שלום לך שואל יקר.

אני מניח שכל רב ישיב לך תשובה שונה מעט או יותר, אך נהרא נהרא ופשטיה, אשיב לך את תשובתי מתוך נהרא דילי.

המענה לתשובתך תלוי ברובד בו אנחנו עוסקים, המכנה המשותף לכולם הוא עשיית רצונו, "נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני".

הרובד המעשי הכללי – אין למעלה מהעיסוק בתורה. עסק התורה הוא מקסימום המעשה הנרצה והקרוב אליו ית'.

הרובד הפרקטי –  הכל תלוי באדם, במקום ובזמן. המעשה הנכון במצב נתון, הוא המבוקש ממנו ית', והעיקר שייעשה מתוך שמחה "תחת… עבדת את ה' אלו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

הרובד הקיומי – היות האדם פונה תמיד אל אלוקיו ואומר לו בנך ועבדך אני, האמונה והקיווי "הכל בקיווי" "קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה' ".

השמחה של החג הזה, הוא על עצם הקשר שבין האדם לבוראו, בין עם ישראל ואלוקיו. הקשר שהתגלה ביום הכיפורים, ממשיך בשאיבת רוח הקודש ומסתיים בנקודה הגבוהה ביותר בשמחת תורה "אני ואתם נשמח יחד".

שיקויים בך ובכולנו "ושמחת בחגך והיית אך שמח".

בידידות

אברהם