The Butterfly Button
קשה לי אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות

שאלה מקטגוריה:

אני כבר הרבה זמן מרגישה שאין מטרה לחיים שלי
שאני סתם חיה בעולם הזה
אני מרגישה שאני לבד פשוט , לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי אני מרגישה כל כך לבד .
אין לי כבר כוח לכלום ,אני פשוט רוצה למות .
אני רוצה ללכת לישון ופשוט לא לקום.
אבל להגיד את האמת אין לי תאומץ להתאבד כי זה דורש יותר מדי כוח ואין לי אותו פשוט.
ל״חברות״ שלי בכלל לא אכפת ממני הן בקושי מתייחסות אליי וכשאני עצובה או משהו הן לא עושות כלום וממשיכות בחייהן וזה מעצבן כי כשהן עצובות או בוכות או משהו אני כל כך מנסה לעזור ומייעצת ובאה ומדברת איתן .
אני פשוט מרגישה שאני צבועה אליהן כי אין לי מה לעשות אחרת בכלל לא יהיה לי עם מי להיות
להורים שלי אכפת ממני אבל הם לא שמים לב שאני חוזרת עצובה או כועסת הם לא עושים כלום ואין לי מה להגיד להם כי אין להם מה לעשות עם זה הם לא יכולים לעזור לי
וגם הלימודים מוסיפים עם כל הלחץ והדברים זה קשה אני באה לבית ספר וצריכה להתמודד גם עם החברות ולא להתייחס לזה שאף אחת לא באמת רוצה להיות איתי וגם עם הצעקות של המורים כשאני צריכה להקשיב וללמוד ..
אני פשוט כל הזמן מנסה לקום ולא להתייאש ואני פשוט כבר לא יכולה יותר אין לי כבר כוח לקום ופשוט שום דבר לא מצליח לא משנה מה אני עושה ו פשוט נמאס לי לחיות בעולם הזה ואני באמת מנסה להיות שמחה וצוחקת ועם כולם באמת !
אני מתפללת לאלוקים כבר כל כך הרבה זמן שאני יהיה שמחה ויהיה מסופקת ממה שיש לי כי הלב שלי כבר מפורק אני פשוט מרגישה בפנים ריקנות כאילו למה למה יצרת אותי?
אין לי כוח להרגיש ככה ואין שום דבר שאני יכולה לעשות כי זה הרגשה בלב שלי .
יש לי כמה פרקים שהרב נתן לי והוא אמר לי לקרוא אותם פשוט , הוא לא אמר לכמה זמן או משהו הוא פשוט אמר שזה יעזור לי
וזה פשוט לא עוזר כמה שאני מתפללת ומנסה שהאמונה שלי לא תרד ושאני יהיה שמחה היא תמיד יורדת ואני בכלל לא שמחה כל הפעמים שאני צוחקת זה בכוח ואני באמת לא רוצה שהאמונה שלי באלוקים תרד כי זה נורא חשוב לי כבר משהייתי ילדה קטנה
אני באמת עושה הכל ואני מבקשת כל כך הרבה זמן עזרה שהוא יעזור לעבור את הדבר הזה ושיהפוך אותי להיות שמחה .
אולי אני סתם מגזימה כשאני אומרת את הדברים האלו כי אני כולה בת 17 ויש אנשים בחוץ שחווים דברים הרבה יותר קשים ממני אבל אין לי מה לעשות או למי לפנות ואני לא יכולה לשמור את זה בלב פשוט קשה לי קשה לי לחיות לא כיף לי לחיות אני כל הזמן עצובה ובוכה וזה כבר מגיע למצב שאני צועקת על ההורים שלי כי אני לא רוצה ללכת לבית ספר כי לא כיף לי שם ,לא אוהבת להיות במקום הזה
והשאלה שלי היא מה אני אמורה לעשות בקשר לאמונה שלי? בקשר לעצב שבי?
איך אני אמורה לעלות את האמונה באלוקים ?ואיך אני יכולה להפוך להיות בן אדם יותר שמח ?
וסליחה שחפרתי אני פשוט חייבת להוציא את זה ממני …

תשובה:

שלום לך נערה יקרה.

קוראת את שאלתך ומרגישה חזק וכואב את העצב, הדכדוך, תחושת הריקנות וחוסר הטעם בחיים.

נשמע שהיית כל כך רוצה להיות הנערה שאת כביכול ‘צריכה’ להיות- תמיד שמחה, מאמינה, מצליחה בלימודים, אהובה על החברות, מקשיבה למורים, מכבדת את ההורים…

אבל זה לא כל כך ככה…. ויש אולי קצת כעס על עצמך- ממה את בכלל עושה עסק, הרי אין לך ‘דברים קשים’ כמו אנשים בעולם… בסך הכל רגשות עזים ולא נעימים בלי שום דבר ‘אמיתי’.

ורוצה לומר לך יקרה, שהרגשות שלך, ומצב הרוח שלך, השמחה והחיים שלך- הם דבר חשוב, נעלה ויקר.

וכשהם נתקלים בקשיים זה אמיתי וכואב לא פחות ממישהו שחלילה מתנסה במחלה או תאונה או כל נסיון קשה אחר. כי לנפש העדינה שלך כואב, כואב עד העצם, ובכלל לא משנה הסיבה.

מהמילים שלך עולה תחושת בדידות קיומית עזה. גם אם יש חברות או משפחה לידך, את מרגישה לבד. ל ב ד. והתחושה הזאת לכשעצמה יכולה לייצר את כל העצב והדכדוך שבעולם. והבדידות הזו, והעצב, והדכדוך- יוצאים ממך אולי קצת בצורת הפרעה בשעות הלימודים,

ואולי הרבה יותר בבית. וזה יופי שזה ככה. למה, את שואלת? מה טוב בלצעוק, לכעוס ולריב עם כל העולם? זה טוב, כי הנפש שלך מאותתת. היא קוראת לך ואומרת, אני צריכה עזרה. מגיע לי להרגיש טוב יותר. למצוא משמעות וסיפוק בחיים, להרגיש אהובה, רצויה ושייכת.

את מחכה בכל ליבך לאיזו שמש שתזרח עלייך ותאיר את ימייך וזה נפלא. כי את נלחמת על עצמך. את לא מוותרת ולא נכנעת לקשיי,.

ויש בך רצון עז וגם יכולת להשתמש בקצוות של חוטים כדי לטוות את חייך כפי שראוי לך. פנית אלינו, לאקשיבה,

וזה מספר שיש בך גם תקווה גדולה וגם אמונה שיש סיכוי שמישהו ישמע את הזעקה שלך, יקשיב, יתבונן וינסה לעזור.

יש בך שיר קטן שלוחש שתמצאי את המקום אליו את שייכת, שבו טוב לך להיות. בו נפשך תמצא מקלט ובית.

רוצה לומר לך משהו, לגבי כל התחושות הלא פשוטות הללו….

ודאי שמעת לא מעט על הגיל הזה שבו את נמצאת- גיל ההתבגרות, אבל אולי בכל זאת נזכיר אותו כאן קצת…

זה גיל שבו את נפרדת אט אט מהקשר לילדות, מההישענות על אבא ואמא, ויוצאת לדרך חדשה ומאתגרת- מציאת העצמי הייחודי שלך.

בגיל הזה, שבו את כבר לא קטנה ותמימה, ועדיין לא מבוגרת- מופיעות באופן טבעי ונורמלי סערות רבות.

עולות שאלות מהותיות כמו מי אני? למי ולמה אני שייכת? האם אני אהובה ורצויה? האם מספיק מקובלת בחברה? מהי מטרת הקיום שלי?

אלו שאלות עמוקות ופנימיות שאולי אין להן אפילו מילים…. ויש להן כוח אדיר.

מצד אחד הן מביאות צמיחה וחיים, וגורמות לנוע קדימה, ומצד שני יוצרות הרבה בלבול, אי שקט, מתח, עצב וחידלון.

מה שמאד יכול לעזור בתקופה כזו, אלו שותפות ותמיכה. ליווי של מישהי מבוגרת ממך, שיכולה להתבונן יחד אתך על מה שקורה לך.

מישהי אמינה שתוכלי לחלוק אתה רגשות, מחשבות, פחדים כמוסים ודאגות, ואולי אפילו את חוויות חוסר ההבנה והאכפתיות שאת מרגישה מצד ההורים והחברות.

האם יש מישהי כזו בסביבתך?

מורה, יועצת, מדריכה בוגרת, שתוכל להקשיב ולהיות אתך בתקופה הקרובה?

דמות כזו עשויה להרגיש ולייעץ לך יותר מקרוב, האם אלו תחושות חולפות או שכדאי לחשוב על עזרה מקצועית כמו מטפלת בנערות שמכירה את האתגרים ותוכל ללוות אותך לקראת חיים עצמאיים וטובים יותר… (אם תרצי לכתוב לנו מיקום בארץ נוכל לנסות למצוא משהו מתאים)

ובינתיים, יקירה, חזקי ואמצי. גם אם נראה שחשוך וקודר וחסר משמעות- האור בוא יבוא. השמש שאת מייחלת לה תשוב ותזרח. בטוחה שתמצאי את הדרך להשיב את השמחה אל חייך.

כאן לכל שאלה,

מחזיקה לך,

נחמי

nehamoros@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לא מרגיש סיפוק בכלום
אני לא יודע מה יש לי. אני אשמח לתמצת את השאלה – אין לי סיפוק במעשיי. למה ? הלוואי שהייתי יודע. אני בעל תשובה, ברוך השם זכיתי לחזור בתשובה ולעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, סיימתי הרבה מסכתות ברוך השם עושה זיכוי הרבים גדול שומר את הברית + את העיניים...
עד מתי כל הניסיונות האלה?
אני בן 20, לפני 10 שנה אמא שלי חלתה למשך כשנתיים והבריאה ב”ה ,לפני 5 שנים אבא שלי חלה במחלה בערך שנה והבריא ב”ה ומאז היו עוד כמה סבבים.. ושבוע שעבר בן דוד שלי חייל נהרג במלחמה ואחרי כמה שעות אחותי היה לה הפלה, בראש אני יודע שהכל לטובה, אבל...
איך למנוע התקררות רוחנית באקדמיה?
אני מתחילה שנה הבאה לימודי תואר ושמעתי מסביבי הרבה קולות בנושא. הקול שהכי צף היה כל הנושא של התקררות רוחנית. המורה שלי אמרה שאחותה אמרה שהמקום אליו אני הולכת נותן לגיטמציה להתקררות רוחנית, והאמת, אני רואה בעצמי, אחוזים גדולים של בנות יוצאות הרבה יותר פתוחות. והבנתי שהשאלה היא ” איך...
כיצד אוכל תמיד להיות שמח וחזק?
מקווה שלא אראה כמוזר בעינכם,אך באמת אשמח לקבל תשובה מעמיקה ומחכימה…אז כך: כמו שציינתי לעיל,לגבי החיים עצמם – זכיתי להגיע לאמצע (42.5),והם כידוע עוברים במהירות הבזק,ואני לא הטיפוס המתרפס…אני תמיד מנסה להפיק מהם את המיטב – למרות כל הקשיים הרבים שיש לכולנו,בעקבות האפיזודות המורכבות בחיינו. זה בגדול,ובקטן יותר – למרות...
דיכאון וכל מה שבא עם זה…
איבדתי את סבתא שלי לפני כשנה, מאז החיים שלי השתנו . המוות שלה עירער אותי נפשית וזה הגיע עם סיפור עצוב, היא היתה חולה מאוד הרבה שנים וגרה בחו”ל, ההורים שלי לא הסכימו שנטוס לשם והייתי מאוד קרובה אליה, דברתי איתה ימים ולילות בטלפון. היא היתה בוכה לי ומתחננת שאבקש...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן