The Butterfly Button
איך אני משתחררת ממנו?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה.
לפני כשנה נפגשתי עם בחור שמאוד מאוד מצא חן בעיני.
היו לו מידות טובות- התחשבות, כבוד ושימת לב לשני. תכונות שאני מאוד מעריכה.
ומצד שני, היתה לנו הבנה מדהימה אחד כלפי השני, עד כדי כך שבמהלך הפגישות יצא לנו מס’ פעמים
להשתמש באותם מילים ואותם הבעות כדי לתאר משהוא. הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים, אפילו טוב יותר ממי שבאמת מכיר אותו. (יש לציין שסה”כ עשינו 4 פגישות….)
הרגשתי שגם הוא מבין אותי מצוין אפילו בלי מילים.

כשהכרתי אותו הרגשתי מה זה לאהוב ולרצות משהוא באמת. בדיוק כמו שמתארים. הרגשתי שאני מוכנה לסבול כל דבר בשבילו. שאני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא ולהתנהג כלפיו ברגישות ובכבוד.

לצערי הקשר נגמר בגלל שהיה לו ממש קשה להחליט והרב שלו אמר לו שאם הוא לא מצליח להחליט בפגישה הרביעית, אז לא להמשיך.
יש לציין שהרב אח”כ אמר שאם הוא היה יודע שמדובר בי, הוא היה ממריץ אותו דווקא להחליט חיובי כי הוא אמר שבהחלט יכול להיות מתאים.

היה לי כמובן מאוד קשה לקבל את זה. באותה תקופה שיצאנו הרגשתי שלווה ואושר פנימיים, הרגשתי שמצאתי את שלי ושאני לא מוכנה לחפש אחד אחר וכשהקשר נגמר הרגשתי שמשהו מת לי, (או בי, לא יודעת להחליט)

הלכתי לרב שלנו וסיפרתי לו את זה, והרב אמר לי להוציא אותו מהראש שלי, אז ממש ניסיתי לעשות זאת:
לקבל על עצמי מה שה’ עשה באמונה. להאמין שזה לטובתי, לנסות לצאת מזה חזקה יותר וללמוד מה הייתי יכולה לעשות טוב יותר בפעם הבאה.
אבל תכלס, לא מצליחה להפסיק לרצות אותו. כמה שאני מבינה שאולי בסופו של דבר לא היה כדאי לי בכלל לרצות אותו מלכתחילה מסיבות מסוימות. הלב שלי לא מוכן לקבל את זה. ואני מוצאת את עצמי מרבה לחשוב עליו.
מאז שזה ירד היו עוד שלושה בחורים שרצו להגיע איתי לשלב של הצעת נישואין, אבל עם אף אחד לא הרגשתי את אותה הרגשה של שלמות בבחירה כמו שחשתי אתו (יש לציין שגם אצלו היו לי התלבטויות אבל הרגשתי שאני יכולה להמשיך למרות זאת כי אצלו מצאתי הבנה אמיתית והבחנה מדוייקת של מה באמת אני מרגישה וחושבת. לא מצאתי את זה אצל אף אחד אחר)

רציתי לדעת אם אוכל לקבל ממכם הדרכה איך אפשר להשתחרר מזה ולהצליח להוציא אותו מהראש,
ואולי גם איזה עצה איך להצליח ליצור הרגשה של הבנה עם בחור אחר.

ממש תודה רבה ענקית על היכולת לפנות לכתובת כלשהי בשאלות שכאלו!
תזכו למצוות!

תשובה:

שלום לך יקרה,

חווית שברון לב, וזו חוויה קשה מאד.

השאלה הראשונה והבסיסית היא: האם ניסית להחזיר את השידוך? האם הבחור מעוניין ויכול להיפגש איתך שוב? נסי לדבר עם השדכנ/ית ולשמוע אם זה רלוונטי.

במידה ולא, אז יש תחושה חזקה של חוסר אונים. הקושי אכן גדול ויש לכבד את הכאב, להבין אותו, ולדעת שזכותך לכאוב וזה לא מראה עלייך שום דבר שלילי (ההפך! היכולת להתמסר היא דבר ראוי וחשוב!). אני מציעה לך לקרוא תשובה מהאתר שלנו בנושא ההתמודדות עם פרידה https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%AA%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%91%D7%AA/

כדי להתקדם בתהליך השחרור אני ממליצה לך:

  1. לכתוב את הכאב. תכתבי ‘מכתב’ כנה לאותו בחור (כמובן שאל תשלחי את המכתב!!! עשי את זה כיומן אישי, אבל צורה של מכתב לפעמים עוזרת לנו להבין יותר טוב את היחס שלנו לאותו אדם).
  2. לדמיין את התמונה העתידית. אם בטוח שהשידוך הזה כבר לא יחזור, אין טעם לנסות לדמיין את עתידך איתו. נסי, למרות הקושי, לדמיין את התמונה של ביתך העתידי, עם מישהו אחר. זה לא יהיה קל, אבל בע”ה זה יועיל.
  3. לשתף את האנשים הנכונים. טוב עשית שפרקת קצת אצלינו, ב”אקשיבה”. בדקי האם יש בסביבתך עוד דמות אמינה שיכולה להכיל את הענין הזה מתוך שמירה על הדיסקרטיות שלך.
  4. להתחזק באמונה. הרבה אנשים שהתחתנו מתוך אהבה ענקית והתלהבות אדירה זה מזה חוו משברים, ולפעמים דווקא אנשים שלקח להם זמן לרצות זה את זה – התחתנו וזכו לזוגיות מדהימה. נסי להתחזק באמונה שכל מה שהקב”ה עושה – לטובתנו, גם אם בחושים האנושיים שלנו קשה להבין את זה.
  5. להאמין בעצמך. להאמין שמי שלא רוצה אותך – הפסיד, ולדעת שאת בע”ה תצליחי לבנות בית מדהים חזק ושמח עם מי שהקב”ה קבע לך.
  6. להבדיל בין ‘רחמים עצמיים’ לבין: ‘כבוד לתהליך האישי’. חובה עלייך לתת כבוד והכלה לתהליך הלא פשוט שאת עוברת. עם זאת זכרי ש’רחמים עצמיים’ הם גם בזבוז זמן וגם מקטינים אותך בעיני עצמך. ומותר לך לכאוב וכאמור – חובה עלייך לתת מקום לכאב. אבל נסי להמנע ככל האפשר מלחצות את הגבול הדק בין :’הכלה וכבוד לעצמי’ שזה דבר מבריא לבין ‘רחמים עצמיים’ שזה ההפך מהבראה.
  7. לזכור שדרך הסדקים יכול להיכנס אור. אמנם לבך עדיין שבור אבל שימי רק לב שבחוץ יש אור, והמון. תפקידך הוא להקפיד לא לחסום, לא למנוע מהאור החיצוני להיכנס ולחדור מבעד לסדקים. כי האור הזה יכול להיות מרפא מאד.
  8.  את עוברת משהו לא פשוט, אין ספק בך. חשוב מאד לדעת שהדברים הקשם האלו הם הם אלו שמצמיחים אותנו להיות אנשים איכותיים באמת, אנשי מעלה. כשהכל הולך חלק וזורם וקל אין כמעט מקום לגדילה אישית, כמעט ואין תפילה מעומק הלב והנשמה, כשאתה עובר משהו קשה הלב שלך נהיה פתוח לאחרים, אתה מבין אנשים במצבים רגישים, אתה נהיה חומל, מבין, מרגיש.
  9. אז נכון, כולנו רוצים חיים קלים בלי נסיונות, אבל היי הניסיונות עושים אותנו גדולים, את לא אותו בן אדם לפני ואחרי, צמחו בך תובנות רגישויות דקויות ותחושות שלא היו בך קודם. תתבונני בהם, תחבקי אותם, ותתפללי לטוב.

מאחלת לך שבקרוב מאד תרגישי בע”ה שאת משלימה את הענין, משחררת אותו והוא יהיה רק זיכרון עמום, ואפילו – מצמיח.

יעל

yaelrotenberg2@gmail.com

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
אני מיותר בעולם?
נהנתי מאוד לקרוא את תשובותיכם המחכימות והמפורטות ואף למדתי מהן. מציגה את שאלתי בפשטות בלי הקדמות. אני לא רואה את עצמי ייחודית או משמעותית בשום תחום. לא הקמתי משפחה. אין לי הרבה קשרים משמעותיים. העבודה שלי די טכנית. גם בעבודת ה’ אני בינונית. בנוסף יש לי התמודדויות וקשיים (כמו לכולם)....
לקראת שידוכים ויש לי רק בחור אחד בראש...
קודם כל תודה רבה על אתר מדהים!! באמת מקום שיכול להכיל לב זה דבר מאד חשוב אז תודה לכם!! רציתי לשתף ולשאול על משהו.. האמת אני לא יודעת מאיפה להתחיל כי זה סיפור שמתפרס על כמה שנים טובות אבל אנסה בקצרה. לפני בערך 4 שנים… לא יודעת איך להגדיר את...
הייתי מתפרץ ורומס את אשתי- יש לנו סיכוי?
אני נשוי שנתיים וחצי . מהתסכול ומהרגשת חוסר עניין מצידי כל חודש בערך אני מתפרץ מקלל קללות קשות וממש פוגע ורומס את אשתי. אפילו כשאני צודק אני בסוף מבקש סליחה כי הגבתי בצורה קיצונית. משטרה הייתה מעורבת כמה ועמה פעמים בפעם האחרונה אשתי פשוט נסגרה אליי ללא כל יחס ודורשת...
אני פשוט אדישה. תעשו לי סדר בראש...
אני אשמח לעזרה, אם זה אפשרי לך, זה תקופה קשה לכולם, אני מנסה למצוא את עצמי, מה להרגיש ומה לעשות, אני כמו שאני מכירה את עצמי נוטה לאדישות בכל מיני מצבים מורכבים, אבל עכשיו אני ממש מרגישה רע עם עצמי למה אני אדישה, למה לא כואב לי מספיק? ועוד דבר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן