אחות יקרה,

אחות את- במובן שכתבת בשאלתך, 

וגם אחותי את. כל רצונך הוא לעשות את הנכון והישר והשלם, ואני גאה באחות שכמותך!

את נמצאת בצומת מורכבת. מצד אחד רואה את הסיפור מנקודת החוויה של אחותך ואת הקושי האמיתי שלה. מאידך, יודעת שמה שהטוב ביותר עבורה ועבור המנהלת הוא לשחרר ולרפא את המוגלה הזו.

איני יודעת אם תקבלי את התשובה עוד לפני יום הכיפורים. אך בכל מקרה, קחי עמך את כח היום הנשגב הזה ופעלי עמו.

חשוב לי לומר לך שפניתי גם לדמות רבנית על מנת לברר את הגבולות ההלכתיים. תשובתי משולבת מהנחיתו ומהתבוננות פנימית שלי.

ראשית, נתבונן על המקרה מנקודת ראות חיצונית, לאחר מכן אפנה לכיוון מעשי יותר.

במקרה קיצוני ביותר, כמו רצח, האם יש מקום לתשובה? האם יש סליחה?

התשובה היהודית היא: כן!

אפילו לרוצח יש דרך לשוב.

כל מערכת התשובה בנויה על מתן הזדמנות לעברות ורוע שנעשו.

ולטובת חיינו בעולם הזה ובבא, אנו מצווים “והלכת בדרכיו”- לרחם על פושעים, בתנאי שמביעים חרטה כנה ואמיתית. 

גם על מצבים של אין-חזור, של עוול שהשאיר את חותמו, יש לנו מחויבות, אפשרות, וזכות. עם כל הקושי.

תוך כדי כתיבה, ה’ גלגל אלי את הקטע הנפלא הבא (מתוך טור של ידידיה מאיר, המביא את דברי העלון “אז נדברו”, תשרי תשע”ח). נתרמתי ממנו לעצמי והוא מוסיף נופך מרגש ומעוגן:

חושי הארכי היה האדם היחיד בעולם שזכה לקבל את התואר “רֵעַ המלך”. החבר של דוד המלך. וזה לא דבר של מה בכך, להיות החבר של דוד המלך. אפילו נתן הנביא, בבואו לדוד, השתחווה לו אפיים ארצה. מלך זה מלך. אבל חושי זכה לקרבה שאיש לא זכה לה. למה? הנה ההסבר של רש”י (בספר דברי הימים): “כשחטא דוד בבת שבע, שאל לחושי הארכי אם ישוב בתשובה, אם יקבלהו הקדוש ברוך הוא בתשובה לתת לו ארוכה לחטאו. ואמר לו: כן”. אחרי החטא של דוד המלך כולם נדו לו בראשם. היה נראה שאין לו יותר סיכוי. כך מתאר זאת דוד בגוף ראשון: “רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלה”. זהו. אין אפשרות לתיקון. ולכן כל נאמניו עזבו אותו ועברו לצד של אבשלום, בנו המורד. ופתאום מגיע חושי ואומר: יש תיקון. ועל כך היה דוד המלך אסיר תודה לו. הוא הפך אותו לרע, לחבר. וחז”ל אומרים שהשם שלו “ארכי” הוא לא סתם עיברות של ארכיבוביץ’ או ארכילשטיין. זה שם שמבטא את המסר הגדול של חושי. את הבשורה: יש ארוכה, יש תרופה לכל חטא. אפשר לחזור בתשובה. ואיך הוכיח חושי לדוד שיש בעולם מושג של תשובה? מה לחש חושי לדוד? ובכן, תוך כדי המנוסה של דוד המלך מאבשלום בנו, שאל אותו חושי: דוד, למה אתה בורח? ממי אתה בורח? אני לא מכיר אותך ככזה שנסוג משדה הקרב. הרי אתה זה שאומר תמיד “ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם”! אז מה קרה פתאום? ענה לו דוד: נכון, בדרך כלל אני נלחם ומנצח. אבל שים לב מי האויב שלי פה: אבשלום. הבן שלי. אני לא רוצה להילחם נגדו, אני לא רוצה לנצח אותו. אני מעדיף לברוח. לסגת. אני לא רוצה שהוא ימות חלילה. וכששומע את זה חושי הוא אומר לדוד: יש לך בן שגרם לך כל כך הרבה צער, שמרד בך, שרוצה להרוג אותך, להרוג את אבא שלו. ואתה מרחם עליו ונסוג כדי שחלילה לא ייפגע? וגם כשאתה שולח את יואב בן צרויה למלחמה אתה מזהיר אותו באלף אזהרות לעיני כל העם שלא יפגע בבן שלך? נו, אז אם ככה אתה נוהג עם הבן שלך, אחרי חטאים כה חמורים, אז אבא שבשמיים? שום פשע לא יוכל לכבות אהבת אב לבנו.

* * *

אין לשער את הזכות של המעביר על מידותיו. אין ספק שבכל עת שיעלה הדבר, תצטרף הזכות לכל מעלותיה של אחותך ויזכה אותה. אם היא תנהג בחמלה כלפי מנהלת שכל כך פגעה בה, שום פשע לא יוכל לכבות את החמלה של המנהל הגדול.

יחד עם זאת, חשוב לתת את הדעת כיצד להנגיש לה את המהלך. 

ראשית התפללי שדבריך ישאו חן ויניבו פירות, כי “לאדם מערכי לב ומה’ מענה לשון”. 

פגשי את אחותך בסיטואציה נינוחה ומקרבת. אני מציעה תוך כדי הליכה או טיול, מכיון שהאויר הצח ופעולת ההליכה (במיוחד במקום עם צמחיה), הינה פותחת את הלב באופן מירבי.

אינני יכולה להכתיב לך מה לומר לה, מכיון שרק את תוכלי למשש את הדופק של האוירה ולשקול מה נכון ומתי.

מלבד רעיון התשובה שלעיל, קחי באמתחתך גם ריכוך לפגיעה הספציפית

:

1.

בכיוון של “בוודאי פגעו בך והנזק נגרם, אך נסי, אחותי, להביט מעוד כיוון: המנהלת והצוות פעלו בדרכים מיושנות, מעוותות ולא ראויות, אך לא בכוונה ישירה ומוצהרת להרע ולהזיק לך.”

2. הדגישי שהיא זכתה במשהו שלא רבים זוכים לו: הזכות שמי שפגע בה בא והתחרט לפניה וביקש את סליחתה! זה דבר גדול ולא מובן מאליו, בתחושה המנחמת וההזדמנות שנוצרת מכך שהצד הפוגע התעורר לסליחה. כמה פגועים מסתובבים בעולם, והפוגעים אפילו לא חושבים להתפייס?

3. יש כאן הזדמנות להקל על כאב הפצע המדמם בליבה כל כך הרבה שנים, כשהיא תשמע את הצד השני. 

אחותך

מחויבת על פי ההלכה לתת הזדמנות לתיקון. הציעי לה להפגש עם המנהלת, לאחר בירור שהמנהלת מגיעה על מנת לבטא חרטה אמיתית, ללא הסתיגות. הציעי לאחותך להפגש על מנת לאפשר תיקון, אך ללא מחויבות לסלוח אם מדובר ב”סליחה” שטחית, מגמתית, וזהו. לאחותך תהיה הפריבילגיה להיות מוכנה לסלוח רק אם תפגוש בחרטה כנה, בניחוח של: “אילו הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום, בוודאי הייתי נוהגת אחרת”. 

מטבע האנושי, פגישה מקרבת שכזו תציף ותחשוף פצע מוגלתי. הוא קיים ומכאיב גם כך באופן תמידי, ורק מהלך של מחילה מתוך חמלה יאפשר לו להתנקז ולהגליד.

אם תקבלי את ההודעה הזו לפני יום הכיפורים, אני מציעה לך לקבל על עצמך בלי נדר לפעול בענין עד כמה שתוכלי.

ובכל עת – זכות זו תעמוד לך כהשכנת שלום, שאין כלי מחזיק ברכה יותר ממנו.

מאחלת יום כיפור מטהר, משלים, ומקרב-

בין בני אדם,

ובינינו לבין אבינו שבשמים.

גמר חתימה טובה!

שפרה