אמא יקרה,

אני רוצה להודות לך על כך שאזרת את האומץ לשלוח לאקשיבה את השאלה הזאת, להודות ברגשות המכאיבים ולהביע את הכעס על המצב והמציאות שאת עוברת. אמנם לקח לי זמן רב לענות לך, אך השאלה שלך נכנסה לי ללב וחשבתי עליה ועליך המון עד שהמילים האלה הצליחו להיכתב.

אז אני כותבת אותן לך ובזכותך, אך הן מיועדות גם עבורי, ועבור כל אמא יהודיה ששוכחת לפעמים מי היא וכמה היא חשובה, יקרה ומיוחדת..

לימים שבהם קשה יותר, שבהם אנחנו לא בדיוק האימהות שחלמנו להיות, לילדים שחלמנו שיהיו לנו. וגם לא בערך..

כי יש ימים כאלה. ויש תקופות כאלה, ויש ילדים כאלה, שאיתם הכל מורכב יותר.

וכשאנחנו עולות למיטה בלילה, אחרי ימים שכאלה, שוב יסורי המצפון מתקיפים אותנו על כל מה שיכולנו לעשות ולא עשינו, ועל מה שכן עשינו ואולי לא היינו צריכות לעשות..

הרי להיות אימא זה אחד התפקידים המאתגרים ביותר עלי אדמות, והקושי שלך הוא מובן כל כך.

המילה הזאת – אמא מגלמת בתוכה כל כך הרבה..

כמויות של יכולות, כמויות של משימות שלא נגמרות, כמויות של תשומת לב שצריך לתת, פינות שצריך לנקות, מאכלים שצריך לבשל, בגדים שצריך לכבס, ילדים שצריכים לקום בבוקר בזמן ולשלוח מטופחים לבית הספר או לגן או שניהם, ואחר כך אולי גם לצאת לעבוד בחוץ, ואחר הצהריים לאסוף מהמוסדות, להקשיב לחוויות, ללטף ולנשק, לחבק ולנחם, להרגיע ולהבטיח, לקלח ולהשכיב, ואולי גם לספר סיפור לפני השינה…

(ויש עוד המון, זה לא באמת נגמר מתישהו…)

אז מתי תספיקי לטפוח לעצמך על השכם ולומר לעצמך "וואו, איך הספקתי את כל זה ביום אחד?"

"וואו! הקב"ה מינה אותי!! מכל נשות העולם להיות אמא של הילדים האלה". או "איך עניתי לילד שלי בסבלנות על שאלה ששאל אותי עשר פעמים בזמן שהייתי לחוצה וחסרת סבלנות..?"

וגם "הקב"ה הפקיד בידי שני ילדים, וסמך את ידיו עלי שאבצע את התפקיד הזה כמו שצריך, אפילו שהוא יודע את החולשות שלי, אפילו שהוא יודע כמה אני לא מושלמת ולפעמים עייפה וחסרת סבלנות.."

גברת נכבדה,

את המינוי הנכבד הזה קיבלת מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו, וזה אומר שיש בעולם הזה שלושה ילדים שיכולים לצמוח ולהגיע לפלאות רק בזכותך. בזכות היכולות והכוחות המיוחדים שיש לך. את מבינה את גודל האמון שיש לו בך?

ולך, יש אמון בעצמך? בסמכויות שלך כאמא, או שאולי את חוששת להציב גבולות ועושה זאת בהססנות?

האם את מאמינה בכך שמתוקף תפקידך יש לך הכוח להחליט החלטות לטובת ילדייך, גם אם הם חושבים אחרת ממך וצועקים זאת בקולי קולות?

האם את מרגישה רחמנות על ילדיך כשהם צריכים לציית לסמכותך ולבקשותיך?

לפעמים הרצון להיות אמא טובה נראה כסותר את הסמכות ההורית, אך האמת היא שאין הדבר כך. ילדים לא תמיד יודעים מה נכון להם, תפקידנו כהורים לנווט להם את הדרך. להיות קשובים אליהם, אך לקבל החלטות שלא תמיד יתאימו למה שהם חושבים או רוצים..

מצב כזה שבו אנחנו מעבירות מסרים לא עיקביים או חסרות ביטחון בסמכות שלנו, עלול לגרום לילד לא לציית כיוון שהוא מרגיש שהבקשה מגיעה ממקום לא בטוח. ממקום עייף ומותש.

כאמא מותר וחשוב להעביר מסר בביטחון ולהיות עקבית שהילד יבצע זאת.

גם כאשר את עייפה ומותשת, את יכולה להציב גבול בקול בוטח. אולי יקח זמן לילדים להבין שיש כאן אמא שעומדת על שלה, אבל השינוי הזה יכול לקרות תוך ימים ספורים.

הדבר השני החשוב הוא לדאוג שהילד יהיה בטוח באהבתו אליך.

אין פה שום סתירה, אהבה וגבולות יכולים להתקיים בו זמנית וילדים זקוקים לשניהם.

הילדים שלך עדיין קטנים, זה השלב שבו הם מפנימים את הנוכחות האימהית שלך בתוכם, בהמשך חייהם הקול הפנימי שלך יהדהד בתוכם ויעזור להם לפתח את הקול הפנימי שלהם.

רוצה לפתח בהם מסוגלות ביכולתם להצליח – תשמיעי להם מילות עידוד ואמונה ביכולתם להתמודד.

רוצה שיהיה להם ביטחון עצמי – תאמיני בהם ותשדרי להם שהם טובים ומוצלחים. רוצה שהם ירגישו אהובים ויתנו אמון בעולם? העבירי להם מסרים חזקים של אהבה.

וכן אם את רוצה לייצר להם גבולות פנימיים ויכולת להתמודד עם פיתויים – הציבי גבול, ברכות – אך בנחישות ועקביות.

לצערי זה עובד גם הפוך.. ילד ששומע מילים קשות, מזלזלות המילים הללו עלולות להפוך לדיבור הפנימי שלו ולאמונות שלו לגבי עצמו.

ומה הקול הפנימי שלך? את תצליחי? איזה קולות מהילדות מהדהדים בך? את מאמינה בעצמך שתצליחי להתמודד עם הקושי שלך? מה האמונות שמלוות אותך על עצמך?

אם את מרגישה שאת לא מצליחה להאמין בעצמך, אפילו אם זהו מצב זמני – אני ממליצה בחום לטפל בזה וללכת למטפלת טובה שתעבד איתך את חוויות העבר ויחד תנסו להבין מה הדברים שמעכבים אותך ומונעים ממך לפרוח.

אמנם ציינת שאין לך זמן וזה מובן בהחלט, אך תנסי להתייחס לזה כאל צורך חיוני. את עושה את זה עבור ילדייך ובשבילם תמצאי את הזמן.

אני רוצה להוסיף שבתחילת מכתבך ציינת שיש עניינים של חוסר וויסות והתפרצויות של הבן הגדול, האם גם במסגרת הלימודית יש התפרצויות? האם יש קשיים גם בשעות הלימודים? במקרה כזה כדאי לפנות להתפתחות הילד – דרך קופת החולים שלכם ולבדוק מה הכלים שהם יכולים לתת – אבחון, הדרכת הורים, טיפול רגשי וכד'.

ולבסוף אני שוב מזכירה לך – את אמא לשלושה ילדים קטנטנים, הקושי שלך הוא כל כך טבעי והגיוני, והקשיים שלך מובנים לגמרי. יחד עם זאת ברור שהם לא עושים שום דבר אישי נגדך. הם פשוט ילדים ולפעמים גם להם קשה ומתסכל וגם הם מתמודדים עם העולם הגדול והמציף.

אני מצטרפת בחום לכל אותם אלו שממליצים לעשות משהו עבור עצמך,

קחי עזרה, תתאווררי, גם לך יש נשמה שזקוקה לנחת רוח ושלוה,

מאחלת לך חוויית הורות טובה ומספקת יותר, אמונה בטוב שבך, והמון נחת,

מורן.