The Butterfly Button
איך מגיעים לשמחה אמיתית?

שאלה מקטגוריה:

צהרים טובים! דבר ראשון תודה על האתר הנפלא! אני מקבלת ממנו הרבה תובנות לעכשיו ולעתיד.. יש לי שאלה קטנה ממש אבל מספיק מציקה! איך מגיעים לשמחה אמיתית? כזאת שלא משתנה עם כל מצב רוח, פנימית יותר. בזמנ האחרון אני פשוט לא מצליחה לשמוח. אני בטבעי שמחה ומשמחת. לא יכולה לראות עצבות, וגם שאני עצובה אני שמה שירים ורוקדת. אבל בזמן האחרון פשוט לא מצליחה לשמוח! כמו עצבות פנימית כזאת שלא עוזבת. מועקה שמלווה לכל מקום. אני מנסה לעבוד על עצמי, יום אחד מצליחה ובשני נחיתה, קשה מכאיבה. אני יכולה לנסות לקשר את זה לענין אחר שמאד מציק. בזמן האחרון גיליתי שכל עצבות אני ממירה לתחושת לבד. בשנה האחרונה חברה טובה שלי עזבה את הבית ספר. התעצבתי אבל לא יותר כי אני ממש חברותית. בכל מקום מחוץ למסגרת הבית ספרי אני משיגה מעגל חברות רחב עד שזה מגיע לבית ספר אני נהית שקטה יותר ומופנמת. פתאום אני מרגישה לבד! שנה שעברה ההיתי הרבה עם החברה שלי ולא שמתי לב . השנה אני מרגישה ממש לבד. נכון יש לי הרבה חברות בכיתה אבל לא חברות אמיתיות באמת, לא חברה אחת, באמת. אני נמצאת רוב היום עם שתי חברות אבל זה לא חברות מספקת וזה רק גורם לתחושת תסכול. אני כבר לא מחכה להפסקות טיולים פעיליות חברתית. בבקשה תעזרו לי!

תשובה:

שלום, יקרה.

קראתי את השאלה שלך פעם ופעמיים, ופשוט התפעלתי. התפעלתי מהכנות שמתובלת במילים, הרצון האמיתי להגיע לשמחה טהורה, ומהמודעות להבחין מהיכן מגיע הרגש שמעכיר על השמחה. ידיעת הבעיה היא תחילת הפתרון, ואם אנחנו כבר שם- המצב מעודד ;)

התחלת בשאלה, והיא בכלל לא קטנה. היא שאלה של עבודת המידות, של התמודדות. עבודה על מידת השמחה היא בדיוק כמו עבודה על מידת הכעס, רק שמשום מה היא נתפסת כעבודה קלה יותר. אולי בגלל שלהעמיד מצג מחייך זה לא כל כך מסובך. רק למתוח את השפתיים, וזהו. אז זהו. שלא. היא דורשת עבודה פנימית לא פשוטה, אבל שווה בהחלט. חשוב לזכור שזו כמו כל מידה אחרת (קנאה, שנאה וכד’), ולו כדי שלא נכעס על עצמינו שאיננו מצליחים לשמוח :)

כמדומני שהסיפור הוא על ר’ אברהם גרודזינסקי, חמיו של ר’ שלמה וולבה, שהיה מסתובב בגטו עם חיוך פנימי וקורן. אנשים היו ממתינים ברחוב כדי לשאוב תקוה מהחיוך שלו. כשנשאל כיצד הוא מסוגל לחייך כך בתוככי הגטו, הרעב והיסורים, הוא ענה: לאחר שעובדים שנתיים (!!!) על מידת השמחה, זה לא מסובך.. ומדובר באחד מגדולי לתמיד החכמים שבתקופה ההיא.

אז מה היא השמחה באמת? ואנחנו מתכוונים לשמחה פנימית, מזוקקת שפורצת מפנים ללא אלמנטים חיצוניים.

שמחה היא חיבור. שמחה אמיתית חייבת שיהיה לה אחיזה פנימית. שיהיה לה חיבור לאני האמיתי. כשאדם לא מספיק מחובר לפנימיות שלו, הוא לא מסופק דיו, וזקוק לעזרים חיצוניים כדי למלא את המקום הכוסס שרוצה לשמוח ומתקשה. לכן שמחה של מצווה היא עוצמתית וממלאה. היא מחברת אותנו עם הנקודה הפנימית והעמוקה שבתוכינו.

אדם שטוב לו עם עצמו, הוא יותר נינוח, קל לו יותר למצא את השמחה בתוכו.

את בעצמך הצלחת למצא את ההקשר לכך. ציינת את נקודת הבדידות שמשרה עלייך עצבות. בדידות היא ההפך של החיבור. ובמקום הבודד נשאבת השמחה לחור שחור.

ננסה לנתח, ברשותך, את הבדידות שאת מתארת.

אם הבנתי נכון, הילדה של בית הספר שונה מהילדה האמיתית. את מתארת דמות חברותית (שבאופן טבעי מצטיירת לנו כשמחה…), לעומת ילדה מופנמת ושקטה בבית הספר (שיהיו שיאמרו שהיא בודדה). אנחנו לא ניגע כאן בסיבות שגרמו לכך, כי לא זו הנקודה, אלא לוקחים את המציאות כאקסיומה. אלו הנתונים כרגע.

את לא מתחברת לדמות שמיוצגת על ידך בבית הספר. את לא מרגישה שזו את. וכשחברה נוספת עוזבת אותך, ולא משנה מה הסיבה, הבדידות מעמיקה ונוטלת עוד כמה אחוזים של שמחה שהיו. פתאום כבר אין חשק לכלום. אני לאה, ההפסקות הן מטרד שצריך לעבור. הטיולים רק מדגישים את מי שאני לא. וואו. זה קשה. מאד.

אז מה כן אפשר לעשות? איך ניתן להתחבר לאני הפנימי, האמיתי, שלנו, כזה שלא יזדקק לקביים חברתיות ולאישוריהם?

 

בכדי שנוכל להתחבר, עלינו לדעת למי. מי זו אני? במה היא מתגלמת? את יודעת לענות על השאלה לעצמך?

דבר ראשון עלינו להכיר את עצמינו. מי אנחנו, מה היכולות שלנו, אלו מתנות ניתנו לנו. בא נתחיל להכיר את עצמינו, למשש זאת. זו יכולה להיות רשימה של יכולות וכשרונות שיש בי. של עשיה.

תגשי למראה, ותספרי לדמות שמולך מי את. מה את.  תכירי אותה, את הדמות שבך, האמיתית. לא כל כך חשוב מה הסביבה אומרת, חשוב מה את מרגישה כלפייך. תעצימי את עצמך למקום האמיתי שלך. זה מקום שלא תלוי בחברה שמתעלמת, כי הן לא יכולות לקחת את מה שיש בך. אלא אם כן את מרגישה שאין בך כלום…

כשתמלאי את עצמך מבפנים, השמחה תשתחרר יותר בקלות. יש בך יכולות ומתנות שהם שלך, ושום גורם חיצוני לא יוכל לקחת אותן. העצמה פנימית, אגב, יכולה להיות גם בנתינה לשני, בהתנדבות בתחום שאני חזקה בו. באומנות שאני טובה בה. תחפשי את המקומות החזקים שתוכלי להתבטא בהם. לבנות את אישיותך ללא אלמנטים חיצונים, שבהיעדרם יקרוס כל המגדל שבנית.

ומה בינתיים?

מותר להרגיש רע. אנחנו בני אדם, ואין טעם להתעלם. לא תמיד חכם להתעלם ולהדחיק את העצבות. חושך לא מגרשים במקלות. אם מדובר במצב רוח קדורני, אפשר אולי להביס אותו בעזרת מוזיקה וריקודים. כשמדובר בעצב פנימי יותר- כדאי לתת לו מקום, ולא ל’התנפל’ עליו. הוא לא יעלם. אולי יודחק, אבל תחתיו לא תגיע שמחה אמיתית.

אבל-

חשוב שזה יגיע מבחירה שלך. לתחום את ההרגשה, כדי שלא תשתלט ותנטרל אותנו. הרבה פעמים די במודעות, כדי להתרומם. “אני עצובה, אבל בוחרת לחייך” (אל תשכחי שאחרי הפעולות נשמכים הלבבות…). “רע לי, ואני מעדיפה להשאר בדכדוך”. תבחרי בעצב. אל תיגררי אחריו.

כדאי לפרק את העצב לנקודות קטנות. לנסות להסביר לעצמך ממה נובע העצב, מה קשה לך. כשמדובר במשהו גדול ומופשט- הוא הרבה יותר מפחיד ובלתי נודע. כשאני יודעת ש”אני עצובה כי אני מרגישה מיותרת בכיתה/ בעולם”. בודדתי את הרגש ולא נתתי לו להשתלט על כל תחומי החיים. בנוסף, אני יודעת מה הגורם ויכולה לטפל בכך (האם אני באמת בודד? איך אני יכולה להעצים את אני הפנימי למרות הבדידות בכיתה וכו’).

אם את מסוגלת- כדאי גם לתחום את העצב בזמן או במקום. אני עצובה עד יום שני, וזהו. אח”כ אני מנסה להתרומם. עד אז- אני מרגישה אותו חזק, את העצבות, וכואבת איתו.

ו… להתפלל. לב נשב ונדכה…לא תבזה. תבקשי מה’ שיתן בך את הכח למצא את כל היופי שבך ולהעצים אותו, שיוציא אותך מהמקום העצוב.

מאחלת לך שמחה אמיתית ופנימית, ובע”ה- ‘שמחינו כימות עינתינו’.

איתך בתפילה-

תמי

‫tammy171986@gmail.com

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
דברתי רע על חבר ומרגיש רע עם זה
רוצה לשתף במשהו שקרה לי שלשום ולשאול על זה. התקשר אלי איזה קרוב משפחה לשאול ולברר אצלי על אחד הבחורים בשיעור שלי לצורך שידוכים. אני אישית לא סובל את הבחור הזה, היה לי איתו דברים ממש קשים ניסיתי להתחמק מלתת תשובה ולענות כמו פוליטיקאי ״מסביב״ אבל אז פשוט התפוצצתי וליכלכתי...
העיפו אותי מהסמינר ואני כעת בחברה בעיתית
אני בת 14 והייתי בתחילת שנה בסמינר חרדי מאד העיפו אותי הייתי בבית איזה 4 חודשים ואז הלכתי לסמינר מאד פתוח כאילו הבנות מגיעות מבתים מאד פתוחים המשפחה שלי מאד דוסית ולאמא שלי לא היה מושג כמה זה פתוח ואני תאמת מרגישה שאם אני רוצה להיכנס לחברה שם אני צריכה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן