שלום חברה יקרה ונאמנה,

התרגשתי לראות את האכפתיות הנושבת מכל שורה במכתבך. ברור לך שאת שם בשבילה, ברור לך שאת רוצה וחייבת לעזור לה, וניכר שאת גם מבינה, שיש פה משהו מעבר ל'לימוד על הדת והסקת מסקנות לגבי הק-ל'. את כותבת שהיא אמיתית ועמוקה, וזה משמח מאוד ונותן תקווה. כי מי שמעמיק באמת בסוף מגלה תשובות גדולות הרבה יותר מהשאלות שלו. אבל לשם כך, צריך לחפש.

נראה שלא כדאי לשכנע אותה להתעלם מנטיות ליבה, ומהרהורים שתופסים אותה ולא נותנים לה מנוח. כי כשאדם נמצא בחיפוש אמיתי, אי אפשר לקחת אותו אחורה אל ימי התמימות והמלומדה.

(ביחוד כאשר יש השפעה חזקה גם מהבית, ופה מן הסתם מעורבים גם רגשות רבים וסותרים ולא רק הרצון התיאולוגי לדעת ולהגיע לחקר האמת.)

שאלת 'איך אני יכולה להוביל אותה בדרך הנכונה', אז זהו, שאת לא יכולה להוביל אותה לשום מקום. היא זו שצריכה להוביל את עצמה. את יכולה, מתוך תבונה ואכפתיות, בלי לחץ ובלי לקחת על עצמך את תפקיד מייצגת הדת והאמונה, להציע לה להתבונן בדברים בכובד ראש לפני שהיא רצה קדימה.

הסבירי לה שזכותה לבחור בכל דרך שתרצה, שלמה המלך אומר: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ"

כלומר, אדם יכול לבחור בכל אחת מן הדרכים שפרושות לפניו. אך עליו לדעת 'כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹקים בַּמִּשְׁפָּט'.

יש לאדם בחירה חופשית, והוא יכול לבחור איך לחיות.

והיא בהחלט רשאית להגיע למסקנות אחרי שתחקור חקירות אמת. יש היום מספיק נשים מתאימות וארגונים מלאי חוכמה וטעם שיכולים לשבת ולפתוח את הספקות אחד לאחד, בשיחות עומק, ולהגיע למקומות יפים שהיא אפילו לא חולמת שקיימים.

אבל, עליה לנהוג באחריות. להגיע למסקנה מהירה כל כך ש'הכל פנטזיה', בזמן לא ארוך וביחוד כאשר ישנם רעשי רקע מצד המשפחה. זו פזיזות שהיא עלולה לשלם עליה מחיר.

אדרבא, הזמיני אותה לבדוק אפשרות של פגישה עם אנשים המתאימים לכך, אם היא עמוקה כמו שאת מתארת, אז היא יכולה אפילו להנות מהתבוננות איכותית בשאלות האמיתיות.

כאן באקשיבה, אני משוכנעת שדמויות רבות תשמחנה לעזור לה.

ועד אז, ברכותיי כי יתן לך השם את המילים הנכונות, את התבונה והדעת בסיעתא דשמיא.

ישר כח,

שירה.

[email protected]