענות על כל שאלה.

בברכה.

בניהו.

[email protected]