The Butterfly Button
רוצה לאהוב את ארוסתי

שאלה מקטגוריה:

אני בחור בן 25 מאורס ארוסתי בחורה מצוינת השאלה איך לפתח את הקשר לאהבה לבינתים אחרי 3 חודשי אירוסין עם כל מה שעשתי בענין אני לא מצליח לגרום לעצמי לאהוב אותה אין לי שום בעיה ספצפית איתה אם כי יש הבדלים ביננו כמו כל שני אנשים שונים אני מטבעי אדם די אדיש אבל זה מאד חשוב לי במוסד הנישאוין להגיע לקשר של אהבה אני מבין שכרגע זה עוד מוקדם לאהבה מלאה אבל בינתים אין לי כמעט רגש בכלל ולא נראה לי שהיה אכפת לי אם זה יתבטל הקשר וזה מפריע לי אני רוצה להגיע למצב שיהיה אכפת לי ממנה ושאני יאהב אותה השאלה איך מפתחים את זה [לדעתי הבעיה בעיקר אצלי אם כי גם היא לא נראית לי דלוקה בטירוף]

תשובה:

בחור יקר!

תודה רבה על השאלה, היא ממש איתגרה אותי. עד כדי כך, שכתבתי לך כמה פעמים תשובה ומחקתי אותה, כי היא לא היתה מספיק עמוקה בעיני.

שאלות מהסוג שלך הם שאלות מאתגרות, כי הם נראות בתחילה די פשוטות. ברוך ה’ אתה לא במצוקה, אתה שלם עם בחירתך, שמח לקראת נישואיך, ורק דבר אחד ‘קטן’ אתה רוצה – לבוא לנישואין מתוך אהבה… הייתי צריך ממש להילחם עם עצמי כדי להפנים את השאלה, להכנס לתוך הלב שלך, להבין שבעיניך זהו צורך קיומי ואקוטי, צורך שבשבילו פנית אלינו למצוא פתרון. זה לא דבר של מה בכך.

אז כתבתי וכתבתי, ועכשיו הגיע השלב שזהו, חייבים לענות תשובה. ועכשיו זה גם ערב פסח עם כל הלחץ… אז בא ותשמע מה שיש ליהודי לומר לך בערב פסח.

אהבה זה קודם כל לאהוב את עצמך, לאהוב את החיים, לאהוב את העובדה שאתה חי, שיש לך עניין בחיים, החיים הלחוצים והמטרידים שממלאים אותנו בכל כך הרבה אושר וסיפוק.

חשבת פעם על יצר החיים? אותו יצר שגורם לנו לרצות את החיים יותר מכל דבר אחר? יצר החיים הוא יצר הסקרנות לראות מה הם צופנים לנו, אלו אתגרים יעמדו בפנינו ואלו נקודות של אושר אנו עתידים לחוות בהם. החיים לא קלים, ולכן הם כל כך מרתקים. יש לנו כל כך הרבה פסגות לכבוש, ובדרך ללכת בכל כך הרבה עמקים ותהומות.

ידידי היקר, את החיים האלו אתה הולך לחלוק עם ארוסתך היקרה! החיים שלך, אותו עתיד צפון ונסתר הולך להיות שייך לך ולרעייתך. ביחד תצלחו מעל כל הבורות, וביחד תטפסו אל הגבהים. לא תמיד זה קל לחלוק את החיים עם עוד מישהו, אבל עצם החלוקה הזאת היא לכשעצמה חווית חיים, היא מעמיקה את החיים, נוסכת בהם משמעות. האדם ללא חבר לחיים הוא בודד, החיים שלו משמעותיים אך ורק עבורו, והרבה פעמים הם מהווים עבורו נטל. זכית ברוך ה’ לחלוק את חייך עם אשה מיוחדת, כך אתה בעצמך מעיד, ובעזרת ה’ יהיו לכם חיים סוערים ומאושרים.

האם אתה אוהב את החיים? אוהב לחיות? האם חשבת פעם על אושר החיים? לפי כתיבתך אתה אדם רציני ושכלתני. אינך נותן לחיים ‘לזרום’ אלא מתבונן בהם. האושר שבחיים עצמם הוא שונה מכל אושר אחר, משום שאי אפשר לדמיין את החיים בלעדיו. איננו יכולים אפילו לדמיין את עצמנו בלי החיים. אבל דווקא משום זה זהו האושר הכי משמעותי, הכי עמוק שניתן לנו. האושר הבסיסי שיש בנו.

אם אתה אוהב את החיים, אתה אוהב את רעייתך. רעייתך היא חלק בלתי נפרד מחייך. למרות שטרם נישאתם בפועל, אבל עתיד חייכם הוא משותף. לא משותף כמו שותפים לעסק או לדירה. שותפים לחיים, שותפים שלא יכולים יותר לדמיין את החיים של האחד מבלי האחר. כמה אושר יש באפשרות הזאת להכניס לתוך החיים שלך אדם נוסף, מישהו שיהיה אכפת לו מחייך כמו שאכפת לו מחייו, ומישהו שיהיה לך אכפת מחייו כפי שאכפת לך מחייך!

חתן יקר! לפי כתיבתך ניכר שאתה הולך ברצינות לקראת הנישואים, קצת בחשש… החשש זה כולל בתוכו את מימד הסקרנות, לראות איך ייראו חייכם המשותפים, איזה צבע יהיה להם? אתה כבר לא חושב איך ייראו החיים שלך, כי מעכשיו כבר אין לך חיים שמלך, אתה חושב איך ייראו החיים שלכם!

למה זו תשובה של ערב פסח? ערב פסח הוא לא כזה זמן רומנטי, הוא זמן לחוץ, רוצים להספיק הכל ומהר… אבל אז אנחנו מרגישים את דופק החיים, ומתמלאים אושר ואהבה בלב. אהבה לקב”ה, לחיים, לבן הזוג שחולק את החיים איתנו.

אולי על כזאת אהבה רצית לשמוע, לא על רומנטיקה ועל ניצוצות של מאוהבים טריים, הרי אנו ידועים שהרבה מזה זה סתם מיתוס… האהבה האמיתית, הנצחית, הקבועה, היא האהבה שיש בחיים עצמם, ביום יום, בלחלוק את הגורל המשותף, את הדאגות כמו את השמחות, את הכשלונות כמו את ההצלחות.

אז אני אומר לך ידידי, אהבה כזאת קיימת גם קיימת, והיא יכולה להיות קיימת גם אצלך ואצל זוגתך, אם רק תעצרו לרגע ותתבוננו באושר הגדול שאתם הולכים לקראתו, בדבר המיוחד זה ששניכם הולכים לקשור את עצמכם ואת גורלכם בקשר אמיתי, קשר של חיים, קשר של אהבה.

בהצלחה!

יצחק

itzchak@shpitzim.co.il

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. תשובה חכמה ועמוקה.
    נהניתי שזה לא רדוד כמו מה שציפיתי אלא באמת אמיתי ונכון לגבי החיים.

  2. רוצה רק להוסיף לתשובה היפיפיה הזו,
    שאהבה אמיתית נוצרת רק לאחר נתינה.
    נתינה אמיתית.
    ונתינה אמיתית נוצרת רק לאחר החתונה.
    “נתינה מולידה אהבה” ולא להפך…
    וגם כאשר רואים זוגות אוהבים או מאוהבים לפני, זה לא זה-
    כל כך קל לתת כשאין מחוייבות והחכמה היא לתת ולהעניק וממילא לאהוב וזה בר ביצוע רק לאחר החתונה!
    רק כשיש מחויבות ולכן כאן מתחילה העבודה,
    כאשר מתחילה המחויבות וממילא מתחיל הקושי בנתינה.
    כמובן שחשוב הבסיס שהוא ההתאמה בין הצדדים, הרצון להעניק ולוותר לטובת הצד השני.
    ואין ספק שאם תתנו ותעניקו אחד לשני חום, אכפתיות, ויתור ונתינה ללא גבולות אז תיווצר בינכם אהבה שלא תלויה בדבר שרק תלך ותגדל ותתעצם עם הימים…
    בהצלחה והמון מזל טוב עם המון נתינה ואהבת אמת!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מובחנות בזוגיות תעזור לי לא להיפגע מבעלי?
עד הנישואין הרגשתי שהלב שלי הוא ברשותי. היתה לי גישה מאד בוגרת . לא נפגעתי מאחרים בקלות. הייתי סולחת בקלות . לא הייתי מושפעת מלחץ חברתי . (לדוגמה התחזקתי מבחינה דתית יותר מהחברה בתיכון שבו הייתי והלכתי עם האמת שלי ולא היה חשוב לי כהוא זה מה חושבים עלי ....
חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן