שלום לך

מעניין הוא הסדר בו חפץ אתה לבנות את חייך… לבנות אופי, להכיר את עצמך, לחפש את האמת….

איך תבנה את אופייך בטרם תכיר את עצמך ואיך תכיר את עצמך בטרם תדע לברר את האמת?!

יסוד היסודות שבלעדיו אדם לא יכול לפעול מאומה בעולם הוא בקשת האמת. ללא התבוננות אובייקטיבית איך תבחין בחסרונותיך? איך תתמודד עם הנגיעות שלך?

אופי לא בונים! אופי הוא דבר שנבנה לבד מתוך ההתמודדויות השונות שאדם עובר. אתה מתאר תהליך התבגרות כואב, עמוק, עם הרבה בדידות, זה בונה אופי! ביום שתתחיל לברר את האמת (ונראה לי שאתה כבר עושה את זה שהרי מבקש אמת מלקה את עצמו על שאינו אמיתי דיו) האופי שלך יבנה מכך. לא תעשה לעצמך הנחות, לא תתרץ לעצמך תירוצים כי מבקש אמת אתה, וכשהאמת היא המדד שלך לא יכול להיות שלא תתעלה.

כיום, בייחס למה אתה בוחן את ההתקדמות שלך? בייחס למי שהתחיל מנקודת מוצא שונה? מקו זינוק אחר?

יש איזה מדד אובייקטיבי למדוד התקדמות? להצבת דרישות ריאליות?

הרמב”ם בשמונה פרקים מאריך לבאר כי כל תרי”ג המצוות ניתנו לנו רק על מנת שנתאמן לבחור, בחירה הינה הכרעה של השכל והאימון הוא להכריע על פי שכל נקי מנגיעות, נקי ממידות, נקי מתאוות, וזה כל האדם!

אתה צריך להתחיל לעבוד להיות בוחר. מה המשמעות של להיות בוחר? המשמעות היא קשה מאוד לפעמים, זה מטיל אחריות אינסופית על כתפיך הצעירות, אבל, וכאן עליך להיות זהיר בשיפוט שלך את עצמך, כישלון, פעולה בעקבות דחף, בעקבות מידה רעה או טובה, זהו המקום שבו אתה צריך להיות על פי גילך, האימונים להיות בוחר נמשכים כל ימי חיינו, הכישלון הוא חלק מובנה בעסקה הזו והתפקיד של הבוחר  הוא לא לטייח את הכישלון, להיות מודע לתהליך, לדעת שפה התאווה גרמה לי להיות לא אובייקטיבי ולא לבחור בצורה רציונלית, הרחמנות גרמה לי לתת צדקה ולא בחירה שכלית, הקמצנות מנעה ממני מלתת צדקה ולא הכרעה שכלית, תאווה  גרמה לי להסתכל על נערות ולא השאיפה לבנות בית כדי להיות אדם שלם יותר, הביישנות גרמה לי לא להסתכל על בחורה ולא ההתגברות על היצר וכו’ וכו’. ברגע שאתה איש אמת שהתפקיד שלו הוא להיות בוחר ויודע שזה תהליך של 80 – 90 שנה זה הופך להיות יותר ריאלי ופחות מייאש.

כיום אתה בן 17! כולה בן 17, אתה יודע איזה גיל מסובך זה?! זה גיל לחוות, להתנסות, לטעות, לתהות, גיל שלא דורשים ממך להציג תוצאות אלא דורשים ממך להתבלבל, לשהות בבלבול, למרוד, לחשוב שאתה תשנה את העולם, לחלום…

אני חושב שאתה דווקא נבנה מאוד. אני לא אומר את זה כדי לעודד אותך, אני מתכוון לכך באמת. המסע שלך הכולל הלקאה עצמית, ייאוש, פחדים, מאמצים, חווית בדידות, והמון המון מחשבה עליך, על העולם, על האלוקות ועל העתיד – מעצב אותך. החוויה הזו שאתה עובר רוקמת את רקמת חייך. לעולם וועד היא תהייה חלק ממך, היא תאפשר לך להתמודד עם אתגרי החיים, תאפשר לך לייעץ ולהבין את ילדיך, תאפשר לך להכיר את נקודות החוזק והחולשה שלך, כלום לא אובד לריק.

מבין השיטין אני חושד בכך שיש לך משהו שמפיל אותך לקרשים, אולי איזה תהליך קבוע שמונע ממך מלהתחזק, איזה הרגל שאתה מיואש מלהילחם בו.  יש כאלו שחשים כך בגין נטייה שהם חושבים שתמנע מהם כל אפשרות לעבוד את ה’ כמו כל חבריהם ה’נורמליים’ וכן על זה הדרך. על כך אמר לנו בספר קהלת שלמה החכם מכל אדם “אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים” וכתב על זה בתרגום “אין רוחא דיצרא בישא מתל בך ומתגבר למיסק עלך אתרך טוב די הוות נהיג למיקם ביה לא תשבוק ארום פתגמי אורייתא אתבריאו אסו בעלמא למשבק ולמנשי מן קדם ד’ חובין רברבין”. שלמה הכיר אותנו, גם הוא הרגיש שכשרוחא דייצרא בישא מתגבר למיסק עלך אז אנחנו מרגישים שחבל לעבוד ואתר טב די הווה נהיגי ביה – נשבוק. ועל זה אומר לנו שלמה בחכמתו למדו תורה! התורה נבראה כתרופה למשבק ולמנשי מן קדם ד’ חובין רברבין!!! ואף בנפש החיים כתב בכמה מקומות כי על העוונות החמורים שאין הקרבנות מכפרים תורה מכפרת.

מקומך אל תנח! נסה להיזכר מתי חווית תקופה טובה של לימוד תורה, מתי נהנית והרגשתי כי לשבת ללמוד סדר זה הדבר הכי ממלא, הכי מענג שיכול להיות, תבדוק עם עצמך איזה סוג לימוד יכול לתת לך סיפוק, לא לכולם מתאימה צורת הלימוד השכיחה, יש כאלו שנהנים רק מלימוד אליבא להלכתא, יש רק מלימוד ושינון רב, יש שרק מבקשת נקודת האמת הפנימית בכל סוגיה ויש צורות לימוד שונות ומגוונות וכל אדם צריך למצוא את המקום בו יש לו טעם.

אתרך טוב די הווית נהיג למיקם ביה לא תשבוק!!!

מקווה שהדברים הללו עונים במעט על שאלתך.

אשמח אם תהיה בקשר ותשתף במה שעובר עליך.

אליעזר

Elitova10@gmail.com

נ.ב. בשולי הדברים, אתה מציין כי אין לך כוח להתרכז, זה משהו שאתה מכיר בעצמך? אתה חושב שיש לך קושי אמיתי בריכוז?