The Butterfly Button
מרגישה ריקנות ומתישה את עצמי

שאלה מקטגוריה:

אני מרגישה ריקנות ועצב חסר סוף חווה התקפי בכי פעם -פעמיים בשבוע ואני כל הזמן מגרדת את הראש ,הוא מלא פצעים ואני לא מצליחה להפסיק אין לי שליטה על זה אפילו שכואב לי וכבר יורד לי דם. אני לא מצליחה לשלוט על המחשבות ובגלל זה קשה לי להירדם הרצון היחיד שיש לי זה פשוט לא להיות אני
מאמינה בה’ ויודעת שאם מישהו שם אותי פה הוא יותר גדול ממני וככה צריך להיות לכן אני לא מתאבדת
אבל אני לא רוצה להיות בעולם הזה.
אני בחרדות מכל דבר לא מוכר אני כל הזמן חושבת על שיחות שניהלתי עם אנשים וכמה יצאתי מפגרת כי אני באמת כזאת .
אני מתישה את עצמי אני כל הזמן חושבת על זה שאני זקוקה לטיפול ואני צריכה כסף ואמא שלי לא מבינה ,ביקשתי מימנה והיא אמרה שזה מידי יקר ובבית כל הזמן יש הרגשה של כעסים ולחץ
לא מרגישה טעם בחיים למרות שבשכל אני מבינה שה’ רוצה שנעשה מצוות וזה יהיה הכי טוב לנו אני לי כח לחיות

תשובה:

שואלת יקרה,

תודה על פנייתך, מעריכה אותה כל כך, אני מאמינה שכתבת מתוך חוויה של חוסר אונים, כשהרגשות מציפים אותך, נשמע שאת נמצאת בסביבה לחוצה, מורכבת ולא פשוטה, לאורך חייך.

אגיד שאשתדל לגעת בכל חלק של המידע שנתת לי, מתוך הבנה שכנראה אני לא יודעת הרבה על מציאות חייך. מצאתי את עצמי שואלת כל מיני שאלות לגבי המצב שלך; האם כך הוא היה לאורך השנים? האם קרה משהו שהוא הידרדר? מה היו העוגנים שלך לאורך השנים? מה עזר לך להתמודד?

אני מרגישה שהרבה מההתמודדות שלך היא פנימית, להתמודד עם החרדות, הרגשות והמחשבות המציפות, והחוויה הקשה אל מול ההורים שלך. גם ניכר כי המציאות שאת חיה בה אינה פשוטה, כשהמצב הכלכלי של הוריך אינו פשוט, אבא במצב רגשי לא יציב ואף עצוב, ואמא מגיבה למצב זה בבריחה לקניות ובכעס רב.

אני מרגישה שכל כך קשה להיות במקום שלך, אוהבת את הקב”ה, מאמינה בו, וביחד, כועסת עליו, מפחדת להאמין בו, ומרגישה מאוד מאוד ב”הסתר”, ה’ יושב בסתר בהרגשתך וקשה, מאוד קשה, לקרוא לו מן המיצר. המצב בבית יוצר בתוכך לחץ, חרדה והרבה מחשבות קשות ואף מחשבות כואבות כלפי הקב”ה, כשניכר שאת אוהבת אותו, מאמינה בטוב שלו אבל מרגישה שאת בעת צרה, במיצר כל כך עמוק ובחושך שקשה לך לראות את החיבוק והאהבה שלו אליך.

נשמע שעצם האמונה בה’ והנוכחות שלו בחייך מגינה עליך מפני מעשה קשה של ויתור, של ייאוש ואני מרגישה שבעצם את מפנה את הכעס כלפי הקב”ה ומצליחה להישאר ול”שרוד”

אבל, אני לא הייתי רוצה עבורך שתשרדי, אלא תפני לגורם מקצועי, כלומר, גם לטיפול פסיכולוגי וגם לרופא המשפחה שיפנה אותך לגורם רפואי מקצועי וכך ביחד עם הגורמים המטפלים, תעשו דרך שתגרום לך להתחיל לחיות, לרצות לחיות.

זה אולי נשמע לך מופרך, בנקודת זמן זו, הרי את כל מרגישה כל כך אבודה. אבל אגיד, אני מרגישה שלבד, להכיל את החוויות שאת עוברת, ליצור מיכל עבורך, זה ממש מסובך, ולכן מעודדת אותך לא להיות לבד בזה.

ואגיד לך עוד כמה מילים על מיכל, אני מרגישה, שאת מרגישה שאין מיכל עבורך, לתחושותיך, לרגשותיך ולמקומות בהן את מרגישה בודדה. ואז, בהתאם, המיכל שלך מוצף ואין מקום בתוכך לרגשות ולמחשבות המציפות.

ולכן, המחשבות שלך לא עוזבות, עצובות, מציפות ולא משחררות, בפסיכולוגיה זה נקרא “רומינציה”- אלו מחשבות שליליות, חזרתיות ולא מקדמות. הן מוסיפות לחוויית המצוקה ומעצימות את תחושת הריקנות. הייתי מציעה לך לעשות עבודה על קבלה, קבלה של זה שאלו הן מחשבות, ולא מציאות ולחשוב על דרך לשים אותן קצת בצד, לשחרר מהן, ולהתמקד בעשייה שעושה לך טוב, או במחשבות מנחמות.

ובגלל שהמחשבות מציפות, הרגשות הינן של חוסר אונים אז המצוקה האיומה, שמציפה כל כך מייצרת הדרייב, הדחף, הרצון לפגיעה עצמית. אגיד לך כמה מילים על פגיעה עצמית:

ישנן הרבה סיבות למה את עשוייה להרגיש צורך לפגוע בעצמך:

– הקלה על כאב נפשי

– הקלה על כאב מתעצם

– חוסר יכולת להרגיש

– הצפה רגשית

– חוסר יכולת לעמוד בכל הרגשה – טובה או רעה

– רצון להרגיש משהו

– ביטוי כעס

כנראה באמצעות הפגיעה העצמית את שומרת על עצמך בחיים, ומשמרת את השלמות הפסיכולוגית באמצעי היחידי שיש לך כרגע. זהו אמצעי הרסני לעצמך, אבל הוא עובד; את משיגה הקלה מהכאב, הפחד, החרדה והריקנות המציפים שקיימים בחייך. אבל אני מאמינה שפנית לפה, כי הגעת איזושהיא תובנה, פריצת דרך בה תביני שהשינוי אפשרי, שאת יכולים להיחלץ, ושדברים עשויים להשתנות. ושבעזרת השם, תתחילי לחפש דרכי התמודדות לא-הרסניות שיהיו טובות עבורך.

המחשבות על מוות גם מהוות עבורך אמצעי בריחה מהמציאות המורכבת והן עוזרות לך להתמודד עם הרגשות המציפים.

חשוב לי לומר, כשרגע אובדני מגיע, אל תיבהלי ממנה אך כן נהגי בה באחריות, תתייחסי אליו כמחשבה ורגש המעידים על כאב, על זה שאת רוצה וראויה לקבלת עזרה ואין זה מעיד על כך שאת חלשה. , מחשבות/רגשות אלה מצביעים על כך שקיים חוסר שווי משקל בין הכאב הנוראי שאת חשה ושאינו מרפה ממך, לבין כמות/סוג המשאבים לרשותך באותו רגע. מציעה שעבור רגעים אלו תייצרי עבורך רשימת משאבים, כגון חברה טובה או אחות לשוחח איתה, ותנסי להיעזר בהן, וכמובן, תפני לעזרה מקצועית.

ואסיים באמירה, שה’, שהוא יושב בסתר, נתן לך את הכוח לפנות, ואף מבטיח שגם בהסתר, הוא נמצא ושומר. מאמינה שכשתגיעי לאיזור יותר מוחזק, פחות כאוב, תצליחי יותר לשוחח עם השם על הקשר שלכם, ועל כך שאת רוצה לראות אותו, מחזיק אותך שומר עליך ופחות בהסתר.

בהערכה רבה,

מירי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. תפני לקופת חולים. הם יעזרו לך בעז”ה. יעזרו לך גם לנסח פניה לביטוח לאומי שתקבלי עזרה כספית אי”ה. זה מגיע לך. אל תהססי ואל תחשבי שאולי מה שקורה איתך זה לא מספיק רציני. זה מאוד מאוד מאוד רציני ומחייב טיפול מקצועי ואין טעם לא לקבל עזרה בגלל חוסר נעימות. אפילו אם תחליטי לפנות אח”כ למטפל/ת פרטי/ת זה יעזור שיהיה לך תקציב בשביל הטיפול אצלו/ה, אפילו חלקי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמא שלי יורדת עלי בלי סוף
אני בת 31. נשואה + 1. מאז ומתמיד יש לי בעיות עם אמא שלי מהילדות שעוד גרתי איתה תמיד היא הייתה יורדת עליי בלי סוף, לא יודעת להכיל אותי בכלום, אי אפשר היה לספר לה שום דבר מבלי לקבל צעקות ממנה, לא אהבה שחברות באות אליי בתור ילדה כדי שחס...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...
הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...
השקפת העולם שלי שונה מזו של ההורים שלי
אני בחור ישיבה לומד בישיבה קטנה ולא כל כך מוצא את עצמי גם מבחינה לימודית וגם מבחינת חיבור לערכים החינוכיים. אני מבין שאני עוד צעיר ושלא הכל ניראה תמיד נכון אבל בכל זאת אני שואף לדרך חיים שונה ויותר מאפשרת. אני גם רואה הרבה שוני ביני לבין ההורים שלי מבחינת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן