דלג לתוכן
שלום וברכה.
לפני כשנה נפגשתי עם בחור שמאוד מאוד מצא חן בעיני.
היו לו מידות טובות- התחשבות, כבוד ושימת לב לשני. תכונות שאני מאוד מעריכה.
ומצד שני, היתה לנו הבנה מדהימה אחד כלפי השני, עד כדי כך שבמהלך הפגישות יצא לנו מס’ פעמים
להשתמש באותם מילים ואותם הבעות כדי לתאר משהוא. הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים, אפילו טוב יותר ממי שבאמת מכיר אותו. (יש לציין שסה”כ עשינו 4 פגישות….)
הרגשתי שגם הוא מבין אותי מצוין אפילו בלי מילים.
כשהכרתי אותו הרגשתי מה זה לאהוב ולרצות משהוא באמת. בדיוק כמו שמתארים. הרגשתי שאני מוכנה לסבול כל דבר בשבילו. שאני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא ולהתנהג כלפיו ברגישות ובכבוד.
לצערי הקשר נגמר בגלל שהיה לו ממש קשה להחליט והרב שלו אמר לו שאם הוא לא מצליח להחליט בפגישה הרביעית, אז לא להמשיך.
יש לציין שהרב אח”כ אמר שאם הוא היה יודע שמדובר בי, הוא היה ממריץ אותו דווקא להחליט חיובי כי הוא אמר שבהחלט יכול להיות מתאים.
היה לי כמובן מאוד קשה לקבל את זה. באותה תקופה שיצאנו הרגשתי שלווה ואושר פנימיים, הרגשתי שמצאתי את שלי ושאני לא מוכנה לחפש אחד אחר וכשהקשר נגמר הרגשתי שמשהו מת לי, (או בי, לא יודעת להחליט)
הלכתי לרב שלנו וסיפרתי לו את זה, והרב אמר לי להוציא אותו מהראש שלי, אז ממש ניסיתי לעשות זאת:
לקבל על עצמי מה שה’ עשה באמונה. להאמין שזה לטובתי, לנסות לצאת מזה חזקה יותר וללמוד מה הייתי יכולה לעשות טוב יותר בפעם הבאה.
אבל תכלס, לא מצליחה להפסיק לרצות אותו. כמה שאני מבינה שאולי בסופו של דבר לא היה כדאי לי בכלל לרצות אותו מלכתחילה מסיבות מסוימות. הלב שלי לא מוכן לקבל את זה. ואני מוצאת את עצמי מרבה לחשוב עליו.
מאז שזה ירד היו עוד שלושה בחורים שרצו להגיע איתי לשלב של הצעת נישואין, אבל עם אף אחד לא הרגשתי את אותה הרגשה של שלמות בבחירה כמו שחשתי אתו (יש לציין שגם אצלו היו לי התלבטויות אבל הרגשתי שאני יכולה להמשיך למרות זאת כי אצלו מצאתי הבנה אמיתית והבחנה מדוייקת של מה באמת אני מרגישה וחושבת. לא מצאתי את זה אצל אף אחד אחר)
רציתי לדעת אם אוכל לקבל ממכם הדרכה איך אפשר להשתחרר מזה ולהצליח להוציא אותו מהראש,
ואולי גם איזה עצה איך להצליח ליצור הרגשה של הבנה עם בחור אחר.
ממש תודה רבה ענקית על היכולת לפנות לכתובת כלשהי בשאלות שכאלו!
תזכו למצוות!
