The Butterfly Button
רווקה וקשה לי כל כך

שאלה מקטגוריה:

אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!!
מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע
חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה,
גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן התחתנו כבר מזמן
אני מרגישה לבד. רוב האחים שלי נשואים, אחה"צ מאד שקט אצלינו בבית
אז חוץ משבתות שיש נשואים ואז יש יותר אוירה וחיות, במשך השבוע אני פשוט משתגעת
יש לי אומנם עבודה שממלאת את רוב היום עד אחה"צ ,אבל לא מתחברת אליה .. לא נותנת לי סיפוק ,היא משעממת נורא,
מרגישה שהחיים שלי פשוט סתם, שאין לי איזה משמעות בהם
אחה"צ אני מעבירה בשינה או במחשב, זה מכניס אותי לדיכאון
מה אני יכולה לעשות? אני כותבת את זה בדמעות,
הפחד להישאר רווקה מלחיץ מאד,
אשמח לתגובה, ותודה על האפשרות לשאול כאן

תשובה:

שלום א יקרה

קראתי את מכתבך, מרגישה את החוסר אונים, כאב, ואת הפחד והכמיהה הגדולה לא להיות לבד.

את מוצפת תחושות קשות, מבלה את זמנך בדברים שלא מוסיפים לך, אין לך סיפוק בעבודה ומאד משעמם לך. אני מאד שמחה שכתבת, מכיוון שאמנם להיות בציפיה למשהו זה מאד קשה, אך לפי מה שאת כותבת, אני חושבת שיש לך מה לעשות כדי להרגיש אחרת.

אז בואי נדבר קודם כל על מצב הרווקות שהוא כשלעצמו מאד מורכב. תקופת השידוכים היא תקופה מטלטלת ומלאה ברגשות עזים, התלבטויות קשות, תקוות, שבירת תקוות, שאלות של זהות, רוחניות, עיקר וטפל, והרבה הסתבכויות לא קלות.

מעבר לכך, החיים כרווקה הם לא פשוטים כלל. קושי חברתי, בעיקר אם חברות שלך נשואות, קושי רגשי, ומתחת להכל יש מתח ופחד לגבי העתיד. ואפילו לא דיברנו על נושא ההתאקלמות לעולם התעסוקה או לימודים קשים, כל אלו מוסיפם אתגרים.

.

אז נכון, תקופת הרווקות היא מאתגרת ולא פשוטה, אך כשאני קוראת את המכתב שלך, נראה שיש עוד רובד בסיפור- סוג של דיכאון, מחשבות לא טובות, עצבות, וחידלון. חשוב לכתוב, שחשוב מאד להרגיש כאב וקושי מידי פעם ולא להדחיק ולהרגיש שהכל טוב ואין אתגר בכלל. אך למרות הקושי, התקופה הזו לא בהכרח אמורה להביא דיכאון ותחושות כל כך ריקניות ועצובות כל הזמן כפי שאת מתארת במכתבך.

חשוב לציין שאת כותבת את כל הסיבות לתחושות שלך, ואת העובדות שמקשות עלייך- רווקות, עבודה לא מספקת, מצב חברתי, שיעמום בבית ועוד. זה דוקא מעודד, כי תחושות קשות שיש להן סיבה פחות מדאיגות. (אם לא היתה סיבה לתחושות הקשות, אז זה יותר מורכב).

וכאן המקום להזכיר לעצמנו שבכל סיטואציה יש דברים שאי אפשר לשנות אותם- לדוגמא רווקות. ויש דברים שניתנים לשליטה שלנו, וזה- מה אני עושה עם המצב, וכיצד אני דואגת שבכל אופן למרות האתגר הקשה שלי,אני מצליחה להרגיש בסדר, להתאושש, ולהתחזק.

מתוך מכתבך אני מבינה שאת סוג של 'נכנעת' למצבך, רואה כמה הוא לא כיפי ולא מוצלח, ואז מרגישה תחושות לא טובות. אם לא תעבדי קשה לשנות כמה דברים, ההרגשה הזו תמשיך ככל הנראה. וצר לי לאכזב אותך, התחושות הקשות שלך אולי יעברו כשתתארסי, אך הן תחזורנה כל פעם שיהיו לך מצבים בהם החיים לא יאירו לך פנים או שאתגרים יעמדו בפנייך. החדשות הטובות הם שיש אפשרות לחוות דברים אחרת!! יש אפשרות להגיד לעצמך 'די! אני לא רוצה להרגיש כך', אך זה דורש עבודה עצמית.

אחד המודלים של חוסן אישי שאני משתמשת בו הרבה, מדבר על ארבעה תחומים שאם תעשי בהם עבודה, תתחזקי מבפנים ויהיה לך יותר קל לשרוד כל תקופה קשה:

1. קשרים בין אישיים

2. תחושת מסוגלות

3. חוויה יום יומית חיובית

4. שייכות

אפרט קצת על כל אחד מהתחומים-

קשרים– כתבת במכתב שלך שגם ככה לא היו לך הרבה חברות, ועכשיו הן התחתנו. אז אני מבינה שזה תחום קצת קשוח, ושאולי אפילו התייאשת ממנו. אל תתייאשי!!! אם את מבינה שהחוסן הפנימי וההרגשה הטובה שלך קשורה לזה שאת צריכה שתהיה לך חברה וקשרים בין אישיים, אז זה הזמן להתחיל להיות אקטיבית בעניין. יש אופציות שונות כיצד לעשות זאת- אפשר ללכת למקומות מפגש של רווקות. אפשר להתקשר לחברות טובות נשואות ולקבוע להיפגש, אפשר לחפש בתוך המשפחה דמויות שכיף לתקשר איתן. אבל חשוב מאד שיהיו קשרים טובים בתקופה זו. אל תחפשי כמות אלא איכות. גם חברה אחת קרובה שאת משתפת בחוויות יום יומיות, ומספרת לה על תחושותייך זה מספיק. שיתוף רגשות הוא מאד חשוב, כי זה גורם לכך שלא תישארי עם הכל לבד בלב.

תחושת מסוגלות– תחושת מסוגלות היא היכולת שלך להגיד לעצמך- 'אני יכולה', 'אני אצליח במשימה', 'אני יודעת איך לעבור את האתגר הבא שלי'. ולא להישאב למחשבות שמורידות ומייאשות אותך. זה משהו שאפשר לעבוד עליו והוא מאד חשוב. תקפידי להיות לייד אנשים שמעודדים אותך ונותנים לך כח, להחמיא לעצמך, ולעשות דברים שאת יודעת שתוכלי לעמוד בהם.

חוויה יום יומית חיובית– א' יקרה, את מתארת בפרוטרוט שהחוויה היום יומית שלך לא משהו. אך זהו לא מצב נתון סופי. יש בידייך אפשרות לדאוג שבכל יום את עושה דברים שאת נהנית בהם. תעשי רשימה של דברים שאת אוהבת לעשות, תלמדי את עצמך לשים לב איך בכל יום יש גם דברים טובים שקורים ובגלל התחושות הרעות לא שמת לב אליהם. כל יום תערכי רשימה של דברים נעימים וטובים שקרו לך. את תראי שאם תלמדי את עצמך לעשות דברים טובים, ולהתמקד בתחושות טובות- זה מעורר את אזור החוויות החיובית, והדברים הטובים מתחילים להתגלגל…

שייכות- זה נראה קשור לנושא הקשרים, אך לא מדובר בקשר ספציפי, אלא לחוויה של שייכות כללית. חוג, קהילה, בית כנסת, קהילת נשים, קבוצה של הרצאות. תחושת שייכות מעניקה לנו תחושה ש'כשיהיה לי קשה יהיה משהו שיהיה אכפת לו'. שימי לב להשתייך לקבוצה כזו, זה נותן כח.

ומעל הכל- יש את נושא המשמעות : ה' שם אותך במצב הזה לא סתם, אלא כי מהדרך הזו את תגדלי ותצמחי. אל תפספסי את ההזדמנות שלך לגדול דווקא מתוך הקושי הזה. תני משמעות רוחנית לתקופה הזו- הבנה של הנסיון שלך, חיזוק באמונה וביטחון, עשיית חסד, חיבור לבורא עולם, ותפילה.

א' יקרה,

כל מה שכתבתי פה אלו נקודות לעבודה עצמית שאמורים לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו שאת נמצאת בה. הרעיון הכללי הוא שאסור להתייאש, ואין לתת למצב הנתון לנהל אותך, אלא למצוא דרך לנהל את חייך באופן שמוסיף לך כח. את יכולה להתחיל ברגע זה, וזאת לא עבודה קלה. אך הבשורה הטובה היא שעבודה כזו תהיה לך כלי לכל החיים.

אם קשה לך לעשות את העבודה העצמית לבד, אולי זה הזמן למצוא משהי שתהיה שותפה לדרך- חברה טובה שתספרי לה, אמא, מדריכה, או אפילו ייעוץ רגשי.

מאחלת לך הצלחה גדולה ושולחת לך חיבוק של חיזוק

בעזרת ה' תעשי ותצליחי

חנה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. "בטעות" קראתי את עניין הרווקות שכתבת ואני אפילו שאני יכול להיות בגיל אביך 46 רוצה לחזק אותך בדבר אולי אחד הקב"ה משגיח פרטית על כל עניין שלנו רואים את זה בהרבה מצבים בחיים , ואין לו " פספוסים " יש עליך מלאכים שממונים רק עליך כמו כל יהודיה ויהודי , וזה שעוד לא זיווגו לך את זיווגך על אף שהוא קיים בעולם , ואז מה הבעיה להפגיש בינכם ? פשוט כרגע בשמיים ההתמודדות שלך בתור רווקה מאד עוזרת למצב הרוחני שלך ושל עם ישראל יותר מאשר היית נשואה , הקשר שלך יותר חזק כרגע עם הקב"ה כי חסר לך משהו , כמו רחל אימנו שהיה חסר לה ולד ורחל היא סמל , היא השכינה – נשמות ישראל , שחסר להם הם תלויים בהקב"ה ועיקר התפקיד שלנו בעולם זה קשר עם הקב"ה , פשוט אל תתיאשי אני ואשתי התחתנו ששנינו הינו בגיל 32 ואני בטוח שיהיה ישועות מי שחסר לו משהו הוא עדיף בעולם יותר ממי שיש לו הדבר , כי התפילות שלו מועילות לא רק לו אלא להרבה אחרים אחרות , מקווה שיושלם לך החיסרון במהרה ועצה חשובה – תתפללי על אחרות שמעוכבות כמוך וכל המתפלל על חברו נענה תחילה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא מרגיש את קדושת השבת
כשהייתי צעיר, כל שבת היתה רוממות, וקדושה, והרגשתי ששבת זה משהו שאני מחובר אליו היטב, אבל מלפני כחצי שנה בערך, הפסקתי להרגיש את ה'שבת עדן הנפשות'. בהתחלה חשבתי שזה זמני,. אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש שאני כבר לא מחובר לשבת קודש,. אני רוצה להרגיש חיבור עמוק לשבת,. אני רוצה...
רע לי עם בעלי
תודה על הבמה החשובה הזאת. האמת, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל… בעלי ואני נשואים קרוב ל13 שנים. יש לנו 3 ילדים. רע לי איתו. רעעעעע. אומר עכשיו מילה קרה, אני מרגישה שאני שונאת אותו ממש. אנחנו חושבים ורואים את העולם אחרת לגמרי. קשה לי לתת דוגמאות כי יש בלי סוף....
אני פרפקציוניסטית וזה קשה לחיות ככה
יש לי כמה שאלות: 1. אני טיפוס פרפקציוניסט מאוד, ובזמן האחרון אני כל הזמן, אבל כל הזמן, בדאגה על העתיד שלי- כל הזמן עולות בי מחשבות כמה אין מצב שאצליח להיות אמא טובה/ אישה טובה/ עובדת טובה וכו, ואני מרגישה שאני מעדיפה כבר לא לנסות. אני ממש קופאת כשאני חושבת...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן