תשובה

שלום לך בחור יקר וקדוש…

משאלתך ניכר כי בחור משכיל וחכם הינך. ובעל התנסחות בהירה ונהירה. עד כדי כך שמרגיש אני משאלתך ומדבריך הנבונים, שזרעי נביטת תשובה יש בהם בעומקם.

אתה מניח את דילמת חייך בעוצמה רבה – אתה ‘קרוע בין העולמות’…

לפני שננסה להיכנס לעובי הקורה, אני רוצה להקדים ולגלות לך את מה שאתה כבר יודע בודאי, לא רק אתה ‘קרוע בין העולמות’. לא. העולם כולו קרוע בין העולמות. כל דבר כאן בבריאה זה קרע בין עולמות. הגשמי מול הרוחני. האלוקי מול הארצי. השמים מול הארץ.

תמיד זה ככה. ובכל מקום. ככה שאתה יכול להתעודד מעט ולהבין שהמצוקה שלך, היא אינה מצוקת יחיד-מצוקת בודד. אלא היא צרת רבים, וזאת חצי נחמה. או לכל הפחות נחמה פורתא..

*

יתרה מכך או אולי ושמא, לא נקרא לזה ‘צרה’. כי אם זו מטרת הבריאה בעצם, להיות קרוע ולבחור, לכאן או לכאן. ליפול ולקום. לחשוב להרהר להתרסק ולהתגבר, הרי שהספק עצמו אינו צרה, אלא נקרא לו אולי ‘צומת דרכים’ מורכבת שכדי להגיע ליעד צריך לחשב בזהירות את הדרך הנכונה. אלו החיים עצמם. והקריעה הזאת בין העולמות היא קריטית ואינטגרלית [בלתי נפרדת] מהתפקיד מהשליחות ומהמטרה…

*

וכמובן שצומת הדרכים הזאת היא גם חלק מההגעה ליעד. כי אינו דומה נוסע בקלות, למפלס דרך בשלג ובין הרים, שהאחרון הרי הוא חזק יותר בנוי ומחושל, ומשכך יודע להעריך את המקום שאליו הגיע, ולהשתמש בו נכון וחכם.

*

ולסיום נקודה כוללת וידועה, ככל שהנפש רחבה יותר, ככל ששאר הרוח גדול יותר, כך האדם מסובך ומורכב יותר, בעל לבטים ייסורי נפש והתחבטויות.

לא שאנחנו בוחרים איזה נפש נקבל. אבל לכל הפחות תדע שייסורי הדרך שלך נובעים מיכולותיך ומעוצמך הגדולה.

עד כאן תנחומי עידודי והשגותי… לעת עתה…

*

ועכשיו נרד לענין…

אתה קרוע לגמרי, ואני לא מיקל בכך ראש. מחד אתה רב ודמות רוחנית במקומך. וכמובן, אתה אוהב ללמוד. ומאידך אתה נמשך בליבך לתכל’ס, עבודה, כסף, כוח וכבוד…

בא אתן לך תחושה שלי, וננסה לגבש עמדה מאוזנת..

הדעה שלנו לרוב עשויה בצורה מעט קיצונית, שחור-לבן. כן או לא. לימוד תורה או עבודה בחוץ.

צורת החשיבה הזאת נגזרת ממגוון סיבות. מחינוך, מצורת חיים, מסביבה, ומחברה. וגם בגלל שקל מאוד להצמד לדפנות, הכי קל.

אבל הדרך הנכונה תמיד בהכרח נמצאת באמצע, בדיוק באמצע, בין לבין, וזה המקום הכי קשה להיות בו. לא כאן ולא שם. לא שייך לשום מקום – שייך לעצמי.

אבא שלך רוצה שתהיה רב ראשי, ממילא האישיות שלך מתעצבת לכך שכל דבר אחר אין בו מהות ואין לו קיום ואין לו תוחלת ואתה מאבד טעם בדברים. וזה עצמו גורם לכך שהיצר שלך רק גובר, כדרכו של היצר, שאם תעיז לקחת לו משהו הוא יישב עליך שנים עד שתתן לו והרבה.

אתה עצמך רוצה מאוד מחשב וכדומה, ואינך רואה את עצמך בפנים. אבל זה לא באמת מספק אותך. למה? כי במוח שלך אתה הרב אלישיב.

תאר לעצמך שבחור כמוך משווה את עצמו לרב אלישיב! זה מעט הזוי. תחשוב שחייל יסתפק האם ללכת ליחידה כזאת או אחרת, ומה שיעמוד מולו למבחן הזה זה האם להיות כמו הרמטכ”ל. ואם הוא לא כמו הרמטכ”ל הוא ילך ליחידה אחרת.

בלבול שלם…

*

אתה ‘לא מוצא תכלית סיבה או מטרה שלשמה שווה לחיות ולהשקיע’ – נכון! אין שום סיבה להשקיע בדרך אחת שלא ממלאת את כל חדרי הנפש. דרך שאינה ממלאת אותך לגמרי היא לא חצי דרך, אלא היא דרך שאינה דרך.

מה שמוטל עליך יקירי, זה לשנות את התודעה-חשיבה, את נקודות ההנחה שברורות לך כדבר פשוט וברור.

ולהבין ולהחדיר בעצמך שהאמת היא אחרת לגמרי..

האמת היא שאתה בחור משכמך ומעלה, אתה בחור נעלה ביותר, אתה נוגע בכל העולמות כולם. אתה הצלחת ללמוד ולאהוב ללמוד בתוך העולם שאתה חי. ומצד שני יש בך יצרים גדולים, כי הלב שלך והמוח שלך גדולים.

וכעת ברור, שעליך לספק את כל הקומה שלך על כל חלקיה. בלי עצלות. אתה צריך גם ללמוד הרבה, ובמסגרת טובה. וגם מאידך לתת ליצריך פורקן בצורה מאוזנת בעבודה ובצורה נכונה. וכך תהיה אדם-שלם.

תעזוב את הדעה של אנשים אחרים שסובבים אותך. ותגבש לעצמך דעה מאוזנת שאתה עצמך מורכב ממנה, דעה שמגובשת מכל התחושות שלך יחד. דעה שהדרך שהיא תוביל אותך אליה תהיה דרך שתתן לך מענה שלם ומלא. מענה רחב ונכון. מענה אמיתי וכנה.

תגבש את זה לאט לאט. תתייעץ. תפתח את הראש לחשוב באמת רק על הדברים עצמם ועל מה יעשה לך טוב באמת. ועל פי החשיבה וההחלטות, תעשה צעדים זהירים ונכונים לעבר היעד.

ואני מבטיחך בעז”ה שאם כך תעשה, אתה תצליח!

אסיים בהערכה גדולה אליך. בהערצה על הדרך שזכית בה. ולא אכחד שבמעט קנאה.

שלך לעזרה תמיד

דוד DAVID924803@GMAIL.COM