The Butterfly Button
רוצה לאהוב את ארוסתי

שאלה מקטגוריה:

אני בחור בן 25 מאורס ארוסתי בחורה מצוינת השאלה איך לפתח את הקשר לאהבה לבינתים אחרי 3 חודשי אירוסין עם כל מה שעשתי בענין אני לא מצליח לגרום לעצמי לאהוב אותה אין לי שום בעיה ספצפית איתה אם כי יש הבדלים ביננו כמו כל שני אנשים שונים אני מטבעי אדם די אדיש אבל זה מאד חשוב לי במוסד הנישאוין להגיע לקשר של אהבה אני מבין שכרגע זה עוד מוקדם לאהבה מלאה אבל בינתים אין לי כמעט רגש בכלל ולא נראה לי שהיה אכפת לי אם זה יתבטל הקשר וזה מפריע לי אני רוצה להגיע למצב שיהיה אכפת לי ממנה ושאני יאהב אותה השאלה איך מפתחים את זה [לדעתי הבעיה בעיקר אצלי אם כי גם היא לא נראית לי דלוקה בטירוף]

תשובה:

בחור יקר!

תודה רבה על השאלה, היא ממש איתגרה אותי. עד כדי כך, שכתבתי לך כמה פעמים תשובה ומחקתי אותה, כי היא לא היתה מספיק עמוקה בעיני.

שאלות מהסוג שלך הם שאלות מאתגרות, כי הם נראות בתחילה די פשוטות. ברוך ה’ אתה לא במצוקה, אתה שלם עם בחירתך, שמח לקראת נישואיך, ורק דבר אחד ‘קטן’ אתה רוצה – לבוא לנישואין מתוך אהבה… הייתי צריך ממש להילחם עם עצמי כדי להפנים את השאלה, להכנס לתוך הלב שלך, להבין שבעיניך זהו צורך קיומי ואקוטי, צורך שבשבילו פנית אלינו למצוא פתרון. זה לא דבר של מה בכך.

אז כתבתי וכתבתי, ועכשיו הגיע השלב שזהו, חייבים לענות תשובה. ועכשיו זה גם ערב פסח עם כל הלחץ… אז בא ותשמע מה שיש ליהודי לומר לך בערב פסח.

אהבה זה קודם כל לאהוב את עצמך, לאהוב את החיים, לאהוב את העובדה שאתה חי, שיש לך עניין בחיים, החיים הלחוצים והמטרידים שממלאים אותנו בכל כך הרבה אושר וסיפוק.

חשבת פעם על יצר החיים? אותו יצר שגורם לנו לרצות את החיים יותר מכל דבר אחר? יצר החיים הוא יצר הסקרנות לראות מה הם צופנים לנו, אלו אתגרים יעמדו בפנינו ואלו נקודות של אושר אנו עתידים לחוות בהם. החיים לא קלים, ולכן הם כל כך מרתקים. יש לנו כל כך הרבה פסגות לכבוש, ובדרך ללכת בכל כך הרבה עמקים ותהומות.

ידידי היקר, את החיים האלו אתה הולך לחלוק עם ארוסתך היקרה! החיים שלך, אותו עתיד צפון ונסתר הולך להיות שייך לך ולרעייתך. ביחד תצלחו מעל כל הבורות, וביחד תטפסו אל הגבהים. לא תמיד זה קל לחלוק את החיים עם עוד מישהו, אבל עצם החלוקה הזאת היא לכשעצמה חווית חיים, היא מעמיקה את החיים, נוסכת בהם משמעות. האדם ללא חבר לחיים הוא בודד, החיים שלו משמעותיים אך ורק עבורו, והרבה פעמים הם מהווים עבורו נטל. זכית ברוך ה’ לחלוק את חייך עם אשה מיוחדת, כך אתה בעצמך מעיד, ובעזרת ה’ יהיו לכם חיים סוערים ומאושרים.

האם אתה אוהב את החיים? אוהב לחיות? האם חשבת פעם על אושר החיים? לפי כתיבתך אתה אדם רציני ושכלתני. אינך נותן לחיים ‘לזרום’ אלא מתבונן בהם. האושר שבחיים עצמם הוא שונה מכל אושר אחר, משום שאי אפשר לדמיין את החיים בלעדיו. איננו יכולים אפילו לדמיין את עצמנו בלי החיים. אבל דווקא משום זה זהו האושר הכי משמעותי, הכי עמוק שניתן לנו. האושר הבסיסי שיש בנו.

אם אתה אוהב את החיים, אתה אוהב את רעייתך. רעייתך היא חלק בלתי נפרד מחייך. למרות שטרם נישאתם בפועל, אבל עתיד חייכם הוא משותף. לא משותף כמו שותפים לעסק או לדירה. שותפים לחיים, שותפים שלא יכולים יותר לדמיין את החיים של האחד מבלי האחר. כמה אושר יש באפשרות הזאת להכניס לתוך החיים שלך אדם נוסף, מישהו שיהיה אכפת לו מחייך כמו שאכפת לו מחייו, ומישהו שיהיה לך אכפת מחייו כפי שאכפת לך מחייך!

חתן יקר! לפי כתיבתך ניכר שאתה הולך ברצינות לקראת הנישואים, קצת בחשש… החשש זה כולל בתוכו את מימד הסקרנות, לראות איך ייראו חייכם המשותפים, איזה צבע יהיה להם? אתה כבר לא חושב איך ייראו החיים שלך, כי מעכשיו כבר אין לך חיים שמלך, אתה חושב איך ייראו החיים שלכם!

למה זו תשובה של ערב פסח? ערב פסח הוא לא כזה זמן רומנטי, הוא זמן לחוץ, רוצים להספיק הכל ומהר… אבל אז אנחנו מרגישים את דופק החיים, ומתמלאים אושר ואהבה בלב. אהבה לקב”ה, לחיים, לבן הזוג שחולק את החיים איתנו.

אולי על כזאת אהבה רצית לשמוע, לא על רומנטיקה ועל ניצוצות של מאוהבים טריים, הרי אנו ידועים שהרבה מזה זה סתם מיתוס… האהבה האמיתית, הנצחית, הקבועה, היא האהבה שיש בחיים עצמם, ביום יום, בלחלוק את הגורל המשותף, את הדאגות כמו את השמחות, את הכשלונות כמו את ההצלחות.

אז אני אומר לך ידידי, אהבה כזאת קיימת גם קיימת, והיא יכולה להיות קיימת גם אצלך ואצל זוגתך, אם רק תעצרו לרגע ותתבוננו באושר הגדול שאתם הולכים לקראתו, בדבר המיוחד זה ששניכם הולכים לקשור את עצמכם ואת גורלכם בקשר אמיתי, קשר של חיים, קשר של אהבה.

בהצלחה!

יצחק

itzchak@shpitzim.co.il

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. תשובה חכמה ועמוקה.
    נהניתי שזה לא רדוד כמו מה שציפיתי אלא באמת אמיתי ונכון לגבי החיים.

  2. רוצה רק להוסיף לתשובה היפיפיה הזו,
    שאהבה אמיתית נוצרת רק לאחר נתינה.
    נתינה אמיתית.
    ונתינה אמיתית נוצרת רק לאחר החתונה.
    “נתינה מולידה אהבה” ולא להפך…
    וגם כאשר רואים זוגות אוהבים או מאוהבים לפני, זה לא זה-
    כל כך קל לתת כשאין מחוייבות והחכמה היא לתת ולהעניק וממילא לאהוב וזה בר ביצוע רק לאחר החתונה!
    רק כשיש מחויבות ולכן כאן מתחילה העבודה,
    כאשר מתחילה המחויבות וממילא מתחיל הקושי בנתינה.
    כמובן שחשוב הבסיס שהוא ההתאמה בין הצדדים, הרצון להעניק ולוותר לטובת הצד השני.
    ואין ספק שאם תתנו ותעניקו אחד לשני חום, אכפתיות, ויתור ונתינה ללא גבולות אז תיווצר בינכם אהבה שלא תלויה בדבר שרק תלך ותגדל ותתעצם עם הימים…
    בהצלחה והמון מזל טוב עם המון נתינה ואהבת אמת!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מותר לי לבחור ולא לרצות אחרים? לקחת מקום לעצמי
אני חונכתי לא להיות דעתנית. אני נורא חכמה וכולם מחמיאים לי על זה. אני תמיד מתקפלת ולא מביאה את עצמי אולי זה בגלל החינוך אבל הרבה בגלל שאני מפחדת אולי מעין הרע או לקחת מקום. להיות כנועה להיות זהירה. לבדוק מה נכון. לא להגיב באימפולסיביות. אני לא כמו גרושה דעתנית...
אני ספרדיה והוא בחור חסיד זה יכול לקרות ביננו?
אני בקשר עם בחור חסיד ואני בחורה ספרדיה מכירים ועכשיו מדברים על חתונה כן כיף לנו כן שומרים עלינו אבל מהצד שלי אני מפחדת ולכן לקחנו הפסקה של חודש לא מדברים אני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת לאבד אותו מצד אחד מצד שני זה לשנות את החיים שלי לגמרי...
איך לשכוח בחור מהעבר?
קודם כל תודה ענקית על עצם קיומכם! תודה על ראיית הצורך והענקת האפשרות להיעזר ולקבל אוזן קשבת (גם אם אוזן ווירטואלית ;). האפשרות לשתף באנונימיות היא כל כך חשובה ונחוצה בתחומים רבים, והעזרה שלכם יכולה להציל נפשות כפשוטו. ועכשיו לענייננו, אני נמצאת שנתיים בתקופת השידוכים. במהלך התקופה הספקתי לחוות כמה...
בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן