שלום לך יקרה!!!

קראתי את הדברים שכתבת, וקראתי שוב, ושוב אולי עשרות פעמים…

ומכיוון שהדברים נכתבו ממקום כ”כ עמוק, ממש מעומק הנשמה, וחשוב לי שתרגישי את התגובה הכי ספונטנית שלי מקריאת הדברים, ניסיתי פשוט לעצום עיניים להכניס את נשמתי לדברים שכתבת, ולכתוב לך את התחושות והמחשבות שעולות לי מקריאת הדברים בצורה הכי אותנטית שיש…

אני מנסה פשוט להקשיב לך ולהיות הכי איתך שאפשר, להרגיש איתך את מה שעובר עליך, להקשיב לקול הכל-כך מפוקח בעולמך הפצוע, להיות שם איתך בתחושות הקשות, המייסרות.

בלי פחד להסתכל לכאב האמתי בעיניים, בלי רצון להרגיע את עצמי או אותך ולברוח למקום הנח של  ” פףףף יעבור…” בלי לפתור תחושות אמיתיות קשות של האשמה פנימית בטענות של הגיון מנותק.

אני בוכה איתך,

אני כואבת איתך

וככל שאני מנסה לחוש את הדמות שנמצאת מאחורי המילים שנכתבו, מצטיירת לי מישהי גיבורה, גיבורה גדולה, מתמודדת בעוז, ובצורה ריאלית.

עם כל הכאב סדר העדיפויות שלך וסולם הערכים שלך לא מתעוות. את נשארת מתחשבת ומכירה טובה וחכמה ומרגישה (כן.. שונאת.. אבל לא אדישה!!) ומלאת תקווה.

אני מתמלאת בהערכה אמתית כלפיך, ומבינה שהחברים המקסימים שנמצאים לצידך כשצריך, לא נמצאים שם רק כי הם חברים טובים, מסתבר שיש להם חברה מאד טובה ורגישה שיודעת להיות שם כשצריך. חברה עם לב גדול שמלאה בהרבה טוב, ורוצה לעשות רק טוב בעולם.

כל האיכויות האלה, היכולות, המעלות המיוחדות עולות לי תוך כדי קריאת דבריך (מלבד הסגנון המיוחד והכ”כ נוגע.. שלך.) אני תוהה עד כמה את מייחסת משמעות לצדדים האלה שיש בך…

אבל מעבר לכל זה אני שומעת גם קול אחר.

קול פנימי וחבוי בתוכך שאומר לך  שאת ראויה להיות, רק כאשר את מצליחה, ומשיגה ועומדת בציפיות שהעמדת לעצמך או שהסביבה העמידה לך. את ראויה להערכה וכבוד רק אם את עושה דברים גדולים, רק אם הולך לך כמו שצריך….

את מרגישה אולי שמאז שאת זוכרת את עצמך חווית מידי הרבה מצבים של כישלון צורב , התאכזבת מעצמך ולא עמדת בציפיות של הסביבה ובעיקר שלך מעצמך.

ואני רוצה לשתף אותך במחשבה אחת בסיסית שעולה לי ביחס אליך, יקירתי-

באותה מידה שאת שווה כאשר את מצליחה ועומדת בציפיות של עצמך את גם שווה כששום דבר לא הולך לך-

את ראויה לכל האהבה, הכבוד וההערכה בעולם כי את הינך.

ללא כל קשר למאמצים לתוצאות, לאכזבות.

ללא תנאים.

בורא עולם אוהב את ברואיו מחיה אותנו בכל רגע ורוצה בשבילנו את הטוב ביותר, גם במקומות הכי שפלים, נמוכים או עצובים. ושום הישג או כישלון לא ישנו את עובדת היותנו אנשים, אנושיים, שווים וראויים להערכה.

אולי המחשבה הזאת תעשה לך קצת טוב בתוך ים התחושות שאת מתארת.

אם תהיי מעוניינת, את מוזמנת לפנות אלי, אשמח להקשיב לך  וננסה ביחד לחשוב מה עוד יכול לעשות לך טוב.

חזקי ואמצי.

איתך בתפילה, איתך בכאב, ובהערכה כנה

חנה

chanafarb@gmail.com