שלום לך שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך והרגשתי שאת שופר לציבור לא קטן שחש כמותך.

אפשר עוד להמשיך ולשאול ושאול…. ולעבות את הדוגמאות אבל המסר המרכזי שלך ברור.

קשה מאוד לענות עלך שאלתך תשובה אוניברסלית, אני רק יכולה לומר לך שמגיל צעיר מאוד הבנתי שהמדינה שלנו היא נס, שחבל מאוד שהיא חותרת לחילוניות, שהלוואי והיא תהיה יותר חרדית…. כי הנס הזה צריך להיות מושלם.

לא בטוח שהרגשות שלי, משותפים לעוד הרבה ילדות קטנות חרדיות אי אז שהיו בגילי…..

לי ברור שסיגתי אותם, מתוך מחשבה מתוך התבוננות בסביבה, מתוך למידה ולא מתוך הטפה כל שהיא.

וכעת אחזור אליך,

אכן ביום העצמאות וגם יום לפניו הרחובות היו רגועים, משהו באוויר היה מכובד, אני הרגשתי אפילו קצת יראה….כמובן שטקסי יום הזיכרון לוו בהמון עצב, וחזרה לאחור לכל הבתים שאני מכירה מקרוב שהיה בהם חייל חי נושם, פעיל, ושמח, והיום אין בהם חייל…

בבקר יום העצמאות בשכונה (המעורבת) שלי הייתה אוירה שבתית…..

אז מה זה אומר? זה אומר שנגאלנו גאולה שלימה?

זה אולי מלמד שכשאנחנו ערבים, מאוחדים סביב רעיון, יש לנו יכולת ליצור אנרגיה חיובית באוויר.

נראה לי שאת יודעת את כל התשובות לשאלות שהעלית.

את יודעת מי הם שמגדירים עצמם ציונים. ומדוע?

את גם יודעת שהמורות שלנו התכוונו שאנחנו ציוניים אמתיים מנימוקים מסוימים.

האופן שבו את מרגישה שייכת לעם ולארץ דרך תפילות ודגל הוא שלך.

אני זוכרת שמסעות לפולין שיצאתי עם תלמידות, היינו חייבים לצאת עם דגל ישראל, מטעם משרד החינוך.

לתלמידות שהיו במסע זו הייתה החוויה הראשונה עם הדגל. אני זוכרת, שהקשר שלהן אליו בתחילת המסע היה סתמי, ובסוף המסע הן התעטפו בו כמו בטלית, מתוך תחושת שייכות. הדגל סמל עבורן את הקשר לעם ישראל.

המלחמה הזו של מי יותר טוב? מי ראוי להיות בארץ, ומי הקריב עבורה את מיטב היא לא ראויה. המלחמה המצטדקת הזו יוצרת מתח בין קבוצות, יוצרת אי לגיטימציה לקבוצה אחת על השהות והמגורים בארץ…המחשבות שחרדים לא צודקים כי….. לא מקרבות אותנו כמגזים הגזורים לפלגי גליות.

ובוודאי את גם יודעת שהחרדים לא חוגגים עצמאות בגלל אופי החגיגה, סגנונה, בגלל הכפירה המלווה לחלק מהחגיגה, ובגלל ימי ספירת העומר…..והגלות, ואי יכולת של חכמים בדורנו לקבע חג חדש….

בעיתונות החרדית המגוונת הייתה התייחסות ליום העצמאות בדרכים רבות, מרשימת סקירה של ניסים ונפלאות להם זכינו בשבעים השנים האחרונות, ועד תזכורת שכל זמן שהמדינה היא מדינה חילונית עלינו להמשיך להתפלל על הגאולה השלימה. בכמה ערוצי תקשורת גם היו ראיונות עם מגוון אישים מהציבוריות החרדית שנשאלו האם טוב שקמה מדינת ישראל, ומה דעתם על המציאות ב70- השנים האחרונות? עקבתי אחר התשובות ולא מצאתי, התנגדות לקומה של המדינה, כן מצאתי הסתייגות מאופן ניהולה.

גם אני מתרגשת ביום העצמאות וביום ירושלים, …. התרגשות של בעל נס מכיר בניסו.

אך יחד עם ההתרגשות, יש בי פיכחון, והבנה שלא לגאולה הזו התכוון הנביא, שלא לגאולה הזו אנחנו מתפללים.

תהא האווירה הנעימה ברחוב, תהא התחושה המרוממת שנחוש, יש לנו עוד כברת דרך לצעוד עד שנגיע לשלב שבו נחיה בארצנו, במדינה שהדת היא חלק בלתי נפרד מאורחותיה, שהאנשים החיים בה יחפצו לחיות על פי התורה.

למרות כל מאמצי הגישור בין מגוון חלקי העם היהודי, עדיין בחיי היום יום, הפער בין החברות והקבוצות הוא תהומי. מקבוצות שמעוניינות לחיות בארץ נטולת כל דת לעומת אחרות שמעוניינות שעם ישראל יחיה בארצו באווירה של קיום מצוות מלא כראוי.

תארי לעצמך ה' באייר תשע"ט שבו מבטלים (לא בגלל שתדלנות החרדים) את הפסטיבלים בערים עקב ימי הספירה ודוחים את כל החגיגות ללג בעומר או לר"ח סיון, ומבצעים חגיגות ברוח ההלכה, כך מרצון מהבנה, מחלום וחזון להיות עם חופשי בארצנו שמתוך החופש בוחר לקיים את אורחותיו על פי ההלכה. אם היום את ואני חשות תחושה מיוחדת ביום העצמאות על אחת כמה וכמה כשזה יקרה כפי ההלכה.

יקרה,

יש לנו עוד הרבה על מה להתפלל. לא רק על העבר, לא רק על הנספים, לא רק על הקרבנות בגוף ובנפש. יש לנו משימה להתפלל כל יום ולירושלים ערך ברחמים תשוב.

התפיסה החרדית היא לא מקשה אחת, היא פסיפס של רעיונות, של אנשים ודמיות המרכיבים היום את החברה החרדית. ולמרות המגוון והגוון והמנעד של הדעות, והרעיונות, אין בחברה החרדית זרם ששולל את הארת הפנים לה אנו זוכים בזכות היותנו בני ארץ ישראל. כן, אנחנו מצרים על המדינה, והממלכתיות שבה היא מנהלת את ענייני אורחות החיים, אבל לא מיצרים על ארץ ישראל שקנינו בייסורים והלוואי ונשב בה לבטח ובשלטון התורה.

בתפילה שתחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים.

לרשותך,

תקוה

[email protected]