שלום לך שואל יקר!

ראשית מזל טוב על ארוסיך, וברכות על החתונה הממשמשת ובאה.

כל כך משמח לשמוע בימים קשים כאלו על בית חדש שהולך ונבנה בעם ישראל.

בית יהודי של תורה שמוקם בארץ ישראל זו נחמה ותקווה גדולה, שנותנת מרפא לכאב הגדול שחווה עם ישראל בימים אלו.

מה שמשמח לא פחות, הוא לראות את היסודות הבריאים שעליהם הבית הולך ונבנה לו.

הקמת בית היא רק הצעד הראשון, אך החלק הקשה יותר הוא שמירתו וטיפוחו לאורך זמן.

כשקראתי את דבריך שמחתי כל כך לראות את הרגישות המיוחדת שניחנת בה, ואת המידות הטובות המיוחדות שזכית בהן.

לא כל גבר רגיש מספיק להבין שאלות דקות כאלו, ובוודאי שלא כל מאורס יודע להבחין ברגישויות הללו, וב”ה זכית אתה וזכתה רעייתך לעתיד, בבעל מיוחד מעין כמותו.

אין לי ספק שהכלים המדהימים שלך יסייעו בידך יחד עם ארוסתך שתחי’ להקים בית חם ואוהב, בית של מידות טובות וחיבור.

ולשאלתך:

הלבטים אותם אתה מעלה הם אכן לבטים מורכבים:

מצד אחד אנחנו מבינים שאחרי יום ארוך, שאשתך מחכה לך ומצפה כבר לפגוש אותך, מן הראוי לתת לה את היחס החם שמגיע לה.

חשוב כמה היא כבר ציפתה לדבר איתך, לשמוע ממך מילים טובות, שהתגעגעת אליה, שהיא הייתה חסרה לך, ובמקום זה מה היא מקבלת?

את התסכולים שצברת במהלך כל היום..

זה מגיע לה?

נסה לחשוב מה היה קורה אם זה היה הפוך.

במשך היום אתה מתמודד עם תלאות היום הרגילות, אך אתה יודע שתכף נגמר לו היום, ותלך כבר לאשתך האוהבת, שתוכל להירגע כבר, קצת להוריד את המתח..

אתה עייף ומותש, אבל המפגש הקרב מנחם אותך.

ואז אשתך מגיעה סוערת כולה, ובמקום לשאול בשלומך, להתעניין בך על מאורעות היום, היא מתפרצת בבכי ומגוללת את שעבר עליה..

כמובן שאתה כבעל טוב מקשיב, מעודד, ומנחם.

אבל אתה נשארת בצד. בך לא התעניינו. וזה קצת כואב..

זה צד אחד של המבט. אך יש גם צד שני.

מהצד השני הציפייה שלנו שהתקשורת שלנו עם בת הזוג תהיה תקשורת ללא מחסומים.

מי אם לא אליה נתפרק? מי יהיה כותל הדמעות שלך אם לא אשתך?

הציפייה הזו היא לא סתם ציפייה. זו ציפייה צודקת. בני זוג שיש להם קשר טוב, מוצאים אחד בשני את הכתובת להשתפך, לפרוק, ולשתף.

ומאידך כמו שאמרתי דמיין שוב איך זה נחווה אצל בן הזוג, והבן שזו אכן שאלה מורכבת.

אך לא רק השאלה מורכבת, גם התשובה מורכבת.

נישואין הם לא מתכון לעוגה טעימה. אין מתכון ברור שניתן להיצמד אליו, וחייבים תמיד להפעיל את הרגש ולחשוב כיצד יש לנהוג בכל סיטואציה.

אין כלל קבוע איך מתנהגים במצבים כאלה, ולמעשה אין כללים בכלל.

אך יש לי עצה אחת שאם תתנהל על פיה אני בטוח שגם אם תתלבט כיצד לנהוג, היא תמיד תביא אותך להחלטה הנכונה.

אך אקדים קודם הקדמה קצרה:

נישואין הם דבר מדהים שטבע ה’ בבריאה. תקצר היריעה ולא יגמרו המילים כמה פלאי החיבור בין האיש והאישה.

יש כאן חיבור של שני הפכים, יש כאן יצירת שלם משני שברים, ועוד דברים רבים מדהימים מעין כמותם.

אחד מהדברים המופלאים שטבע ה’ בנישואין בין איש ואשה שעליהם רציתי להתמקד, הוא בדבר מעניין במיוחד:

זוגיות היא בעצם שותפות. שותפות ברכוש, בקניין, ובחיים עצמם.

טיבה של שותפות הוא שכל אחד מבצר את האינטרס שלו, ודואג להגן על חלקו ברכוש.

כשמספר שותפים קונים נכס יחד, הם שומרים על הנכס ודואגים לתחזק אותו כיאות.

מה הסיבה שהם עושים זאת? הם כל כך אוהבים אחד את השני?

כמובן שלא! אהבת עצמם מביאה אותם לדאוג לאינטרס הכללי.

זהו חוק טבעי בכל שותפות. “כל אחד דואג לעצמו ולכן כל אחד דואג לשני”.

וכאן שים לב לפלא הגדול שיש בשותפות של נישואין.

אם ננסה לבנות את השותפות הזו כשותפות רגילה, השותפות כולה תתפרק ותרד לטמיון.

אם אדם ידאג לאשתו, כיון שאכפת לו מחלקו בשותפות, הנישואין לא יחזיקו מעמד!!

מי שדואג לעצמו ולכן הוא דואג לאשתו, ימצא את הבית שלו בית ללא חיבור טוב, ואף גרוע מכך.

בנישואין הכלל הוא הפוך: “כל אחד דואג לשני, ולכן כל אחד דואג לעצמו”.

ככל שאדם משקיע יותר מחשבה ומאמץ כיצד לעשות טוב לבת הזוג שלו, כך היא תאהב אותו יותר ותשקיע מאמץ כיצד להיטיב אתו יותר.

זה אולי לא אינטואיטיבי, ובטח למי שטרם טעם את טעם הנישואין, אך ככה זה!! באמת.

זה פלא מדהים שה’ ברא בבריאה.

מי שמנסה לשים את עצמו בצד ולדאוג לבת הזוג שלו לפניו, היא תפעל באותה הדרך בדיוק.

ולכן זו גם התשובה לדעתי לשאלתך.

אין לי תשובה מדויקת לומר, אך ברור לי שאם כשתכנס הביתה תנסה לשים את עצמך בצד, ולחשוב איך אתה עושה טוב לאשתך, היא תעשה את אותו צעד לקראתך.

אם אתה תכנס הביתה ותנסה להרגיש איזה יום עבר עליה? מה היא הייתה רוצה שאני אגיד עכשיו?

היא תתנהג אליך באותה הדרך בדיוק.

כשתכנס הביתה היא מיד תנסה לראות אם הכול כשורה. אולי עבר עליך משהו לא נעים, אולי אתה רוצה לשתף במשהו.

זהו פלא הנישואין, ככל שפחות תדאג לעצמך, ככה יותר תדאג לעצמך.

וארצה להוסיף לסיום דבר אחרון:

אינני מכיר את הקשר שנרקם בינך לבין ארוסתך, אך עושה רושם כי מדובר בקשר מצוין עם חיבור גדול.

אך שים לב תמיד כי בתקופת האירוסין לפעמים יש פער בין איך שכל אחד חווה דברים מסוימים.

חוסר היכולת להביא את הקשר לידיי חיבור מושלם, לא מאפשר לצדדים לשתף באופן מדויק את מה שהם חווים, ולכן לפעמים נוצרות אי הבנות מצערות.

אתה מספר כי חווית יום מורכב, ולכן פרצת בבכי לארוסתך עוד בטרם התחלתם לדבר.

זה אכן נשמע כמו קירבה גדולה, אך מציע לך לבחון שגם ארוסתך חשה בנוח עם הסיטואציה.

יתכן כי זה נעים עבורה, והיא חשה בטבעיות, אך יתכן גם שלא פירשת נכון את תגובותיה. קח את הדברים כחומר למחשבה וצידה לדרך.

מאחל לך המשך מוצלח של התקופה המופלאה הזו, ושתקים בית של תורה עם חיבור אמיתי ואהבה גדולה.

מזמין אותך לשוב ולשוחח בכל עת שתחפוץ.

דניאל אברהם.