שואלת יקרה מאד.

ראשית אתנצל על איחור תשובתי. התחייבויות כתיבה קודמות, מנעו ממני להגיב לדברייך.

קריאת דברייך עוררה בי התרגשות רבה. הזדהיתי עם תחושותייך, משום שאת לא היחידה שמתמודדת עם אותם לבטים וחיבוטי נפש.

מצות האמונה בה’ אינה מצוה ‘חד פעמית’. להאמין בה’ ולחיות הלאה את החיים. מצות האמונה הינה מצוה הדורשת לימוד וריענון מידי תקופה.

אוי לו לאדם שאמונתו בגיל שלושים, זהה לתפיסות האמונה שלו בגיל עשרים. כשם שהקומה הפיזית והחשיבה שלנו אינם סטטיות, אלא הם מתעדכנות במהלך שנות חיינו, כך מצות האמונה צריכה להיראות.

לא פירטת בשאלתך, מה היו השאלות באמונה שהטרידו אותך. אבל אופן ההתמודדות שלך מול השאלות, הינו הגיוני למדי. סביר מאד שתשובות שמצאו חן בעיניך לפני שנתיים, והיו נראים לך משכנעים, מדברים אלייך פחות כיום.

אמנם חשוב לסייג ולומר, שמסע האמונה אינו חייב להיות מלווה בחיבוטי נפש סוערים כל העת. מפני שאדם יציב בדעתו, אינו מנסה לתהות כל הזמן שמא תפיסותיו שגויות. אם את אכן מרגישה שהשאלות באמונה מגיעות ממקום אובססיבי, עלייך להתייחס לזה כפי שצריך להתייחס לכל הפרעה אובססיבית. אם תרצי אתן לך שמות של מטפלים המתמחים בכך.

וכעת אענה לך על שאלתך האחרונה. כיצד ניתן לדעת שהרצון שלי לאמונה אינו משחד אותי? התשובה לכך הינה שמדע האמונה אינו משתייך לתחום המדעים המדויקים. לא ניתן להגיע בו לרמת וודאות של הוכחות מתמטית. אך עדיין ניתן לומר שהאמונה קיימת ברמת הסתברות גבוהה יותר מאשר היעדרה.

נטיות לב של אדם יכולות לסייע או להקשות בהרגשת האמונה, ויתכן שיהיה אדם שרגשותיו גורמות לו להאמין בקלות יותר מזולתו. אין בכך בעיה. אדם כזה צריך לעבוד על אמונה ברמה גבוהה יותר, להגיע למצב של ‘אמונה חושית’ ועוד.

מאחל לך הרבה הצלחה במסע המעניין, ואם יש לך שאלות ספציפיות שאת מתקשה בהם, אשמח לעזור ולסייע.

כל טוב ודרך צליחה.

בניהו.

akshiva1234@gmail.com>