שלום, קודם כול, תודה שאתם כאן! רק מלדעת שמקשיבים לנו – ניהיה לנו הרבה יותר טוב,
יש תקופות של אושר ויש תקופות שפחות, היה עכשיו תקופה די ארוכה של ימים של חיוך, היה לי, ( ובעז"ה עוד יהיה לי 🙂 ניסיתי להבין למה, מתי בדיוק זה קרה, אבל פשוט נפל לי המצב רוח, זה לא שאני מרגישה עצובה, גם אם ישאלו אותי עכשיו אני אגיד שאני בכללי בן אדם שמח, אבל מרגישה כמו " בלון בלי אוויר" לא שמחה וגם לא מידי עצובה,אולי פשוט אדישה..
אני בעז"ה הולכת להתחתן בעוד כחמישה חודשים,אני זוכרת את עצמי המון, גם כשהייתי יותר קטנה לחשוב ולבנות את עצמי בשביל העתיד, כמו; אני רוצה להיות רגועה כדי שלבעלי ולידים שלי יהיה נעים איתי, או בכיוון של; אני רוצה להיות יפה ורזה בשבל בעלי, וגם; אני רוצה להיות תמיד שמחה ומאושרת בשביל בעלי והילדים שיהיו לי בעז"ה, אז מה אני אעשה בתקופות הפחות יפות שלי? בתקופות שאני עצובה או כעוסה? מסכן בעלי..
אולי תוכלו לתת לי כלים להתמודד עם תקופות עצובות, כעוסות, או מאתגרות ועדיין להיות רעייה ואם מסורה? ( זה לא שכשאני עצובה אני לא עושה כלום, אפילו בתקופות שאני עצובה או כעוסה אני ממשיכה בחיים כרגיל, אבל בוא נגיד שבתקופות האלה לא כל כך כיף להתמודד עם מצבי הרוח שלי..) לפעמים יש נקודה שאני יכולה להצביע עליה ולהגיד זה מה שעיצבן / העציב אותי, ולפעמים אני פשוט קמה עם מצב רוח קרבי / דקאוני, מה אתם אומרים? תודה רבה!