לבעל המסור, שלום!

הגדרת בדבריך שהקשר ביניכם נראה מצוין. באמת, ממה שעולה מהטקסט ניכר כי אשתך זכתה בבעל מסור, ששם את אושרה ורווחתה בראש מעייניו. אשריה ואשריך.

אשריך שזכית לאישה שיש לך קשר טוב ומצוין איתה. אשרי אשתך שזכתה לבעל מבין ותומך, שתמיד מעוניין לשמוע, להאזין ולתמוך.

אשרי שניכם שהזוגיות חשובה לכם מספיק כדי להשקיע בה זמן, מחשבה, טיפול בעת הצורך, וגם פנייה לאקשיבה ;)

ובכל זאת, פנית אלינו כי משהו מציק לך, לכם.

יש איזה ריקוד קבוע, שחוזר על עצמו מדי תקופה, ומציק לשניכם.

כשמשהו מפריע לה, קשה לה להגיד מיד מה זה, ולפי מה שאתה מתאר, אתה לא מוצא לעצמך מנוח עד שתגלה מהו אותו עניין.

תיארת מסע ניחושים, שאתה מקפיד לעשות ברגישות, ושבו אתה מתשאל אותה בדיוק מה ואיך ולמה, ומנסה לדובב אותה.

וזה קשה לך, וזה מטריף את דעתך, וזה מציק לך עוד יותר ממה שזה מציק לה.

אתה מתאר תגובת שרשרת, או אולי תגובה מעגלית, שבה היא מתחילה להרגיש שיש לה בעיה, ואתם מתחילים לחפש פתרון לאותה בעיה, ובסופו של תהליך הבעיה רק מחמירה.

אז רגע לפני שנשאל איך פותרים את הבעיה, אני מציעה רגע לעצור כאן ולשאול את עצמנו האם אכן יש כאן בעיה.

אני לא מכירה את אשתך. מהמעט שתיארת, נראה כי התקשורת שלה עם אנשים היא תקינה, ואין לה קושי מיוחד בתחום.

הקושי שאתה מתאר הוא מאד ספציפי – צף כשמשהו מציק לה, משהו שקשור אל שניכם, ולוקח לה זמן לעבד אותו לכדי שיחה.

אין לי הכשרה טיפולית, ואינני יועצת נישואים. משכך, דבריי בשורות הבאות יסתמכו על שכל ישר (הבה נקווה), ועל נסיון חיים. קבל אותם בפרופורציה הזו.

מדבריך קיבלתי את הרושם שאתה נלחץ מאד כשהיא איננה משתפת.

למה בעצם? מה מפחיד בזה כל כך? נסה לחשוב ולענות על זה לעצמך.

אתם נשואים חמש שנים.

בתחילת חיי הנישואים, כל אחד מבני הזוג מקדיש את מירב תשומת הלב שלו לקשר המתפתח, וזה תהליך בריא וטוב.

אחרי שעוברת תקופה, מגלים בני הזוג, כל אחד בזמנו, שמעבר לקשר הזוגי הם גם ממשיכים להתקיים כבני אדם נפרדים. יש להם תחומי עניין משלהם, יש להם מחשבות ורגשות שלא תמיד בהכרח מתאימים למה שהשני חושב / אוהב / רוצה.

חמש שנים לאחר נישואיכם, אחרי שהשקעתם כל כך הרבה בקשר וב'ביחד', אולי זה הזמן להעלות את ה'ביחד' הזה לקומה נוספת.

למקום שבו כל אחד ממשיך להתקיים גם כפרט, ושני הפרטים ביחד מתחברים לתא הזוגי שיוצר את היחד.

תארת שבזמן ההתכנסות וחוסר השיתוף, אשתך שמחה מאד לטלפון מחברה, קרובה או ידידה.

יכול להיות, שבאופן בלתי מודע ההתכנסות, כפי שאתה קורה לזה, היא איתות מצידה שהיא מחפשת מרחב אישי בתוך המערכת הזוגית.

יכול מאד להיות, שיחד עם כל הקרבה שאתם חווים (ולפי תאורך אתם קרובים ושותפים במיוחד), היא מחפשת גם זמנים של שחרור כדי 'להטעין את הבטריה'.

היא לא נוטשת אותך, היא לא מתרחקת לתמיד. היא בסך הכל זקוקה לפסק זמן, למרחק יזום, כדי למלא את עצמה מחדש ולחזור עם אנרגיות משופרות.

בינתיים, זה יכול להיות גם הזמן שלך לחשוב על טיפוח מרחב אישי כלשהו עבור עצמך.

אולי חברים שאתה נהנה לצאת איתם, או תחביבים כלשהם שהיית רוצה לפתח. אולי תחום מסוים שהיית רוצה ללמוד. עולם אישי משלך.

אין מדובר על התרחקות או ניתוק, חלילה.

כאשר כל אחד מבני הזוג מפתח לו תחומי עניין משל עצמו, הקשר הזוגי מופרה מהחוויות של שניהם.

פתאום השיחות מקבלות תפנית, שבה כל אחד חולק עם השני את חוויותיו, ומגלה בעצמו ובבן זוגו חלקים חדשים שלא הכיר קודם.

לסיום – הקדשתי לשאלתך מחשבה רבה.

אני מקווה שהדברים מצאו הד בליבך, במידה ואתה רוצה להוסיף, להאיר נקודות שלא שמתי לב אליהם, או לשאול,

אפשר ליצור קשר במייל: [email protected]

בהצלחה תמיד,

דבורה.