כותבת יקרה, שלום,
ממש התרשמתי מהפתיחות הגדולה שלך. מהאומץ שלך להגיד הכל, גם דברים שלא תמיד נעים לספר. את כותבת על הבילבול הגדול שאת נמצאת בו בצורה כל כך כנה וגלויה וזה באמת דורש הרבה אומץ להגיד את הדברים אפילו בפני עצמך. ככה, כמו שהם. זה מאפשר לך להתבונן על הרצונות שלך וגם על הפחדים שלך בצורה מאוד אמיתית, וכך גם מאפשר להבין אולי איפה אפשר לעזור ולכוון אותך. אני חושבת שהרגשות שלך מאוד נכונים ואני בטוחה שהם חלק של הרבה מאוד אנשים לפני שידוכים. באמת, הליכה לקראת בחירה כל כך גדולה, לכל החיים, בכל כך מעט נתונים נראית מאוד קשה ומבלבלת. כמעט בלתי אפשרית. אני מאוד מבינה אותך. כל זה נכון תמיד, בכל מצב של שידוכים, אבל הוא נכון הרבה יותר למי שמרגיש שעדיין יש לו הרבה דברים לברר עם עצמו לגבי עצמו והדרך שלו. בינינו, אני חושבת שלכולם יש הרבה מה לברר עם עצמם, רק לא כולם מודעים לזה כמוך. הרבה אנשים מרגישים ביטחון גדול בעצמם ובדרך שלהם, וכלל לא בטוח שאם נפגוש אותם עוד 5 שנים הם יהיו באותו קו. ויש כאלה שלא ממש מרגישים ככה, אבל משדרים ביטחון כזה כאילו הכל הולך להם ממש חלק. לכן אני מאוד מתרשמת מהאומץ שלך להסביר באיזה מצב את נמצאת בו בלי להראות כאילו הכל מושלם.
אני רוצה לחלק את הדברים שלך לשניים. דיברת על האופי הספציפי שלך ולמה לך לא מתאימה הדרך של שידוכים. ודבר שני דיברת על עצם השיטה. שהשיטה של היכרות של בן זוג בדרך של שידוכים היא שיטה לא טובה. אני רוצה לענות לך בשני שלבים. קודם איך זה ששידוכים יכולים להיות בכלל רעיון טוב, ומה הרעיון בזה בכלל. ואח"כ ספציפית על המקום שלך בתוך זה.
כמו שקראת בהרבה ספרים, וזה הרעיון הכללי של שידוכים- לבחור את הבחור לפי השכל ואח"כ לתת לרגש להכנס. אבל שימי לב- זה לא שלא שואלים גם את הלב לדעתו על העניין, אבל לוקחים את הרצון שלו בין שאר השיקולים ולא מסתמכים רק עליו.
לפני שנסביר מה ההיגיון של השידוכים, בואי רגע נלך עם האינטואיציה שלנו. אני מסכימה איתך שמה שנראה נכון זה לבחור את האדם המתאים לי לפי החיבור והאהבה שיש כבר משלב הפגישות. אבל במקום שנדבר על זה באופן תיאורתי, בואי נסתכל על חברה שעובדת לפי השיטה הזאת, ונראה אם זה מצליח במבט ארוך טווח. זאת השיטה של החברה החילונית, שמבוססת הרבה על השיטה בעולם המערבי. להכיר את האדם השני, לנסות למצוא התאמה מושלמת. לבחון את הקשר במשך תקופה ארוכה. להכיר מכמה שיותר בחינות ולהסתמך בבחירה בעיקר על הלב. אם הלב מאוהב ומרגיש שזה מתאים- להתחתן, ואם לא אז לא. ככה, באופן תיאורתי, זה נשמע טוב מאוד. כמו שאת אומרת, הרבה יותר טבעי וחופשי. הרבה יותר זורם. ועם ההבטחה לתוצאות הכי טובות שיש- הלא הכרנו את האדם כמה שיותר זמן ובכמה שיותר סיטואציות לפני כן. לפי זה, היינו מצפים שחיי הנישואין בחברה החילונית יהיו הטובים והעמידים ביותר. אבל להפתעתנו אנחנו רואים שההיפך הוא הנכון. אחוז הגירושים בחברה החילונית הוא הגבוה ביותר ביחס למגזרים האחרים בארץ. אני ראיתי נתונים של בין 20 ל-30 אחוז מהמתחתנים מתגרשים. זאת אומרת שבערך אחד מכל 4 זוגות מתגרש בסוף. והנתונים בארה"ב בחברה הכללית גרועים אפילו יותר. אלה נתונים גרועים מאוד ביחס לשיטה, שהיא לפי האינטואיציה שלנו – הטובה ביותר. (נכון שאומרים שחילונים מרשים לעצמם להתגרש יותר מאשר דתיים או חרדים, אבל בכל אופן, אף אחד לא מתחתן כדי להתגרש. כולם רוצים לראות את מה שהם בנו מצליח ומתפקד ולצערינו זה לא תמיד עובד). אולי אפשר לטעון שהבדיקה לא היתה טובה. בסדר, אולי מס' זוגות בדקו לא כמו שצריך. אבל כשזה מגיע לאחוזים כאלה, משהו בשיטה לא עובד. ומה לא עובד? יש כמה דברים שאפשר לדבר עליהם, אבל אני חושבת שכולם מסתמכים על זה: השיטה הזאת לא מבוססת על הבנה אמיתית של הנפש שלנו. של איך שאנחנו בנויים מבפנים.
צריך לדעת שהדרך החרדית היא שונה לגמרי, שונה מהותית. היא שונה כיוון שהיא לא מסתמכת על מה שנראה לנו שיכול לעבוד טוב, באינטואיציה האנושית שלנו, אלא היא מסתמכת על ההנחייה של התורה. והתורה היא לא ספר שנכתב ע"י אנשים, חכמים ככל שיהיו, שחושבים איך כדאי לעשות את הדברים הכי טוב. אלא היא ספר אלוקי שנכתב ע"י מי שיצר אותנו ומכיר את כל דרך הפעולה של הנפש שלנו.
השיטה של השידוכים עובדת על העיקרון שהשכל צריך להכתיב את הדרך. הוא חייב להתחשב ברגש, אבל הרגש הוא לא המנהיג. הלב שלנו הוא החלק הילדותי שבנו. הוא יכול להתלהב מהר והוא מושך את כל כולנו בהתלהבות שלו. וכך, אם לא בדקנו דברים שחשובים לנו לפני שהלב השתלט, אנחנו כבר לא יכולים לבדוק שוב. ומתי נוכל לחשוב בצורה הגיונית בפעם הבאה? רק אחרי שהלב ירגע קצת, יתקרר קצת מהתלהבותו. וזה יכול לקחת כמה חודשים או כמה שנים. וזה מה שקורה, שאנשים שהתאהבו והלכו אחרי הלב שלהם בלי לשאול שום שאלות (כבר היה מאוחר לשאול שאלות כי הם כבר לא הקשיבו לתשובות) מצאו את עצמם אחרי כמה שנים עם אדם שהם בעצמם חושבים שהוא ממש לא מתאים להם ולא טוב להם, אלא שהם נסחפו. בד"כ בשלב הזה כבר מעורבים ילדים ונפשות נוספות שתלויות במצב ולכן זה כבר הרבה יותר קשה להחליט לוותר על זה. כיוון שהתורה מכירה את דרך הפעולה של הנפש שלנו, ההדרכה שהיא נותנת היא קודם כל לבחון את הבחור או הבחורה בכלים של היגיון ושיקול דעת (שכמובן לוקח בחשבון גם את הלב, את ההרגשה הטובה ליד האדם) ורק אח"כ נותן את האישור להסחף ברגשות. בהחלטה הכי חשובה בחיים שלנו, אנחנו ממש רוצים להיות עם הראש על הכתפיים ועם עיניים פקוחות ולא מסנוורות. תחשבי על מישהו שרוצה להחליט איזה מקצוע ללמוד לחיים, אבל הוא מחליט את זה דווקא בסוף החגיגות של פורים, כשהוא שיכור…
צריך להוסיף לזה שבאמת בחברה החרדית הפגישות הם רק הבירור האחרון, ובד"כ משתדלים להבין מי האדם עוד לפני שמתחילים להפגש איתו. עד כמה הוא מתאים באופי? באיזו דרך הוא הולך בחיים שלו? אילו מידות יש לו? את זה בד"כ עושים בשביל הבחור או הבחורה, ההורים שלו או מישהו אחר שסומכים עליו, ובמקרים מסויימים האדם בודק את זה בשביל עצמו. ורק אחרי שזה נראה שזה יכול להתאים, נפגשים ובודקים. ובפגישות עצמם משתדלים לברר באמת אם האדם הזה מתאים לנו או לא. שואלים שאלות ומנהלים שיחות על זה מתוך רצון של כל אחד מהצדדים לבדוק את ההתאמה. בחברה החילונית לדוגמא, כמעט ואין שיחות כאלה בפגישות הראשוניות. יוצא שיוצאים הרבה זמן אבל לא מבררים את הדברים הכי חשובים. לדוגמא, איפה רוצים לגור, איך רוצים שהבית יראה, עם אילו ערכים… כמה ילדים רוצים בע"ה. בקיצור, על הדברים הכי חשובים לא מדברים והם אפילו יכולים להפריע להסחפות.
לגבי ה"משימה" של להתחיל לאהוב את הבחור שבחרת בו אני רוצה להרגיע אותך שזאת בכלל לא משימה קשה. זה דבר שקורה בצורה מאוד טבעית עם הבנייה של הקשר. אחרי הכל, אתם בוחרים אחד בשני מתוך מקום של הערכה ומציאת חן. תוסיפי את הזמן ביחד, את הכיף ביחד וגם את האתגרים וביחד עם המשיכה הטבעית שה' ברא נהיים קרובים ואוהבים. זה כמובן מלווה בבנייה ולפעמים זה לא כזה קל, אבל לא כמו שאמרת שיהיה קשה לך לסמוך עליו שהוא רוצה בטובתך. בהתחלה באמת כל אחד רוצה את טובתו. אבל מרגע שאתם זוג נשוי- טובתך היא גם טובתו ולכן לשניכם יש אינטרס משותף – לבנות משהו חדש וטוב ביחד.
דרך אגב, אמרת שאת לא יודעת "איך לאהוב ולדבר רומנטית". זה גם דבר שכל אחד צריך ללמוד עם בן הזוג שלו ולא לפני זה. זה פשוט לא שייך לפני זה וזה גם נכון לכל זוג ספציפית הדרך שהם רוצים לדבר אחד עם השני ומרגישים קרבה.
לגבי הפגישות עצמן, אני מבינה למה את מרגישה שהן הצגה. מצד אחד זה קצת נכון. כל אחד לובש את מיטב בגדיו, ומשתדל להגיד את הדברים שהכי נשמעים טוב. ובעיקר לא נתקלים בסיטואציות אמיתיות ורבות אלא רק יושבים ומדברים. אבל אני חושבת שזה נכון רק להתחלה. נראה לי שדי מהר רואים ושומעים מי האדם האמיתי. ובכלל, גם הצד השני רוצה למצוא את האדם שהכי מתאים לו. אז ככה שגם לו חשוב אחרי כל ה"הצגה" להעביר את המסר של מי הוא באמת ומה הוא מחפש. יש חלק מסויים של לנסות להיראות טוב יותר, אבל אני חושבת שהעיקר הוא אמת. וחוץ מזה, לדעתי האישית לא חייבים תמיד לשבת ליד שולחן בלובי של מלון ולשתות משהו. אני חושבת שגם טיול בפארק יכול להיות נחמד ונעים כדי להכיר את השני בסיטואציה קצת שונה (בהתייעצות עם רב לגבי המקום והאפשרויות המתאימות והצנועות מספיק). אני חושבת שבאמת עם האדם המתאים מתפתח דבר טוב ומרגישים שזה מתקדם לכיוון טוב. ועם כל השאר זה פשוט לא מתפתח.
אני מסכימה בהחלט עם ההרגשה שלך ששידוכים זה חוסר וודאות מוחלט, וזה בדיוק ההיפך ממה שאת מחפשת (מה שהרבה אנשים מחפשים בנישואין) זה הביטחון. את צודקת מאוד. זאת החלטה מאוד גדולה ואפילו מוזר לחשוב שאנחנו בעצמנו צריכים לעשות את ההחלטה הזאת. אבל אני חושבת שהחוסר וודאות שאת מדברת עליו, חלקו נובע מכך שאת עדיין לא התחלת שידוכים. כשתתחילי בע"ה חלק מהספקות והבילבולים יעלמו לך, כי את תראי בעצמך מה מסתדר לך ומה לא מסתדר… מה טוב לך ומה קשה לך בעניין הזה. כל דבר שמדברים עליו תאורתית הוא עמום וחסר וודאות. אבל כשנכנסים רואים שמדובר באנשים אמיתיים ומצבים אמיתיים, שיש להם צדדים לכאן ולכאן ויש מה להגיד על כל דבר.
וכאן הייתי רוצה להכנס יותר למקום המיוחד שלך. נשמע שאת מתמודדת די לבד עם כל השאלות האלה. כתבת שקשה לך להתחבר לאנשים ולא סיפרת על משפחה או על חברות טובות שיכולים לעזור לך עם זה. אני רוצה להגיד לך שאת נשמעת לי ממש גיבורה. זה לא קל להתמודד עם שאלות כאלה. וזה נשמע שאת ממש מתמודדת, רואה את המצב ואת המטרה שלך ומתקדמת אליה, ביחד עם כל השאלות. אפילו המכתב הזה הוא התקדמות חשובה, כי את מבקשת עצה והלוואי שכולנו נדע לבקש עצה כשאנחנו צריכים. והלוואי שגם נדע להסביר כל כך טוב את מצבנו.
כתבת הרבה סיבות למה לדעתך שידוכים זה לא בשבילך. ובכל זאת יש לך את האומץ לשאול על זה. עניין הממליצים הוא באמת קצת בעייתי בעולם החרדי, כי כמו שכתבתי חלק מהבירור נעשה כך. ובכל זאת, מה יעשה אדם שאין עליו ממליצים? אולי תוכלי למצוא מישהו שמכיר אותך אפילו רק קצת ויכול לספר עלייך. גם אם זו מישהי מהעבודה שאת סומכת עליה. אני מבינה שהן לא בעניין שידוכים אבל בכל אופן הן אולי יכולות לספר עלייך כדי לעזור לך. אם את תשתכנעי שאת רוצה לפגוש את בעלך בשידוכים אני חושבת שיהיה לך יותר קל לבקש. אולי מישהו אחר בסביבתך מכיר אותך? מישהי מבוגרת יותר? מישהי מהמשפחה, אולי אפילו משפחה מורחבת?
לגבי הפגישות עצמן, כתבת הרבה למה זה מלחיץ אותך ולא מתאים לאופי שלך. אני חושבת ששידוכים זה בעצם לפגוש את האדם ולנסות לברר איתו בצורה הנכונה ביותר האם אנחנו מתאימים להקים בית ביחד. אני חושבת שכל אדם שנפגש צריך קצת התאמה של הפגישות לדרך שטובה לו. לדוגמא אם את צריכה יותר זמן או פגישות במקומות פחות מלחיצים ורשמיים זה בסדר גמור. אני חושבת שגם אנשים שלא נפתחים בקלות או לא מרגישים ביטחון מהר יכולים להפתח ליד אדם שמתאים להם. שיתן להם את הזמן לזה. הרי אנחנו רואים מסביבנו שלא רק מי שמושלם הוא נשוי. היינו חושבים שרק המוצלחים או היפים או האנשים שיודעים הכי הרבה לעשות רושם הם יזכו למצוא חן וכל השאר אולי לא יתחתנו. והמציאות מראה שגם אנשים לא ממש יפים או לא ממש מרשימים מוצאים את האדם השני שהכי מתאים להם ומקימים בית. לפעמים בתים טובים יותר. גם הביישנים והמופנמים. גם אנשים שיש להם קשיים חברתיים. אני חושבת שבאמת זה תלוי בקב"ה ומכוון ממש על ידו.
יחד עם זאת, אני רוצה להגיד שזה טוב שאת הולכת לטיפול רגשי. כי באמת חרדה חברתית זה דבר שקשה לחיות איתו. גם לפני מציאת הזיווג וגם אחריה. בתוך טיפול (עדיף עם מטפלת קבועה) אפשר לדבר ולפתוח גם עניינים של חרדה חברתית ומופנמות, וגם דברים אחרים שדיברת עליהם כמו קושי בקבלת החלטות או להיות שלמים עם עצמנו בדברים שעשינו. זה יכול מאוד לעזור במציאת זיווג, אבל זה חשוב לחיים בכלל. לאיכות החיים וליכולת לעשות דברים כמו שאנחנו רוצים ושמחים בהם. אני לא מאמינה שחוסר טיפול יכול למנוע ממישהו להתחתן אם הוא באמת רוצה בזה. אבל בהחלט יכולים להיות לו חיים אחרים לגמרי אם יטפל בעצמו או לא. אם תתמידי בטיפול תוכלי לטפל בעוד כמה דברים שהזכרת כמו היכולת לפתח קשר קרוב, הרצון וההתגברות על הפחד שיאהבו אותך או שיעריכו אותך. אני חושבת שהרצון החזק שלך לשנות ולגדול מתוך המקום הזה הוא הדבר הכי חשוב. ובעזרת כלים נכונים והכוונה את בהחלט מסוגלת להגיע למקום אחר – בטוח יותר. מי יודע, אולי אחרי המסע שלך תוכלי גם את לייעץ לאנשים אחרים איך לכוון את חייהם הלאה?
אני מסכימה איתך שאת לא צריכה להתעכב עם התחלת השידוכים עד שתטפלי בכל מה שאת רוצה. לאט לאט תעשי הכל ובינתיים לדעתי תתחילי להפגש. גם המקום שלך מבחינה דתית לא צריך לעכב אותך. זה נכון שעדיף להפגש כשכבר יודעים מה רוצים, אבל חלק מהאנשים מבינים מי הם מבחינה דתית ומעוד בחינות רק במהלך החיים. ועד כמה נוכל להתעכב בהקמת המשפחה שלנו? במקרים מסויימים לא נכון לחכות עד שיפתרו כל השאלות… אני חושבת שאת יכולה להגיד על עצמך אם הגיע הזמן שלך להתחיל לחפש או עדיין לא. ואם את לא בטוחה כדאי להתייעץ עם רב שמכיר אותך.
לקראת סיום אני רוצה לדבר על נקודה כל כך חכמה ונכונה שכתבת כאן וזה הקשר עם ה'. כתבת מאוד נכון שכל נושא השידוכים מושתת על אמונה וסיעתא דשמיא וכתבת שאין לך את שניהם. וגם כתבת שה' העמיד אותך במצבים לא תועליים שלפי דעתך היו לרעתך… והכי חשוב זה שכתבת שלדעתך ה' לא אוהב אותך ולכן קשה לך לסמוך עליו גם בעניין השידוכים.
אני רוצה להגיד לך שיש לך אומץ גדול לכתוב את הדברים האלה וגם יושר גדול עם עצמך. לפעמים בתוך הסתר הפנים הארוך שאנחנו נמצאים בו אנחנו מרגישים שחלילה ה' לא אוהב אותנו או לא רוצה בטובתנו. קשה מאוד לחיות בהרגשה הזאת. את צודקת שאת אומרת שבלי לסמוך על ה' קשה מאוד לחפש שידוך. אני רוצה להגדיל את האמירה שלך אפילו עוד. אני חושבת שבלי לסמוך על ה' קשה אפילו לצאת מהבית לעבודה. קשה אפילו לצאת מהמיטה ולהתחיל את היום. זאת הרגשה של חרדה קיומית ממש, כי בעולם עזוב חלילה מי יודע מה יכול לקרות לנו. אני חושבת שהחרדה הזאת קיימת עמוק בתוך הלב של אנשים שלא זכו להכיר את ה' וחושבים שהוא חלילה לא קיים. אפשר לשמוע את זה מתוך שירים חילוניים של אנשים שבאמת קלטו שהמציאות הזאת היא בלתי נתפסת. רוב העולם החילוני פשוט מתעלם מזה או מצליח להדחיק את זה רוב הזמן. אחרת אי אפשר לחיות. אני חושבת שאת במקום אחר. את במקום שיש לך שאלות על ה', שאלות אולי על דברים שקרו לך שלדעתך היו לרעתך. אבל השאלות שלך מראות על אמון עמוק בקב"ה. על ציפייה שהוא יפעל טוב איתך. אם לא היית מצפה כך אני חושבת שלא היית מתאכזבת. מתוך האמירה שלך שה' לא אוהב אותך אני שומעת את האמירה שיש הקב"ה, שהוא מנהיג את העולם ושאת מצפה ממנו שינהיג אותו לטובתך. וגם שיאהב אותך. ומתוך המקום העמוק הזה שמתחת לאכזבה שלך מה' יכולה להתחיל כל התקווה והאמונה שלך. צריך ללמוד על זה, צריך להתייעץ לפעמים. אבל ה' אוהב אותך כי אחרת הוא לא היה בורא אותך ולא נותן לך את הניסיונות המיוחדים לך ואת האתגרים המיוחדים לך מתוך מטרה אחת ויחידה- שתגדלי מהם. שתשלימי את הייעוד שלך.
זה בכלל לא קל להאמין בזה. אני לא מצפה שמרגע שתקראי את השורות האלה ישר תסכימי ותלכי באמונה שלמה. זאת העבודה הכי חשובה שלנו כאן והיא מאוד קשה: לבנות אמונה= יחסי אמון עם הקב"ה על אף הקשיים ולמרות שהמציאות נראית לנו לפעמים הפוכה. אני חושבת שלשמוע שיעורים על הנושא ובמיוחד לשמוע שיעורים מרב קבוע שיכול גם לייעץ לך אישית – יוכל לעזור לך מאוד. הדברות מציעים הכוונה וסיוע בעניינים האלה. זה אחד הטלפונים שמצאתי 03-6106061. אולי זה יהיה קצה חוט בשבילך. את מוזמנת בשמחה לכתוב גם לי מייל ולהתייעץ.
את בחורה מאוד אמיצה. תדעי שאת לא לבד. חפשי ומצאי את האנשים שיכולים לעזור לך להתקדם בדרך המיוחדת שלך. ה' שולח הרבה שליחים טובים. חפשי אותם והעזרי בהם. המכתב המרגש והכן שלך הוא צעד חשוב בזה.
תודה רבה ששיתפת ושאלת שאלות חשובות שמטרידות הרבה אנשים.
אשמח להיות לך לעזר גם בהמשך.
ישר כח!
נעה עינב.
דלג לתוכן
תגובה אחת
תודה גדולה על התשובה המדוייקת.
אני בחורה דתיה, ונושא השידוכים בציבור הדתי ובעיקר הדתי תורני משיק מאוד לציבור החרדי.
הבהרת לי הרבה נקודות פתוחות (בכלל, המענה שלך לבחורה היה אמפטי ורגיש למדי) וענית ממקום אמוני, כשההנחיה של התורה היא אבן הדרך, ומשם הכל ממשיך.
תודה גדולה, ה' יברך אותך!