שלום לך
“רק דגים חיים יכולים לשחות נגד הזרם”. אתה שוהה שנים רבות בתוך זרם חברתי מסויים ולמרות זאת לא אבדת את העין הבוחנת, את היכולת להתבונן החוצה, לראות חברות אחרות, להעריך את מה שיש להן להציע ולהשוות אותן לזו שלך. אתה חי. חי מאד.
אתה לא רק חי, אתה גם נחרץ. החברה הדתית לאומית איננה “כוס התה שלך”. יש לך ביקורת קשה על מגוון מאפיינים שלה, ואתה מוצא כי החברה החרדית, סולם הערכים שלה והתרבות שלה תואמים את נטיות הלב ואת החפץ הפנימי שלך. עם זאת אינך פועל בפזיזות, אתה מזהה, בצדק, כמה מחירים שכרוכים במעבר לחברה החרדית ומתלבט. יחסה של המשפחה לצעד, התגובות בחברה ממנה אתה מבקש להפרד, ולא פחות מכך הסיכוי לשילוב אמיתי בחברה אליה אתה פונה.
סיפור אישי קטן: לפני כשבע שנים החלטנו, רעייתי שתחיה ואני, שהדירה שלנו, למרות יתרונותיה איננה עונה על הצרכים שלנו: המטבח קטן מדי, הסלון צפוף, אין איפה לארח בשבתות ואנו גם לא גרים ליד בני משפחה. יצאנו למסע חיפוש דירה שבמהלכו גילינו באופן מפתיע שהדשא של השני לא תמיד ירוק יותר. אם מצאנו דירה קרוב למשפחה, היא לא הייתה מוארת מספיק, אם מצאנו דירה מוארת אז המטבח היה קטן, אם בכל זאת מצאנו דירה שענתה על כל הדרישות, הרי שמחירה לא היה בהישג ידינו. בסופו של דבר השקענו סכום לא מבוטל בשיפוץ הדירה הנוכחית. הרווחנו מטבח נוח יותר וסלון מעט יותר מרווח, אך אנו עדיין מתגוררים רחוק מהמשפחה.
למה אני מספר לך את כל זה? כי לכל דבר בחיים יש מחיר. החכמה היא לזהות את המחירים הללו שלעיתים אינם גלויים לעין, ולאחר מכן להעריך את משקלם ולדעת לקבל החלטה שתתן מענה למירב הצרכים במחיר הנמוך ביותר.
כאן המקום להבהיר – חברה היא צורך חיוני לאדם. בעידן בו מדגישים את האינדבידואל ומעצימים אותו ואת עצמאותו קיימת נטייה לזלזל בצורך בהשתייכות חברתית. “מה אכפת לך מה עושים סביבך! אתה בן חורין ויכול לעשות דברים בדרך שנראית לך בלי להגרר אחר ההמון!”. אמת ויציב. אתה רשאי וחייב לבנות את עולמך הפנימי, אבל אדם זקוק גם לסביבה שתתמוך באורח החיים שהוא מבקש לנהל. לא כל בני האדם שווים. יש שזקוקים פחות למעטפת החברתית ויש שיותר, אך כמעט אין מי שיכול בלעדיה. בשלב זה בחייך מדובר אולי יותר בקבלת אישור מהחברה ובהמנעות מחיכוך על כל צעד ושעל, אך בעתיד תהיה להשתייכות החברתית משמעויות נוספות – נישואין, מוסדות חינוך ועוד. לצד שמירה על עמוד שדרה אישי, אין להמעיט גם בחשיבותה של השתייכות חברתית, ויצירת האיזון בין שני אלה היא מפתח לשלווה ורוגע בעבודת ה’ ובזרימת החיים.
אין אדם שמזדהה ב 100% עם החברה שבמסגרתה הוא פועל (ואםהוא כן, הרי שיש לו בעייה רצינית). מהן הציפיות שצריכות להיות מהחברה? אדם צריך שתהיה לו מסה קריטית של הזדהות עם החברה שבה הוא חי, כאשר את החסר הוא ישלים במרחב הפרטי, אולם קשה מאד להתנהל בתוך חברה ללא הזדהות משמעותית עם דרכה וערכיה. חיים בתוך חברה שאדם סולד ממנה, איננה מאפשרת לו להפיק מעצמו את המיטב, ובעל כרחו הוא מתמקד בביקורת ובשלילה.
הייתי שואל אותך אם יש בכל זאת מאפיינים חיוביים בחברה שלך (ולדעתי יש רבים), כאלה שיאפשרו לך להשאר בתוכה ולהשלים את החסר במישור האישי, אבל מהסגנון החריף של דבריך, נראה שהשארות בסביבתך הנוכחית איננה אופציה. אתה צודק לחלוטין בכך שאינך רוצה להשאר בחברה שאין לך הזדהות מינימלית עם ערכיה ואורח חייה. אם נחזור למשל הדירה, הרי שמבחינתך הדירה הנוכחית שלך אינה ראויה למגורי אדם.
מאידך אתה גם צודק בחששות שהעלית. תגובות החברים פחות מטרידות אותי. זו החברה ממנה אתה נפרד, והקושי ילך ויפחת ככל שתתבסס במקומך העתידי. תגובות ההורים והמשפחה חשובות יותר. הם אנשים שמכירים אותך וחפצים בטובתך יותר מכל דבר אחר. אם יש להם הסתייגויות, הרי שמן הראוי לשמוע אותן בכובד ראש ולתת להן משקל משמעותי. עדיין, בסופו של דבר אלה החיים שלך וניתן לקוות שגם משפחתך תדע לכבד את החלטתך לכשתתקבל.
אבל מה שמטריד אותי יותר מכל הוא החשש שתעזוב את המעגל הנוכחי שלך ותהגר לחברה אחרת רק כדי לגלות שמה שחשבת עליה איננו מדוייק. בתור אדם חרדי בעצמי לא נעים לי לציין שלצד מעלותיה הגדולות של החברה החרדית, קיימים בה, כמו בכל חברה אנושית, גם אלמנטים פחות נאצלים. אין ברצוני להכנס כאן לדיון בצדדים הללו, אך אציין רק שמאד לא קל למי שלא נולד בחברה החרדית להצטרף אליה ולהפוך חלק אינטגרלי ממנה. לא בלתי אפשרי, אבל קשה . גם לחברה החרדית עיקולים ופיתולים משלה ותופעות ודעות שיתכן שלא ימצאו חן בעיניך. אתה מתאר את החברה ה’חרדלי”ת’ במילים קשות: פשרנות, סילוף, בלבול, כולו מומים. להווי ידוע שישנם חרדים שמדברים בסגנון לא פחות בקורתי על החברה החרדית… איש איש ונטיות נפשו וכל אחד צריך לבחור את העץ שבצילו הוא מבקש לחסות.
זיהוי מחירים, עריכת שקלול ובחירת הנתיב האופטימלי – זו כל התורה על רגל אחת. לכל דבר בחיים יש מחיר. יש מחיר להשארות בתוך המסגרת בה אתה נמצא עכשיו, ויש מחיר למעבר לחברה החרדית. נשמע כל כך פשוט, לא? תשקלל מחירים ותבחר בדרך. כמעט כמו נוסחא מתימטית. קל לדבר, אבל את נפתולי הרגש והמחשבה אי אפשר לדחוק ולצמצם לתוך מיטת סדום של נוסחאות מתימטיות.
מה אפשר לעשות על מנת להגיע להבנה והערכה טובים יותר של המציאות ושל הרגשות והמחשבות? לפני שתעשה צעד דרסטי, הייתי מציע לך להתנסות, לטעום, לחפש דרך לחוות את החברה החרדית באופן ישיר. לעגן את התחושות שלך בקרקע המציאות כדי שלא תקבל החלטה על סמך דמיונות ותחושות בטן. ללכת לשבוע לישיבה חרדית, לשוחח עם חרדים, להתעניין אצל אנשים שבחרו גם הם לעבור לעבור לחברה החרדית. תעמת את המחשבות, האמונות והציפיות שלך עם המציאות. תאתגר אותן ותן להן הזדמנות לפשוט צורה וללבוש צורה אחרת. אל תמנע גם מבדיקת אופציות אחרות. אתה לא זקוק לי כדי לדעת שהחברה הדתית לאומית אינה עשויה מקשה אחת וקיימים גם בה זרמים שעשויים לענות במידה מרובה על מה שחשוב לך. לבדוק, לבחון, לא רק בתיאוריה אלא ברגליים, בעיניים, בלב ובמוח.
אתה עומד בפני החלטה קשה מאד. אל תדחק את הקץ. צריך זמן להתבשל בתוך ההתלבטות הזו, ולא די בבישול כמאכל בן דרוסאי. מצד שני לאחר שהבישול הגיע לכל צרכו, הרי שמעתה הוא “מצטמק ורע לו”. אם לאחר התייעצות ראויה, התנסות, הבנת האתגרים ושקלולם הגעת למסקנה ברורה – תעשה מעשה. אל תתן לרצונות ולשאיפות שלך להתמסמס.
אני מאחל לך בכל ליבי שה’ יצליח דרכך אשר אתה הולך עליה ושתמצא נחת רוח בכל מקום בו תהיה, “אורה ושמחה וששון ויקר”.
בידידות,
גרשון
דלג לתוכן
8 תגובות
לכותב השאלה, אני יכולה מאוד להבין אותך…
גם אני גדלתי בבית דתי לאומי והרגשתי כעס על החברה הזאת שגדלתי בה. הרגשתי גם את הפשרנות ואת כל מה שאתה מדבר עליו… שהחיים שחייתי בהם הם לא לפי גדולי הדור וההתבטלות לרבנים. גם ההלכה לא אצל כולם הלכה, בחורה יכולה לשים חצאית אחרי הברך אבל הרגליים מגולות, ה”רבנית” כולה צנועה אבל היא מחזיקה סמארטפון ביד. אפשר להגיד פסיחה על שני הסעיפים.. והמון בעיות שהרבנים לא מוחים בציבור. כי חלקם בעצמם לא מודעים למה שר’ חיים קנייבסקי, הרב וואזנר זצ”ל, הרב עובדיה זצ”ל ועוד מגדולי הדור יצאו נגדם.
לגבי התשובה שגרשון ענה לך.. שהדשא של השכן אינו ירוק יותר ולכל דבר יש מחיר… כמובן, שהדשא לא ירוק יותר, אבל הדשא הזה הוא באמת הדרך הנכונה והאמיתית שהלוואי וכל יהודי יזכה להגיע אליה… לכל מעבר יש השלכות, נכון שקשה… אבל בסוף אתה תרגיש שאתה חי חיי אמת, ולא חיי שקר במקום שלבך אינו חפץ.
אבל מה שהכי חשוב לי להגיד לך.. “הבא להיטהר מסייעין בידו” אם אתה כל כך חפץ בדרך האמת. תרבה בתפילות ואל תפסיק לרצות.. כי אם אתה רוצה להתקרב ולהיות איש אמת, הקב”ה לא ירחיק אותך, להפך.
התחלתי בשירות לאומי.. כל הזמן חשבתי מה החברה שלי תגיד עליי, מה יגידו עליי שמה פתאום לעזוב.. איזה ג’וק נכנס לי לראש. עם המון תפילות זכיתי לצאת ולהכנס למדרשה בקו חרדי.. נהיה לי קצת סדר בראש, על חיי ה”טעות” שהיו לי.. אני כל יום מודה לבורא עולם על הזכות להגיע למקום שהגעתי אליו.. אפילו שאני לא מושלמת ויש עוד המון מה לתקן, לפחות אני יודעת מהו החינוך בו אני ארצה לגדל את הילדים שלי.. והמחיר שגרשון דיבר עליו- מוסדות לימוד בעתיד וכו’.. אני חושבת שזאת המטרה, שכשאני אתחתן בעז”ה, הילדים שלי לא ילכו לבתי ספר ציונים דתיים, הבנים לתלמודי תורה, והבנות לסמינרים.
כולי תפילה לזכות לתלמיד חכם, בן תורה אמיתי ירא שמים… אפילו שעכשיו כבר השתלבתי בחברה הזאת, וכבר נכנסתי למסגרת חרדית, (אגב שמאוד שמחו לקבל אותי, וזה מה שאני חושבת שתצטרך לעשות, יקבלו אותך בזרועות פתוחות) ברור לי שגם בציבור הזה יש פלגים וחילוקי דעות, ויש את החרדים שגדלו על השקפה נכונה ואמיתית ולאט לאט גם התפשרו ונפתחו למודרניזציה.. אני מתפללת שאזכה לקבל אדם עם השקפה נכונה ובריאה, כי היום זה מאוד קשה… בדור האחרון היצר הרע מקדיש את כל הכוחות שלו להילחם בלומדי התורה, אם זה עם האינטרנט או הצניעות. וזה לא מובן מאליו לקבל בחור ישר שחי חיים כמו שצריכים לחיות.(אני בעצמי מודעת אבל עוד לא הגעתי למקום הזה)
אני מאוד מכבדת את הציבור הדתי לאומי וחושבת שהם אנשים איכותיים מאוד, הבעיה היחידה היא שלדעתי ההשקפה עקומה.
אני מברכת אותך שהקב”ה יהיה בעזרך להגיע למקום הנכון ולחיות בדרך נכונה על פי השקפה נכונה. שהכל בע”ה יתברר אצלך ותרגיש מסופק ומאושר מהדרך בה אתה חי. שתכיר את האנשים הנכונים שינחו אותך, אבל אל תוותר! אל. כל קושי שיהיה לך זה נטו יצר הרע. הוא יודע שברגע שתעשה את הצעד הזה הוא איבד אותך לגמרי.. תצליח!! [נכנסתי לאתר הזה ממש ב”מקרה” כמובן שאין מקרים והכל מה’, נהנתי לקרוא שאלה כזאת של אדם פיקח ואחרי שקראתי את התגובה לא יכלתי להישאר שותקת, אל תחשוב פעמיים, תעשה שינוי]
אנונימית יקרה,
אני חושב שאת מדברת על ציבור שאת לא באמת מכירה.
הציבור החרדלי בהחלט ירא שמים לא פחות מהחרדי, וניתן לחיות שם חיים יראים ושלמים, בלי לשלם את המחיר של עזיבת הבית, החברים, להשתלב בחברה שלא מעוניינת בזרים וכדומה.
התשובה של גרשון שקולה, מדודה ואחראית
שלמה, בתשובתי הצגתי את סיפורי האישי והמקום ממנו אני באה ה-דתי לאומי. חלילה לא טוענת שדתי לאומי או חרדי לאומי, יותר נכון לאומי תורני, פחות ירא שמים מבחור חרדי.
יש דברים במה שגרשון אומר, אבל אני חושבת שהפיל לא כל כך גדול כמו שזה נראה. והתוצאות לא בהכרח יהיו טעות. מנסיון אישי.
אני מזדהה עם כותב השאלה בהרגשה הזו של לחיות בדרך מסוימת (אם לא השקפה) ולהגיע להבנה ששם זה לא המקום שלי..
והייתי רוצה להעביר לו את המסר של לא להתרגל למצב בו הוא נמצא, וללכת עם אמונה בבורא עולם שיוביל אותו למקום נכון, והכל יסתדר על מקומו בשלום. גם לי היו בדיוק את אותם חששות שהוא וגם גרשון העלו, ובמבט לאחור אני לא מתחרטת על הצעד שעשיתי ומודה על כל רגע שזכיתי להכיר בחיי האמת.
שוב מחילה אם הדברים נשמעו אחרת אין בכוונתי להוציא לעז על ציבור כזה או אחר.
שלום אנונימית,
הצעד שהכותב שוקל לא בהכרח יהיה טעות. לגמרי לא. אני מכיר אנשים שעשו את הצעד הזה ומברכים על כך. הם מצאו את סיפוקם הנפשי בחברה החרדית והתגברו על הקשיים. אני מכיר גם אנשים שעשו את הצעד ומשלמים עד היום מחיר שלא קל להם אתו. אחד אפילו חזר חזרה. הדברים תלויים בכל כך הרבה גורמים. החברה החרדית גם אינה עשויה מקשה אחת ויש מקומות שנוחים יותר להשתלב בהם ויש שנוחים פחות.
אני עדיין חושב שראוי לטעום מהחרדיות לפני שקופצים ראש. לפגוש, להתנסות, לבחון, ואם אחרי זה החפץ הפנימי מורה ללכת לשם – אז לעשות את זה. החיים מלאים קשיים באופן כללי, אבל אדם בוחר את הנתיב המרכזי שלו ולומד להתמודד עם המהמורות שבדרך.
אני שמח שאת מצאת את שלוות נפשך בדרכך ומאחל לך בחום רק טוב כל ימי חייך.
גרשון
אני מבינה גרשון, תודה רבה
שלום,
שואל השאלה הוא בא עם הרבה מרמור ותחושת נחיתות גדולה על הציבור הדת”ל, אם תחושות אינני יכול להתווכח וזו זכותו לחוש כפי שחש על הציבור שלו, אבל על אמירות וקיבות אפשר וחובה.
הוא כותב: “למגזר הזה אין שום גדולים אמיתיים ורוב רובם רק יודעים ל”ערבב” את קהל שומעיהם בשיעורי אמונה מסולפים” – זה כמובן שקר והוצאת שם רע ולא דיברנו על הרבה של שיעורי האמונה כלומר ההשקפה בציבור החרדי – לא תמיד משהו בכלל, ושוב מסולפים זה רק מנקודת המבט שכבר סיגלת.
וממשיך:”לא יודעים כלל כיצד לומדים בעיון” – זה שוב הוצאת שם רע, וגם פה אני בהחלט יכול לתת גם שמות אך אין צורך, וגם אכן יש מעט צדק בביקורת הזו מצב העיון אמנם משתפר אך איננו מספיק.
ושוב ממתי הברה אשכנזית וחליפה הם סממני יהודיים הם לכל הפחות סממנים אשכנזיים של ה70 שנה אחרונות גג, חוץ מזה שיש גם ספרים דת”ל, מה יעשה משה רבינו דוד המלך ורס”ג שלא הייתה להם חליפה ח”ו ולא הברה אשכנזית רח”ל , וגם בהמשך על הלבוש הפשוט ו”ומאן דכר שמיה של פראק והמבורג” סממניים חיצוניים שמעידים על חיצוניות הכותב השואל ולעיתים של הציבור החרדי (עיין ערך פאות לנשים, ועוד).
מלבד זאת הכותב (החיצוני) מדבר שוב מבחוץ, משם הכל נראה יפה וטוב, הקפדה עצומה,ציות, יראת שמיים אבל גם שם מבפנים לא הכל יפה ויש בעיות לא פשוטות (עיין ערך אתר הקשיבה והשאלות הנשאלות)
קיצר תתעסק בדברים החשובים, תשתדל לא לשקר ולהוציא שם רע ח”ו ולהרבות שלום בעם ישראל.
אגב, יתכן באמת שהכי נכון לך זה לעבור להיות חרדי, בהנחה שהציבור החרדי בכלל יקבל אותך כפי שמקבל את כווולם בצורה יפה (ספרדים, חוזרים בתשובה, אתיופים, מודרניים, ועוד)
הברה אשכנזית היא 70 שנה גג?? נו באמת.. לעצם התגובה שלך אני ממש מסכים.
רוצה להיות חרדי, לך על זה, אבל למה לזלזל בכל מי שלא מסכים איתך? למה לבטל את תורתם של המוני רבנים בגלל שאין להם פראק?
לפני בערך 20 גם אני הרגשתי ככה. אני זוכר שסיפרתי לתלמיד ישיבה חבר שלי על בן גילי שלומד ככה וככה, ומקפיד ככה וככה, ובין השאר מתחרד. הוא ענה לי: ״חבל. צריך כאלה שמקפידים ומקיימים גם בציבור שלנו״. הבנתי ממנו, ועם השנים הבנתי כמה זה נכון, שרבני הציונות הדתית אומרים את דבריהם לא בגלל הרצל ולא בגלל בן גוריון אלא הם חושבים שע״פ התורה צריך לבנות את הארץ, לבנות אותה, שבשם איסור המחלוקת לא להבדל או להחרים חילונים, שבם התורה יש עניין לא רק ללמוד את התורה (שזה המצב המתאים ביותר לגלות. לארוז את התורה לספרים וללמוד עד כי יבוא מועד) אלא לנסות למצוא את התורה בחיים, בעובדי יום יום שומרי מצוות, בפועלי בניין יראי שמיים, ומהנדסי הייטק יראי שמיים. זה מצריך המון מחקר, המון מחשבה על נושאים שלא התעסקו בהם אלפי שנים הן על הכלל והן על הפרט (איך תראה משטרה יהודית? איך יראה שלטון יהודי? וכו׳) ואותם רבנים מנסים ע״פ המקורות שישנם להבין מה ה׳ רוצה. ברור שהיה יותר קל ללהם לומר ״כשיבוא משיח הוא יסביר לנו איך מקימים ממלכה יהודית״ וכו׳, אבל מה לעשות שהם חושבים שזה דבר ה׳. לטענתם ה׳ מביא לנו את הגאולה, ובאתחלתא דגאולה אסור להסתפק ב״הציבי לך ציונים״. צריך לשאוף ליותר.
אז אפשר לחלוק ולהסביר שכמו שיש גלות החו״ל כך יש גלות בארץ וכמו ששם דבר ה׳ זה ארבע אמות של הלכה כך גם היום (ואין כוונתם שאין להקפיד על הלכה, אלא שתורת א״י צריכה להאיר בעוד כיוונים). אבל למה להחליט שכל מי שחושב אחרת ממך הוא טועה ומטעה, חוטא ומזלזל? האם כל רב מחויב לגדולי התורה החרדים? מי החליט מיהו גדול הדור? זה הזקן המעיל וחליפה שהופכים אותך לגדול הדור? אם רב הגיע לגיל 80 אז הוא גדול הדור? מותר לרבנים שחקרו כפי יכולתם בתורה לסבור כפי הבנתם, במיוחד שמעולם הם לא קיבלו את מרותם של רבנים אחרים חרדים ובמיוחד שהם כופרים בחובת ההקשבה ל״גדולי הדור״, בהנחה שיש דבר כזה.
גם אותם רבנים ציונים דתיים יודו שעדין בפועל המסע רחוק מלהגיע ליעדו.
אין רב ציוני דתי שמסלף את התורה בשביל לעשות מה שבא לו. למה שיעשה זאת? הבחירה להשאר בציונות הדתית נובעת מרצון של האדם ולא משום סיבה אחרת. אם הוא יחזור בשאלה רח״ל, אף אחד לא יחרים את משפחתו, לא יפגע השידוך של אחיותיו, לא יכלאו אותו בדירת מסתור כמוצא אחרון, ובטח שאם ימות משפחתו תשב עליו שבעה. הבחירה של כל רב לעבוד את ה׳ ולהיות רב היא לשמה ואין סיבה לחשוב שאותו בחור צעיר יכול בהינף יד לזלזל במי שנראה לו טועה. אותם רבנים למדו לא פחות ממנו וזלזול במבוגרים ממך לא מעידה על יראת שמיים אלא על צרות אופקים.
רוצה להיות חרדי, תהיה חרדי. אבל אם תהיהי חרדי כמו שאתה ציוני דתי אתה תמשיך לבטל ולזלזל ברבנים חרדים בחטאם היחיד שהם לא חושבים כמוך. אתה באמת רוצה את זה?