The Butterfly Button
רוצה לשוחח עם הקדוש ברוך הוא ולשמוע מה הוא חושב עלי

שאלה מקטגוריה:

אז שלום לאקשיבה אני מאוד נהנה מהשאלות ומהתשובות. ואני רוצה לנצל את המדור לפניה אישית
אז ככה. אני הייתי עד גיל 22 ברך בחור ישיבה מתמיד ומקפיד על קלה כבחמורה. ונלחמתי על עצמי שלא ליפול ברוחניות עד שהרגשתי בהדרגה שאני לא יכול להישאר חרדי. בעיקר בגלל הנושא של זוגיות שתמיד הפריע לי בצורה קיצונית. הייתי תוך כדי לימוד  בלי שליטה  וזה היה נורא חסר לי הקירבה לבת זוג. הייתי יוצא מהישיבה אחרי סדר ג' בלילה לחפש עיתונים בפחי אשפה ומרגיש הרגשה הכי גרועה ביקום. שאני זבלן בנשמה שלי כדי לחפש סיפוק  וכל זה כשאני נחשב לבחור שלומד ומקבל שבחים מהרבנים על התמדתי ועל הישגי. עד שיום אחד החלטתי להתחתן והישיבה החליטה לסלק אותי כי אסור להתחתן בישיבה לפני סוף קיבוץ א'. למרות הכל החלטתי שאני חייב זאת לעצמי כדי לשמור על עצמי בטהרה. ולהמשיך ללמוד תורה. ואז מצאתי שידוך. אך תוך כדי השידוך הסילוק מהישיבה השפיע עלי קשות. הניכור והרגשת החוסר שייכות לישיבה שכל כך הערכתי גרמו לי להיכנס לחרדות ודיכאון ונזקקתי לטיפול פסיכיאטרי חמור כמובן שהשידוך לא יכל לצא לפועל. ולקח לי כמה שנים לצאת מהטראומה שחוויתי מהסיפור הזה. ולמרות זאת אני עדיין נוטל כדורים. והמצב נראה רחוק משיפור. מאז הישיבה אני כבר לא לומד. עובד 3 שעות ביום רק כדי לא להירקב בבית. ואין לי סיכוי נראה לעין למצוא מישהי. הביטחון העצמי שלי ירוד. וכל כולי שקוע בעבר הלא מוצלח שלי. אני כל הזמן בכעס על הילדות הדפוקה שלי ועל העוני ועל הקשר הרע שלי עם אבא שלי. ועל המכות שקיבלתי בתלמוד תורה מאלה שהיו אמורים להיות המחנכים שלי. בשורה התחתונה אני כל הזמן מדבר עם השם. והרבה כועס שהוא לא עונה לי. ולא שולח דרישת שלום. אולי קוראים לזה הסתר פנים. אבל קשה לי שאין לי עם מי להתייעץ ועל מי לסמוך. אני כבר לא מאמין לכל אחד ואפילו על רבנים קשה לי לסמוך. יש לי רב צדיק שאני הולך אליו אבל הוא קר כזה ולא מביע רגש כמעט. ואין לו איזה עצה. אז לאן אני אלך?. בא לי לדבר עם השם ולומר לו מה שאני מרגיש אבל שיענה לי. אני מרגיש תחושה של לדבר לקיר חלילה. חוסר אונים מוחלט. ושום סימן שמבשר טוב. אין לי חשק להתפלל בכלל. הייתי רוצה שתכוונו אותי לדרך שאוכל להרגיש בטוח יותר מקום שאוכל לקבל נחמה להרגשה הרעה שלי. תודה רבה מראש

תשובה:

שלום לך

קראתי בכל לב דבריך הבוקעים מקירות ליבך

ניכר שהנך בן עליה שמתמודד עם נסיונות גדולים כפי ערכו

מדבריך עולה שאתה אדם בריא, שבשנות הישיבה עלה והתעלה בתורה ויראה

וכגודל מעלתך כן התמודדת עם צורך עמוק בקרבה רגשית, צורך בזוגיות, ואת הצורך הזה – כך ייתכן – "תירגמת" להתנהגויות מיניות שגרמו לך להרגיש "זבלן"

הדחף הזה הלך וגבר עד כי הוא הפריע לך בתפקוד היומיומי ואז גמלה בליבך החלטה להתחתן, מתוך הנחה שבכך תיפתר המצוקה על ידי כך שתקבל את צרכיך הרגשיים

רבני הישיבה לא קיבלו את עמדתך (אינני יודע אם סיפרת להם על הסיבה שלך), התארסת בניגוד לכללי הישיבה ונאלצת לעזוב את הישיבה. מצב זה גרם לך רגשות מאוד קשים אשר הגיעו לכדי משבר נפשי שהצריך טיפול תרופתי.

מאז, אתה חש שחייך לא חזרו להיות מה שהיו. אתה מציין שאתה עדיין זקוק לתרופות (שכמובן זה כשלעצמו לא אומר שלא חזרת לתפקד), אינך לומד כבעבר, אתה עובד עבודה חלקית מאוד ואולי לא מספקת, ובעיקר אתה חש תסכול עצום על החיים: משפחה, רבנים, חברה. זכרון העבר חי בך והוא כואב ומכעיס.

ועל אף כל הדברים שעברו עליך, לא איבדת תקווה. אתה רוצה לדבר עם ה' ואתה רוצה שהוא יענה לך, כלומר, אתה רוצה להבין מה באמת קורה פה, מה הסיבות, מה הטעם לסבל הזה, מתי הוא ייגמר, למה הוא קיים. אבל אתה נשאר עם שאלות בלי תשובות. אתה מרגיש בודד בעולם קר ומנוכר.

חשבתי לא מעט מה אפשר לומר לך,

אתה עובר באמת דברים לא פשוטים בכלל

והסיפור שלך סיפור כואב, נוגע ללב

והשאלות שלך, הן שאלות חזקות

מה התפקיד של הסבל הנפשי בעולם??? למה זה קיים? ולמה דווקא לך? ומדוע ה' ברא אותנו כך שלא נבין את השיקולים שלו?

האם סבל כזה נובע מכך שאחרים טיפלו באדם לא טוב (משפחה/רבנים), בגלל סיבות גופניות/תורשתיות או שזו גזירה משמים?

ישנן שאלות תורניות שאתה יכול לברר עם רב שמתמחה בתחומים אלו של אמונה וביטחון

וישנן שאלות נפשיות שאתה יכול לברר עם איש טיפול שמתמחה בנפש האדם (עו"ס או פסיכולוג)

אני מבין מדבריו שאתה נמצא במעקב רפואי, וטוב שאתה מקפיד לפעול לפי הוראות הרופא.

ועם כל זאת, לא תמיד יש פתרונות/תשובות

אפשר לקבל הרבה הסברים על שאלת הרוע (למה יש סבל או דברים רעים בעולם) ועדיין השאלה כואבת בלב

לא צריך להיבהל מזה. לא תמיד יש תשובות חד משמעיות. אתה בטח זוכר מהישיבה שהיו סוגיות שלא נפתרו לגמרי, וחיים עם זה

הכלל הזה נכון גם להיבט הנפשי וגם להיבט הרפואי, יש פתרונות, אבל לא תמיד הם מוחלטים. לא תמיד הם "מכריעים" את הבעיה ומעלימים אותה

לפעמים הם רק "מרככים" אותה ומאפשרים ל ה ת ק ד ם ולהמשיך לחיות למרות הבעיה (בדיוק כפי שאתה ממשיך להחזיק באמונה למרות שאתה לא מבין…)

אני מדגיש את זה כי ייתכן שאתה מחמיר עם עצמך קצת. שאולי אתה מייחל ליום שכל הבעיות שלך ייעלמו לחלוטין ורק אז תחזור לחיים שהיו פעם.

אבל ה' שם אותנו בעולם שאיננו מושלם. יש מצבים שבהם תהליך השיקום של אנשים "נתקע" כי הם לא מוכנים לקבל את זה שהחיים לא חזרו להיות מה שהיו לפני כן. לפעמים צריך לעזור להם "לשחרר", להשלים עם המציאות הקיימת ולראות איך לצמוח בתוכה

אני רוצה שתהייה לך תכנית שיקום (האם אתה זכאי ל"סל שיקום"? האם אתה מלווה ע"י עובד סוציאלי?)

תתחיל באופן הדרגתי תכנית שמתאימה לצרכיך כבן ישיבה

לפעמים לשקוע במחשבות לא מוליך לשומקום

צריך לקום ולעשות מעשה

אמנם נסיונות קודמים לא הביאו את התוצאה שהיית רוצה,

אבל כידוע נגזר על ייסורים שייצאו בזמן מסויים, ועל ידי רופא או יועץ מסויים ותרופה מסויימת (עבודה זרה, דף נה)

מבין השיטין ניכר שאתה איש של צורה, וכבר תקופה ארוכה שאתה ב"גלות"

אינני יודע באיזו מסגרת אתה מטופל כיום, אך אל תשאר לבד עם המחשבות והרגשות שלך

פנה לרב ולאיש מקצוע

אני מקווה לשמוע ממך בהקדם שפנית לקבל/לעדכן/לשפר את הטיפול בעצמך

כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ׃

שא ברכה

חיים

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. מאד מזדהה עם הרגשתך.
    גם אני הייתי במצב נפשי דומה בערך באותו הגיל גם בגלל משבר נפשי הקשור בחיפוש עצמי מבחינה דתית.
    מה שהוציא אותי באופן הדרגתי מהמשבר,הוא שהחלטתי ללכת למסגרת פתוחה יותר ומקבלת גם דרך דתית לא חרדית.
    שמה בישיבה זו לאט לאט חזרתי לעצמי וסיגלתי לעצמי דרך דתית המתאימה לי.כמובן במסגרת ההלכה.
    אח"כ התגיסתי וכמובן שלא הפסקתי מלקבוע עיתים לתורה.
    פרחתי שמה ומשם לחיי מעשה בעבודה.
    מצאתי שהדרך של תורה ועבודה מתאימה לדרכי האישית בעבודת השם ולא כמו שבחוגים מסוימים מלמדים שמי שלא לומד בכולל הוא סוג ב' או ג'.
    ואז כשתתחזק וביטחונך העצמי יגבר,תוכל למצוא את שאהבה נפשך.
    בהצלחה,ותמשיך להתפלל הרבה.זה מאד יעיל!

  2. אני שומע שאת כל כך לבד.
    הרגש שעולה בי זה געגועים…געגועים לאבא.
    געגועים למקום חם ובטוח, שיאפשר לי להיות,
    ואת זה אתה מחפש בכל מקום אבל הוא לא שם….
    אני כל כך מבין את הקושי שלך להתחבר לרוחניות שבך, למקום שלוו ורוגע פנימי.
    אני רוצה לשאול אותך, איפה ההתמכרות שלך? איך אתה מצליח לפצות את עצמך ,במשהו שכן נותן לך טוב, כי אי אפשר לחיות עם תחושה של כל כך הרבה רע….
    שם העבודה….
    ממליץ לך בחום להכנס לתהליך טיפולי,טיפול רגשי מקצועי לא כי אתה לא בסדר, אלא כדי למצוא לעצמך מקום טוב, ששם מותר לך להיות מי שאתה ללא שיפוטיות וביקורת,למצוא שם איכות חיים שיאפשר לך להתקדם בחיים בריאים ושמחים.זה אפשרי ,וזה מגיע לך!
    בהצלחה
    דניאל ק.

  3. נשמע שאכן גדלת בסביבה שמעט מאד ראתה אותך… את אלוקים כנראה תצטרך למצוא במקום אחר בו לא תמדד באופן בו החברה הזו מודדת אותך. אדם צריך להיות מוכן לפגוש את עצמו כדי לפגוש גם את אלוקים, מדוע שאלוקים יהיה מוכן לפגוש אותך אם אתה בעצמך לא מסוגל לפגוש אותך? אתה עוד לא נשוי ובלי ילדים, נחסכו לך הכבלים שאוחזים אחרים בחברה שלא רואה אותם. צא לעולם, פגוש את עצמך. שמירת המצוות חשובה לך? תתפלא אבל יש מגוון רחב של אורחי חיים שאינם אלו שגדלת בהם ששומרים על ההלכה. אומנם ללא הכובע בצורה הנכונה, הלבוש ה"נכון" וכו' אבל שם גם תוכל אולי לפגוש את עצמך, בלי לחוש שלא סופרים אותך. אלוקים גם הוא ישמח לפגוש אותך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
8 השאלות שלי על אלוקים גהינום ובחירה
השאלות שלי נשאלות באמת מתוך כאב ואולי ישמעו לא טוב, אבל אני לא שואלת מרצון להתריס אלא כי זה באמת קשה לי… 1. אמרו לי שכולם עוברים דרך גהינום, כי כולם הרי חוטאים ואף אחד לא מושלם. ואני חושבת שדוקא בגלל שאיננו מושלמים אז צריך לסלוח לנו… 2. איך יתכן...
כועסת על הקב"ה כשדברים שאני רוצה לא קורים
תודה על ההזדמנות לשאול.. אני לא יודעת עד כמה השאלה שלי מבוססת על משהו שאפשר לענות לו רק בשכל כי היא גם מאוד רגשית. אבל אני מרגישה חובה לנסות לפחות.. אני מנהלת בעולם עם מערכת יחסית מאוד קשה מול הקב"ה אני כל זמן מרגישה שאני כועסת, פשוט כועסת וזה קורה...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...
נמאס לי להיות עצובה מדברים שקורים...
נמאס לי לקבל על עצמי קבלות כל פעם שקורה דברים רעים… מרוב צרות של עם ישראל אין לי כוח כבר להצטער!! ולקבל על עצמי קבלות.. התרגלתי לזה ואני רק במקום לקבל על עצמי קבלות אני כועסת על הקבה… כי נמאס לי!!! אחרי שאני שומעת על דברים רעים עכשיו,אני רק אומרת...
מה אתה רוצה ממני?
נמאס לי. אין לי כוחות יותר. עייפתי לגמריי. לא יכולה יותר עם הדרישות של הקב"ה אליי. אני כותבת את זה עם דמעות. רווקה מעוכבת זיווג. עבדתי על המידות, כי השם הראה לי שזה למה אני לא מתחתנת. השתדלתי לקבל הכל באהבה. אני חווה בעיות בפרנסה. אני רוצה מאוד מאוד דבר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן