תשובה
שלום לך איש יקר…
כל הכבוד לך על הביקוש והשאלה, על הרצון להתייעל ולהשתפר כל העת. אין זה מובן מאליו כלל וכלל. אשריך ואשרי ילדיך.
לעצם הענין.
אני חושב שהתערבבו כאן שני דברים שכדאי לך מאוד מאוד להפרידם זה מזה ולחשוב על כל אחד ואחד בנפרד..
דבר ראשון. ילדך בן 8 אוהב לעשות דברים לא צנועים. וביתך אוהבת לבכות.
דבר שני. אתה כועס עליהם ואף מכה ופוגע בהם לעיתים.
אני מבין את מצבך ומצוקתך, וברצוני היה להתייחס לחלק הראשון קודם, אך איני יכול להמתין לסוף, ואני מוכרח לומר לך מספר מילים בנוגע לדרך הפעולה שהינך נוקט.
ראה, מבין אני אותך, הינך אב מסור ואוהב, וילדיך הם חלק מחייך והדאגה שלך להם ככל הנראה גדולה מאוד.
דבר אחד רצוני לומר לך. והוא, שבגידול ילדים, אנחנו ההורים זקוקים לסבלנות רבה ולאיפוק עצום.
סבלנות ואיפוק אלו הם שני דברים חשובים מאוד בהורות.
הסבלנות והאיפוק הרציפים יוצרים קשר אמיתי בינינו לבן הילדים. ילד שנדחה בצעקה או בהכאה קצת יותר ממה שצריך, הוא נרתע, וכשזה קורה שוב, הוא נרתע עוד קצת, ועוד ועוד, וכך במהלך השנים נוצרת חומה של רתיעה ודחיה בינו או בינה לבינינו.. ואחרי שנים החומה מקשיחה ואנו כבר איננו יודעים כיצד לשבור אותה…
יש טעויות, לכולם יש טעויות, אין הורים שחפים מטעויות. ומטעויות רק נבנים ומתעלים. אבל הדרך צריכה להיות ברורה לכיוון אחד, ושבע יפול צדיק וקם.
ילד צריך להרגיש תמיד רצוי מקובל מוערך ומובן…
אם אין בך את הכוחות לכך, אל תתבייש, נסה אולי להיעזר באדם מבחוץ, נסה להתייעץ, נסה…
*
וכעת נרד לענין.
בנך בן 8 עושה דברים לא צנועים.
מה מפריע לך בזה?
האם אתה חושב שהוא עושה זאת בכוונה תחילה ומתוך מודעות למעשיו, וממילא אתה חושש שהוא יהיה בן סורר ומורה…
האם גם כשבנך אומר לך שהוא בונה בית בפליימוביל, אתה באמת חושב שבנך בונה בית בפליימוביל, ואתה שואל אותו מנין יש לו כסף לקנות ולבנות בית?
האם כשבנך אומר לך שהוא משחק באבא ואמא עם אחיו או אחותו, אתה חושב שהוא באמת הולך להיות אבא או אמא?
האם כשבנך אומר לך שהוא רב חובל של ספינה גדולה ומרשימה, אתה באמת חושב שהוא הולך לחלות במחלת ים קשה?
האם כשבנך משחק בחיילי מלחמה, עולה על דעתך שהוא הורג מישהו??
איני סבור שאתה חושב כך. ואף איני סבור שעולים על דעתך מחשבות כגון אלו…
מדוע??
כי בנך בן 8 בסך הכל…
רק בן 8…
בגיל שמונה לא בונים בית, רק משחקים. בגיל 8 הוא אפילו לא יודע מה זה אבא ואמא, הוא אך ורק משחק. בגיל 8 לא נהיים רב חובל, ולא נוהגים על ספינה כמובן…. גם לא הורגים חיילים בשום מקום, אך ורק משחקים נהנים ומשתטים…
זה בדיוק תואם את האופי של גיל 8…
איני חושב שצריך להמשיך לנמשל, אבל לצורך העניין, הדברים רק נדמים לך כדברים לא צנועים, כי אתה חי בעולם שלך, ובעולם שלך תנועות כגון אלו הם תנועות לא צנועות, בעולם הקטן והמצומצם של הילד, אלו רק תנועות שמעצבנות את אבא, זה הכל.
התבונן היטב היטב, כי הדבר חשוב מאוד ועיקרי בחינוך ילדים..
עליך להפריד לחלוטין את העולם שלך מהעולם של הילד.
זה אומנם יהיה קשה לך להאמין, אבל אם תחשוב על הדוגמאות שהבאתי שוב ושוב, לאט לאט אתה תבין זאת…
העולם שלך הוא העולם שלך… והעולם של הילד הוא העולם של הילד..
יכולים מבוגר וילד לבצע את אותם התנועות, ולדבר את אותם המילים בדיוק… לאבא הדבר ייחשב כפשע ובושה, ולבן כלא כלום ממש.
אתה מוכרח לחשוב על זה עוד ועוד, עד שהדבר יהיה שנון בפיך ובלבבך לעשותו.
אדם שנואם בפאתוס בוועידה של אלפי אנשים על נושא חשוב מאוד ומכובד, ובפתע פתאום יתחיל להפיק קולות משונים מפיו ולומר בקול ילדותי, 'אבא אבא אני רוצה נשיקה'. כולם יראו זאת כאילו אותו אדם השתגע לגמרי, יורידו אותו מהבמה ויפנו אותו לרופא הקרוב… לעומת זאת אם הבן הקטן שלו עצמו ייגש אליו באמצע הנאום, ויאמר לו, 'אבא אבא אני רוצה נשיקה', כל הקהל יפרוץ בצחוק אוהב על הילד החמוד והמתוק, אבא יישק לו לעיני כולם, מישהו ייקח אותו לאימו, ואביו ימשיך בנאום המכובד…
למה??
ככה!!
אין צורך בהסברים לגודל הפשטות… 'לכל זמן ועת לכל חפץ'.
*
מתי נהפכות התנועות הללו להיות תנועות שאינן צנועות בנפשו של הילד?? כשאבא כועס. אם אבא כועס אזי סימן שזה רציני…
אם אבא היה כועס על כך שאני הורג חיילים במשחק מחשב, אז זה היה רציני…. ואם זה רציני אז אולי אני כזה אחד שרוצח… ולאט לאט עם הגיל והתפתחות החשיבה, הילד מעכל בנפשו שהוא רוצח ושהוא עושה דברים לא טובים….
האם הבנת?
האם הינך מבין את התהליך של הילד ושלך??
האם הינך מבין את רגישות הענין?
עליך להבין זאת!
לטובתך ולטובת ילדיך המתוקים.
*
הפרד את עולמך מעולמם של הילדים, כי עולמות שאינם מקבילים הם…
תן לבינך ולביתך לשחרר את מצוקותיהם לחלל האויר, בכל צורה שהיא, הבן אותם, חבק אותם, הסכם עימם, דבר עימם חוש אותם, ונסה לא לשפוט אותם לעולם…
ואם אינך מוצא בתוכך את הכוחות לכך, יש היום אינספור הנחיות הורים למיניהן, אל תבוש, ואל תחשוש, ואל תדחה… צא ולמד…
אני מאחל לך ולילדיך ברכה והצלחה בדרך זו..
דוד [email protected]
דלג לתוכן
