לשואלת היקרה,
קראתי את שאלתך.
אשתדל לתת לך מענה בעזרת השם.
ראשית, יפה לראות שהמצפון שלך חי נושם ובועט ובמיוחד, שאת לא משתיקה את מצפונך כאשר הוא מייסר אותך אלא פונה ומבקשת עיצה וסיוע.
לגופם של דברים.
אני רוצה להפתיע אותך!
את כותבת שאת יודעת שאת צריכה לעבוד על עצמך בנושא זה של הקנאה בהישגים הלימודיים של חברייך לכיתה.
אז, דעי לך שטעות בידך!
את ממש לא צריכה לעבוד על עצמך בנושא הזה.
הקנאה הזו היא חיובית ומבורכת. כן כן, אני לא מתבלבל.
חז”ל לימדו אותנו שישנם שני סוגי קנאה: האחת חיובית בתכלית והשניה שלילית בתכלית.
“קנאת סופרים תרבה חוכמה”, כך נאמר בגמרא במסכת בבא בתרא.
ולעומת זאת, נאמר בספר משלי “ורקב עצמות קנאה”, כלומר, שהקנאה מכלה את כל גופו של האדם מהבשר ועד העצמות.
ומה באמת ההבדל? מדוע “קנאת סופרים” היא חיובית בהחלט ואילו כל קנאה אחרת פסולה בתכלית?
והתשובה היא פשוטה בתכלית- ההבדל נעוץ בתכלית והמטרה של הקנאה.
אם תכליתה של הקנאה תוביל רק או, לכל הפחות בעיקר, להרביית החוכמה הרי שדווקא הקנאה היא היא זו שגרמה לתוצאה הסופית החיובית והברוכה וממילא, התברר שזו קנאה חיובית.
לעומת זאת, אם הקנאה לא תשיג שום תכלית מעשית בשטח מלבד “התכלית” של הקנאה עצמה… הרי שהיא שלילית בתכלית.
את כותבת על עצמך שאת לומדת מקצוע מאד תחרותי באוניברסיטה.
ממילא, קנאתך בחברותייך ללימודים תגרום לך לרצות להגיע, לכל הפחות, להישגים שלהם או, יתירה מכך, להגיע להישגים לימודיים גבוהים יותר.
מצוין. לכי על זה.
והכל, בתנאי ברור שהמטרה להגיע להישגים היא לא רק בשביל להתעלות עליהם ולהרגיש בנפשך שאת טובה יותר מהם אלא, כשהמטרה היא פשוט להיות כמה שיותר טובה בלימודים.
להבדיל, בכל שאר התחומים בחיים- עושר, מראה חיצוני וכדומה, הקנאה כמעט תמיד מביאה לתוצאות שליליות.
שכן, העושר ניתן לאנשים מסוימים בדווקא, כמתנת שמיים והוא בכלל לא פונקציה של כישורים ומאמץ, להבדיל מעצם ההתפרנסות בכבוד.
כנ”ל גם לגבי מראה חיצוני ודברים הדומים לו.
כך שאם אם תהיי תמיד עם אצבע על הדופק ותקפידי שלא לאפשר לקנאה בהישגים הלימודיים לסטות לעבר קנאה של רצון להתנשאות ולהרגשת עליונות גרידא, הרי שאת בכיוון הנכון.
ולסיום, את כותבת שאת חווה קשיים בלימודים.
אז עצתי שלעיל צריכה לכלול הסתייגות ולפיה, את לא צריכה להכריח את עצמך להשתוות, בכל מחיר, לחברותייך ללימודים באמצעות קנאה.
הקנאה צריכה לגרום לך לדרבון חיובי בלבד ולרצות להוציא מעצמך את המקסימום שאת יכולה להוציא מעצמך בהתאם לכישורים השכליים שבהם חנן אותך הבורא יתברך. לא יותר. לא לרפות את ידייך אלא אדרבה, להעצים אותך.
אם את לא מצליחה להשתוות אליהם בשום אופן הרי שבזה הרגע הקנאה החיובית הסתיימה לה והתמשכותה הופכת לשלילית…
אז כאמור, תהיי תמיד עם אצבע על הדופק בנושא.
את מכירה את עצמך יותר טוב מכולם ויודעת למה את מסוגלת.
מקווה שסייעתי לך.
ברכה והצלחה!
צבי