דלג לתוכן
יש לי בעיה
מצד אחד אני רוצה להתחתן ומצד שני אני ממש מפחדת להתנתק מהבית ומההורים
אף פעם לא ישנתי מחוץ לבית ותמיד הייתי עם ההורים שלי בקשר מאד קרוב
לא נעים להגיד אבל אני מפחדת לישון בלי שאני יודעת שהם בבית
אני אוהבת ממש להיות קרובה אליהם ומפחדת מנישואין שפתאום יגרמו לריחוק
שלום יקרה,
השאלה שלך כלכך טבעית ומובנת, אני בטוחה שהיא תעזור לקוראות נוספות במצב כמו שלך. וטוב שפנית להתייעצות. בע”ה אתן פה כמה כיוונים למחשבה, ומקווה שיסייעו לך.
חייבת לציין שנהנתי לראות שלצד השאיפה שלך להקים בית ולהתקדם לשלב הבא, את קשובה לעצמך ולרגשותייך. זה מעולה בעיניי . כי ככל שאת קשובה לעצמך, ומכירה את עצמך יותר, ואת הצרכים שלך- יש סיכוי גבוה יותר לתקשורת בריאה וחיי נישואין טובים יותר. ואני חושבת שזה בסיס חשוב מאוד כשיוצאים לפגישות. ובכלל בהקמת הבית.
ולשאלתך,
החששות שלך הם טבעיים בהחלט. יחד עם זאת אני רוצה שנבחן יחד איזה חלקים מהחששות הם בריאים, ואילו מהם אפשר לשחרר כדי שתוכלי להגשים את השאיפה שלך להתחתן בע”ה.
אני רוצה לתת לך פה מידע רחב מכמה היבטים, לפעמים כשיש יותר מידע זה עוזר להרגיע את החששות הבריאים. לגבי החששות שיש לטפל, אתייחס בנפרד בהמשך.
בואי נדבר רגע על שינויים בכללי-
באופן כללי כל שינוי הוא בעצם מעבר ממצב מוכר למצב חדש וזר, ובד”כ מלווה בחששות. וזה בריא ואחראי. במיוחד כשמדובר בשינוי סטטוס של ממש, ומעבר משלב אחד בחיים לשלב אחר. כמו למשל- מעבר מרווקות לנישואין. מזוגיות לאימהות. ועוד..
אם נסתכל על חתונה בצורה סטרילית רגע- אז כן מעבר מרווקות לנישואין, מכיל בתוכו שינויים רבים באורח החיים המוכר, ועזיבת המקום הבטוח אל מקום חדש, בניית קשר שדורשת בנייה של אמון. התרחקות מסויימת מהבית בו גדלת, אבל זו התרחקות בריאה שמביאה איתה מילוי ובנייה של משהו חדש. זה לא שנשאר לך שם וואקום של אובדן חלילה. יש מה שממלא את המקום הזה. אבל הכל קורה ממש בהדרגה, צעד אחר צעד. ואת הופכת לבשלה לשלב הבא בכל צעד שאת מתקדמת בתהליך הזה. את עוברת תהליך של בשלות רגשית שכרגע את לא יכולה להבין אותה כי לא חווית אותה.
תביני, שכל מצב שאליו את שואפת- ככל שהוא זר לך יותר, ולא חווית אותו או משהו דומה לו, החששות עשויים להיות יותר גדולים, אבל תזכרי שזה רק כי עוד לא היית שם. ואולי כשתתחילי לנוע לכיוון הרגשתך תתחיל להשתנות ותחושי יותר בטחון. (לפעמים צריך עזרה מקצועית כדי למצוא בתוכך את האומץ לנוע לשם, וזה בסדר גמור. חשוב לקחת עזרה כזו אם יש צורך. ארחיב בהמשך).
לגבי הנקודה של מעברים בחיים, כמו מעברים בבריאה, הם תהליך מאוד הדרגתי. וכאן אני חושבת שזה יכול להרגיע, המחשבה על זה, שכמו שמעבר בין יום ללילה, זה לא מתרחש בן רגע! זה אפילו היה מסוכן אם פתאום אחרי הלילה היה נדלק אור בעולם בעוצמה ל 14:00 בצהריים. אז המעבר מחושך לאור, הוא תהליך של זריחה, מאוד מאוד איטי והדרגתית עד להופעת השמש במלואה וגם אז, ההתחממות היא הדרגתית.. וכן להפך גם בשקיעה.
כך גם בחייך, בואי תתבונני רגע במעברים שכבר חווית בחיים. כמו מעבר מגן אל בי”ס. מיסודי לסמינר/תיכון. שימי לב שלא בן רגע הפכת להיות בוגרת. יש את תקופת הילדות, לאחר מכן ההתבגרות (שמורכבת משלבים שונים). כמו שלא קפצת מכיתה א’ לסמינר. כך בהמחשה הזו,
המחשבה של מעבר ממצב של “לישון רק בבית ההורים” פתאום ל “לגור עם אדם אחר” (שכרגע הוא זר לך לחלוטין ואת בכלל לא מכירה אותו) . זה באמת מפחיד ובצדק, כי לא אמורים לעשות את זה. אבל תזכרי שכמו הזריחה, ושאר המעברים שכן הכרת בחיים- זה לא ש-“היום את בבית ההורים ומחר פתאום את בבית אחר”. יש פה תהליך של בשלות שמתרחש, גם בשלות שלך והסתגלות לנושא השידוכים. וגם אח”כ כשתמצאי את בחיר ליבך, גם שם יהיה תהליך שלם.
בואי נדבר קצת על תהליך השידוכים 😊
בפגישות עם בחורים תוכלי להרגיש מה נכון לך ומה פחות. בהתחלה זה יהיה אולי קצת מוזר ומלאכותי. אבל לאט לאט זה יהפוך יותר טבעי. ואולי בתחילה תרגישי לחץ, בילבול או התלבטויות. אבל זה בסדר וזה טבעי, זה בדיוק חלק מהמקום של לחפש את עצמך בתוך התחום הזה. להבין לאט לאט מה נכון לך, ולהכיר את עצמך יותר לעומק במקומות שלא הכרת בך.
את גם נמצאת עדיין בגיל ההתבגרות (אם כי בשלב מתקדם יותר שלו). בשלב הזה יש יותר מקום לחיפוש העצמי וגיבוש הזהות עצמית. לגביי- מה את רוצה לאמץ לחייך, איזה תחום עיסוק, השקפה, ערכים ועוד. וכן בין היתר- גם איזה סוג של בחור תרצי שיהיה בעלך. כמובן שלא הכל תלוי בבחירה של האדם אבל כן יש מקום מאוד רחב לחיבור לעצמך, לנטיית הלב, להעדפות אישיות, להכרות עם עצמך ולמודעות העצמית שלך לעצמך, לתכונות אופייך ולצרכים שלך.
לדוגמא- כמו בבחירת תחום עיסוק, הקב”ה ברא את האדם עם נטיית לב ומשיכה לתחומים מסויימים כמו גם כישורונת וכישורים מסויימים- כל אלו ירמזו לו לאן לנטות, ומהו תפקידו בעולם ותחומו המקצועי. בהשוואה כזו גם בנושא בחירת הזיווג. (לא אכנס לעומק לסוגיית אמונה-השתדלות בענייני הזיווג. אלא רק בנגיעה- ) ההכרות שלך עם עצמך תכוון אותך בע”ה ותגדיל את הסיכוי להכיר ולהקים בית עם אדם שיוכל להתאים לך. ככל שתרגישי בנוח עם הבחור שמולך, ותחושי חיבור ומכנה משותף של שאיפות וכו, האמון והקשר יתחילו להתפתח.
לא ארחיב עוד בנושא של חיפוש הזיווג ובמה להתמקד ואיפה להתפשר, וגם לא לגבי התאמות בין תכונות אופי- כי זה לא נושא השאלה. אבל תביני שכל אלו הם גם מרכיבים חשובים בתהליך, והם חלק מהבשלות הרגשית שתתפתח בע”ה עם הזמן והדרך.
וגם כשתפגשי כבר עם בחור שיימצא חן בעינייך, ושתמצאי בו את מה שחשוב לך , והוא ימצא בך בע”ה, גם אז לא מיד קופצים לחתונה. זה בדיוק התהליך. תהליך של הכרות, ויצירת קשר שיהיה מלווה בהרבה שאלות, בירורים וספקות לעיתים. שם יהיה חשוב להתייעץ עם דמות רלוונטית שמכירה אותך ומבינה בתחום. (גם פה לא ארחיב איך בוחרים את היועצ/ת הנכונ/ה כי זה לא הנושא. אבל יש מה לדבר על זה).
כי קשר ואמון אלו דברים שמתפתחים . יש את ההכרות הראשונית, וככל שמתקדמים בפגישות לאט לאט נוצר הקשר, נבנה האמון, הבטחון, השייכות ועוד. יש מקום להביע רגשות ולדבר על צרכים ורצונות, שאיפות ומטרות משותפות. וזה הבסיס שעליו מתקדם השידוך. ולאט לאט את תרגישי את הבשלות הרגשית הטבעית שתתרחש. הרצון להקים עם מישהו בית, מחזק את האומץ והבטחון לעשות זאת. אם כי תמיד יהיו חששות, שוב מהסיבה שזה מצב לא מוכר, והחלטה גורלית.
כך שגם הבחור וגם הבחורה בד”כ הופכים לבשלים לכך תוך כדי תנועה. תוך כדי פגישות.
ולגבי החשש להתרחק מההורים, נפש האדם בנויה בצורה כזו, שברמה הבריאה, רוצים להקים בית. אבל יש חששות. וזה בסדר גמור. את לא תצטרכי להתרחק מהם לגמריי ובוואט אחת. ובטח שלא להתנתק. גם לא עוזבים מיד לגמריי, יש שבתות שמתארחים בהתחלה וכו’.
כשתרגישי את מה שכתבתי עליו אני בטוחה שחלק מהחששות הללו יתפוגגו. כי ימלא את ליבך משהו חדש, שאולי לא הכרת, והוא קשר זוגי.
קשה להסביר את החוויה הזו .. זה קצת דומה למשל, כשאת מתוך חלון ביתך לא תוכלי לראות את כל העיר בה את גרה. רק אם תצאי החוצה תתחילי ללכת, יש דברים שתוכלי לראות ולחוות. כך גם ברמה הרגשית מול הקמת בית, ככל שתצאי לפגישות (בצורה מכוונת ונכונה), את תבשילי בתוכך את החלק העצמאי הזה. ותביני בהרגשה על מה אני כותבת פה.
היהדות אגב, גם ירדה לסוף דעתה של האישה, ולכן בכל העניינים של היכן לגור למשל וכו’, יש מקום גדול לרגשות וצרכי האישה. כי זה טבעה . שקשה לה להתנתק מבית הוריה. כמובן כל אישה היא משהו אחר, אבל במהות הרחבה אישה יותר קשורה לבית ויותר רגשית, וזה בסדר וטבעי. אפשר למצוא פתרונות למשל, לגור באיזור שאת כבר מכירה. או שיותר קרוב לבית הורייך (אם כי לא כדאי באותה שכונה/רחוב. חשוב להתייעץ על זה).
ובואי נגע בקצרה רגע בקשר שלך עם ההורים בהווה-
אני לא יודעת איפה את ממוקמת במשפחה, אם את הכי קטנה או אם יש עוד אחים. אבל בגדול, קשר קרוב ובריא עם ההורים זה נפלא וטוב וחשוב. ולצידו כדאי מאוד לתת לך את המקום לפתח את העצמאות שלך, זה חלק חשוב מאוד בשלב ההתבגרות בו את נמצאת.
לגבי הפחד שלך לישון כשהם לא בבית למשל, ושאת רוצה להיות מאוד קורבה אליהם- יש פה מאפינים של תלות. יש תלות בריאה ויש תלות שכדאי לטפל בה. מתי מטפלים? כשזה מגביל אותך מלהתפתח או פוגע בתפקוד שלך.
חשוב לעשות דברים בצורה עצמאית, גם אם יהיו לך חששות סביב זה. לפתח את המעגלים החברתיים (עד כמה שמתאים לך ולפי הצורך שלך). לגבי השינה מחוץ לבית- אני לא מכירה את הרקע שלך ולא את ההשקפה, אבל אפשר אולי לחשוב על אפשרויות שיעזרו לך לשחרר את החלק הזה. פעולה למשל כמו שינה עם אחות או חברה טובה אצל קרובי משפחה או משהו כזה (כמובן מה שלפי ההשקפה שלכם והכל), יכולה גם לעזור לפעמים. בהתחלה אולי זה לא יהיה קל. אבל יש לזה חשיבות בעצמאות הרגשית. שווה להתייעץ עם דמות שמכירה אותך, או במסגרת טיפול רגשי במידה ותחליטי ללכת כדי לשחרר את החששות הללו.
ולגבי קשרים, ומהו קשר טוב וקרוב…
קרבה אמיתית מתאפשרת רק כשלכל צד יש את המקום שלו -כעומד בפני עצמו. כל עוד צד אחד נשען מאוד על הצד האחר, ברמה קיומית, זה לא נותן מקום אמיתי לכל אחד מהם ולכן זה לא ממש קשר. בגילאים מסויימים זה בסדר. אך ככל שהאדם מתבגר כחלק מהבגרות הנפשית- הוא אמור לשחרר חלקים של תלות בזולת (וכל אחד מתבגר בקצב האישי שלו וזה בסדר) . תלות מוגזמת לא נקראת קשר אלא נקראת בשפה המקצועית- סימביוזה. שמשמעותה – קשר של שני גורמים שקיומם תלוי אחד בשני. שזה שלב בריא וחשוב בשלבים מוקדמים יותר בחיים. אבל בשלב הזה זה עשוי לעכב את ההתפתחות שלך. חשוב לפתח בנפש נפרדות, ועמידה שלך כאדם בפני עצמו. זה גם קורה בהדרגה. וזה לא אומר שאת עוזבת את הורייך. להפך. זה אומר שאת עומדת בפני עצמך ואז הקשר עם ההורים יהיה בריא יותר ובוגר ועמוק יותר.
אז נכון, שמעבר משלבי תלות בהורים לשלב עצמאות כרוך בויתורים על הרגלים קודמים ופרידה מדרכי חשיבה וכו’, שהתאימו לגיל הצעיר. ואותם תחליף עצמאות ובגרות שתבנה בנפש. חשוב לדעת את זה. מבלי להדחיק את הרגשות והצרכים שעדיין קיימים.
גם כשמתבגרים, תמיד נשאר בתוך כל אדם חלק יותר ילדי, שנקרא “הילדה הקטנה” (או מכונה בכינויים נוספים אחרים), זה החלק הרגשי. שמבקש מענה. ולא מסתפק בהסברים שכליים ובוגרים. אז לאחר כל תשובתי, תהיי קשובה לעצמך, מהם הרגשות שיתעוררו בך. תני לך את ההזדמנות לכווני חשיבה חדשים שאולי לא חשבת עליהם. ומצד שני אל תדחקי בעצמך להתקדם מהר. לאט לאט. אבל כן להתקדם.
לא כתבת הרבה על עצמך, אז אני שמה פה כמה שאלות למחשבה-
-האם את מקבלת החלטות בעצמך? כמו למשל, בחירת תחום מקצועי?
-האם את מתנהלת בחייך באופן עצמי- כמו למשל נסיעה לבד למקומות שאת רוצה?
-מה המצב החברתי שלך? האם יש לך חברה קרובה? האם יש לך חברויות גם שטחיות?
-מה זה בשבילך קשר טוב וקרוב?
-האם את אדם כזה שקשה לו להתרגל לשינויים?
שאלות אלו ועוד, יכלו לתת לי יותר הבנה לגבי המצב. אבל תעני לעצמך עליהן, ואם מצאי קושי בהתנהלות עצמאית, בקשרים חברתיים או בהסתגלות לשינויים, אני ממש ממליצה ללכת לטיפול רגשי שיוכל לעזור לך לחזק את מה שתבחרי. כדי לשפר את איכות החיים שלך בע”ה ולאפשר לך עצמאות רגשית.
בהתאם למה שכן כתבת, אסכם-
1.החששות לעזוב את בית ההורים הם טבעיים ובריאים, חשוב לתת להם מקום ולהיות מודעת אליהם. ויחד איתם, לצאת להכרות 😊
2.תהליך של הכרות עם בחור, הוא מאוד הדרגתי. ואת מקבלת את הבשלות הנפשית לכך תוך כדי התהליך. כשקשר נוצר אז מרגישים יותר בטוחים.
3.יש הבדל בין קשר קרוב, שמאפשר לכל צד לעמוד בפני עצמו, עם נקודות מפגש שבהם הוא נעזר ונתמך (ולפעמים גם תומך. תלוי מהי מהות הקשר המדובר). לבין קשר תלותי, שבו אחד מן הצדדים (או שניהם) מרגישים שאין להם קיום בלעדי הצד השני.
4.אם את חשה תלות גדולה בהורייך בתחומים נוספים, אני ממליצה לפנות לטיפול רגשי (לא חייב להיות משהו ארוך), שיוכל לעזור לך לחזק את כוחות הנפש והעצמאות הפנימית, ואולי להבין מהם הגורמים לתלות. בטיפול טוב ניתן לשחרר את החלקים של התלות שהיו מתאימים בגיל הצעיר וכבר לא מיטיבים בגיל הבוגר יותר. הכל כמובן בהתאמה אלייך. ובע”ה להשאר עם קשר עמיד ויציב עם ההורים -שנותן לך מקום להתפתח ולגדול.
בהצלחה בע”ה!
לכל שאלה או הבהרה לגבי תשובתי ,
בשמחה אפשר במייל
טליה נ.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
