שלום לך

ואו, השאלות שלך נפלאות! והן דורשות לימוד והעמקה רבה, רבים מחכמי ישראל ואומות העולם כתבו והתעסקו בהם, ואני אנסה לתת לך במסגרת קצרה זו רק קצה חוט שמשם תוכל להמשיך ולחקור.

אני אנסה להפריד בין שאלותיך הרבות והטובות:

שאלתך הראשונה עוסקת בסתמיות של התורה, ובתהיה על כל המסגרת הדתית, ובלשונך:

"למה אלוהים ברא אותנו והציב לנו תנאים וכאשר אנחנו לא עומדים בהם אנו נענשים ? כלומר מה יוצא לו מזה הוא הרי ברא את כל המערכת כולל את הטוב ואת הרע?!"

הדוגמה שלך עם הבובה הירוקה היא ממש גאונית.

ודווקא דרך דוגמה זו, אני רוצה לנסות להשיב לך.

ההנחה הבסיסית היא שהמסגרת הדתית, אם מקיימים אותה כמו שצריך, היא טובה עבורנו כחברה וכפרט. אלוהים הוא לא סטאלין, שהחליט על מספר חוקים, והוא יהרוג אותנו אם לא נקיימם; ולכן היה חשוב לראשונים (בחז"ל יש שתי תפיסות בעניין זה) למצוא טעמים לצווי התורה.

כמובן, קשה לנו להרגיש לגבי כל המצוות שהן אכן טובות, אבל אנו יכולים להרגיש (אני מרגיש כך  באופן אישי) שהמסגרת הכללית טובה עבורנו. ברור שלא נוכל לבחור בדברים שנראים לנו ולזרוק את כל השאר, כפי שלא נוכל לעשות כך בשום מסגרת.

בזה שונה המסגרת הדתית מהשמלה הירוקה בדוגמתך, שם זהו חוק סטאליניסטי, שלא נועד כלל עבורי, לא כחברה ולא כפרט.

כאן אני מדלג ברשותך לחלק האחרון בדבריך:

" שאומר שיש 99.82 % שהם לא יהודים. וזה אומר שהם יענשו על כך שלא בחרו בדרך הנכונה"

ברור שאף אחד לא ייענש על כך שהוא נולד כפי שהוא נולד.

אני רוצה שתדע שמספר פילוסופים, כמו הרמב"ם למשל, העריכו גויים שהיו שקועים בהשגת החכמה ובדברים ערכיים, הרבה יותר מאשר יהודים עמי הארצות (כך הוא כותב לדוגמה במכתבו לר' שמואל אבן תיבון).

במילים אחרות, לפי הרמב"ם ישנם קני מידה נוספים המשמשים כדי לקבוע את טיבו של האדם, ללא קשר להשתייכותו הדתית.

אך כיהודי, האמין הרמב"ם, שעליו לשמור את מסורת היהודית על כל כלליה ופרטיה.

באמצע דבריך אתה מעלה את אחת השאלות הכבדות באמונה, והיא שאלת הידיעה והבחירה, ובלשונך:

"לא יכול להיות שאלוהים יודע את העתיד ובו בזמן לאנשים יש בחירה חופשית. אם אלוהים שברא אותי, יודע מה אני יעשה בדיוק בעוד שעה"

על שאלת הידיעה האלוהית נכתב המון, וקשה במסגרת זו להשיב לך. הרמב"ם במספר מקומות מדגיש שהידיעה האלוהית, היא לא  אותה הידיעה שאנשים חושבים. גם הראב"ע בתחילת תהלים (ובמקומות נוספים) מבחין בין הידיעה האלוהית ובין  הידיעה הפרטית של האדם. כלומר אין קשר בין הידיעה ובין הבחירה.

הרמב"ם עונה את התשובה הזו בהלכות תשובה (ה,ה), בפרק האחרון משמונה פרקים ובמורה נבוכים (ג, יז). במורה נבוכים הוא עומד על כך שנורא קשה לתפוס את העניין הזה (זהו אחד היסודות במשמעותיים במטאפיזיקה, לדעת הרמב"ם). אם יהיה חשוב לך שארחיב, ארחיב בכך.

שאלתך הנוספת היא:מדוע צריך להלל את אלהים, הלא הוא לא ילד קטן.

המצוות ניתנו לבני אדם בשבילם, לא בשביל אלהים. כשאנו מהללים את אלהים, אנו עצמנו דבקים בו. הדבקות באלהים היא ההשגה הגבוהה ביותר שאנו יכולים לזכות בעולם הזה. המצוות, והתפילה בראשן, הן המכשירות להגיע לכלל דבקות זו.

כל מי שחווה תפילה מעומק הלב מרגיש עד כמה החוויה הזאת רוממה אותו!

שאלתך הנוספת היא מדוע הוא ברא אותנו, ומדוע הוא החליט כפי שהחליט;  העולם מלא צרות וכו'

אלו שאלות קשות וטובות  מאד.

חז"ל מסכמים את המשפט הבא: נוח לו לאדם שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו.

במילים אחרות, חז"ל מפנים את התהיות הללו לעצמנו – מה אנחנו צריכים לעשות בעולם הזה, וכיצד נתקדם ונקדם בכך את העולם כולו.

בסופו של דבר אם נצליח בכך, שיפרנו את העולם שעשה אלהים והתקדמנו צעד אחד קדימה….

עלה והצלחה והמשך לשאול שאלות ולתהות!

משה

[email protected]