The Butterfly Button
אני פרפקציוניסטית וזה קשה לחיות ככה

שאלה מקטגוריה:

יש לי כמה שאלות:
1. אני טיפוס פרפקציוניסט מאוד, ובזמן האחרון אני כל הזמן, אבל כל הזמן, בדאגה על העתיד שלי- כל הזמן עולות בי מחשבות כמה אין מצב שאצליח להיות אמא טובה/ אישה טובה/ עובדת טובה וכו, ואני מרגישה שאני מעדיפה כבר לא לנסות. אני ממש קופאת כשאני חושבת על העתיד שלי. זה לא רק לגבי העתיד אלא לגבי כל מני דברים בחיים: אם הבוסית תפנה אלי לראות כמה התקדמתי בפרויקט ולא אהיה מוכנה ב100% אז אני אתחיל להסמיק ולגמגם מלחץ. מצד אחד אני יודעת שאני גורמת לעצמי לקפוא בזה שאני מציבה סטנדרטים גבוהים ולא נותנת לעצמי להיכשל. מצד שני זה עדיף מסטנדרטים נמוכים לא?
2. אני מרגישה כאילו כל הדיבורים על עבודת ה, מסירות לתורה וכו עוברים לי גבוה מעל הראש. איפה ואיך כל זה אמור להתבטא ביום יום שלי? איך אפשר להפוך את חיי היומיום למשמעותיים ולא מלאים בתחושה כזאת של ריקנות? איך עובדים על המידות ומתקדמים לאורך זמן?
3. איך רוצה קרבת ה' ואני מחפשת את הקשר איתו במובן הפשוט של המילה: לדבר איתו,להתייעץ. אבל איך עושים את זה??? אני לא יכולה לא לראות את ה', לא לשמוע, ובמחילה ממש אבל כשאני מדברת לה' אני מרגישה שאני מדברת לקיר. ואני גם לא יודעת באיזה צורה לפנות אליו.
תודה רבה ותזכו למצוות!! אתם עושים עבודת קודש.

תשובה:

היי,

קודם כל, תודה על הפניה שלך. עצם זה שאת שואלת את השאלות האלו מראה שאת שואפת להתקדם ולהשתפר ושאת לא רוצה לקבל את המצב הקיים רק כנתון, את רוצה תמיד לראות איך את יכולה לשפר אותו. יישר כח גדול על כך!

את שואלת פה כמה שאלות, אתחיל לענות עליהן לפי הסדר.

בואי נתחיל אם פרפקציוניזם. פרפקציוניזם היא השאיפה שהכל יהיה מושלם. הרצון לעשות הכל בצורה הטובה ביותר, הוא רצון נהדר. אך, עם זאת, זה מאוד טבעי שכאשר את תמיד מתאמצת שהכול יהיה מושלם, וכשיש לך סטנדרטים מאוד גבוהים, שבאיזשהו שלב תרגישי שאת כבר לא יכולה יותר. זה כ"כ מייאש כשאת מצפה למושלם, ורק המושלם הוא טוב, והנה שוב ושוב זה לא קורה! זה לגמרי מוביל לתחושה של ייאוש שכבר אין סיבה לנסות כי התוצאה המיוחלת אף פעם לא מגיעה!!

האמת היא שאנחנו, כבני אדם, לעולם לא נוכל להגיע לשלמות!! שלמות שייכת רק לקב"ה. מעצם הבריה שלנו אנו חסרים ובעוה"ז תמיד נהיה חסרים.

רגע, האם זה אומר שאין סיבה בכלל לנסות כי הרי זה לעולם לא יהיה מושלם?!

התשובה לכך היא לא ולא, התפקיד שלנו בעולם הוא להשתדל לעשות כמיטב יכולתינו. כשאנחנו עושים כמיטב יכולתינו זה הטוב ביותר! זו השלמות שנוכל להגיע אליה ואליה אנחנו יכולים לשאוף.

בעצם, אנחנו צריכים לשנות את השאיפה שלנו שנעשה הכל מושלם, לשאיפה שנתאמץ לעשות את הטוב ביותר שלנו, וזהו. ה' ברא אותנו לא כדי שנהיה מושלמים אלא כדי שנשתדל להיות טובים יותר.

ביהדות, מסתכלים על התהליך, יותר מאשר התוצאה. האם ניסית? האם התאמצת?

אם כן- גם אם התוצאה אינה מה שרצית, עדין הצלחת! העיקר הוא תהליך, לא התוצאה.

פרפקציוניזם הוא מאוד נפוץ ובמידה מסוימת הוא נמצא בכולנו. השאלה היא כמה זה מנהל אותנו, האם אנחנו מרגישים שזה כבר ממש פוגע בתפקוד היום יומי שלנו?

אם זה מגיע למצב כזה, יכול מאוד לעזור לנו לקבל כלים שיעזרו לנו לשים אותו קצת בצד כדי שנוכל לנשום יותר, לתפקד טוב יותר. כדי לקבל את הכלים האלו ואת התמיכה לצמיחה האישית הזאת, הייתי ממליצה לפנות לטיפול אצל משהי מקצועית שתוכל לסייע. יכול להיות שטיפול CBT יהיה מאוד יעיל כאן. את ממש לא חייבת לפנות לטיפול אבל אם את מרגישה שזה מקשה עליך ביום יום ושטיפול יוכל יעזור לך, אז זה כדאי.

כמה עצות להתמודדות עם הפרפקציוניזם כבר עכשיו:

1. כאשר המחשבות שלא מספיק הצלחת או התאמצת עולות, תני להם מקום, אבל אל תקשיבי להם בתור אמת מוחלטת. חשבי על מה שכן יצא טוב גם אם הוא לא מושלם כפי שרצית. הצלחה היא בד"כ באיזשהי סקאלה, זה לא הכל או לא כלום. נסי לראות מהו החלק שכן הצלחת בו.

2. אם לגמרי נכשלת- גם זה בסדר! כולנו בני אדם וכולנו נחווה כישלונות לפעמים, קחי נשימה עמוקה, כשלון הוא לא בהכרח רע! לדעת להכיל את הכשילון, לחיות לצידו ולא לפחד ממנו זו הצלחה אדירה!!

3. לפני שאת אפילו מתחילה משהו, תזכירי לעצמך, גם אם אני לא מצליחה, זה בסדר! אנחנו לא חייבים להצליח תמיד, העיקר שאנחנו מנסים. אנחנו צוברים נסיון גם ממקרים שפחות הצליחו והנסיון תורם לנו לפעמים הבאות.

4. כשאת עושה משהו, תציבי לעצמך מטרה קטנה ואפשרית. כך יהיה קל הרבה יותר להשיג את המטרה ולהרגיש את ההצלחה.

לגבי השאלה השניה שלך, כל כך מרגש אותי הרצון העז שלך להיות קרובה לה'. מהשאלות שלך כ"כ ברור שאת רוצה את הקשר, את הקרבה ושאת ממש רוצה שזה יהיה בחיי היום יום. זה כ"כ מרגש ונפלא!! כדי ליצור קשר צריך רצון ואת הרצון בהחלט כבר יש לך!

כיצד להכניס את הקשר שלנו עם ה' בחיי היום יום זו שאלה חשובה שנשאלת הרבה. בסופו של דבר החיים הם מרוץ וכדי שה' באמת יהיה נוכח בחיים שלנו אנחנו צריכים איזשהי שימת לב לכך.

אנחנו יכולים באיזשהו מקום, לשנות קצת את התפיסה שלנו, במקום לחפש איפה "להכניס" את ה' למרוץ חיים שלנו, להפוך את כל מעשינו לחלק מעבודת ה' שלנו. כפי שהרמב"ם מסביר (ומקורות רבים נוספים) שאנחנו יכולים לכוון על מעשינו הגשמיים שיהיו לצורך עבודת הבורא, בין אם זה אכילה, שינה וכו' שהם לחזק את הגוף לצורך עבודת הבורא. כך גם בכל פעולה, לדוגמה: כאשר עוזרים למישהו, אפשר לכוון שאנו עושים את זה כחסד וכחלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". אם עובדים כדי להתפרנס, נכוון שהכסף הזה ישמש לדברים טובים, וכו'. כשיש לנו את ההסתכלות הזו אנחנו ממש יכולים להרגיש שכל מה שאנחנו עושים זה משמעותי ולא סתם.

לגבי השאלה שלך על הקשר עם הקב"ה, חשוב לי שתדעי שה' אוהב אותך והוא אבא שלך. הוא נתן לך חיים והוא מחיה אותך בכל רגע. את כ"כ חשובה לו! אני רוצה שתדעי את זה ושממש תרגישי את זה. אני אגיד לך בכנות, שקצת נשמע לי שאולי את מרגישה איזשהו חסם רגשי בקשר שלך עם ה'. שיש משהו שגורם לך להרגיש שאת לא לגמרי יכולה ליצור קשר עם ה'. נסי לחשוב קצת אם זה נשמע לך נכון, כמובן זאת השערה ויכול להיות שאני טועה. אבל כן נראה לי שכדאי לך לעצור ולחשוב על כך. אני זורקת לך רעיונות של מה שהיה יכול לגרום אולי לחסם רגשי כזה, ותבדקי אם נראה לך שזה מתאים. יכול להיות שהיתה איזשהו חויה שגרמה לתחושה הזו- אולי ארוע קשה שעברת, חינוך נוקשה שתיאר את ה' בצורה לא נעימה או דבר מה שהתפללת עליו הרבה והוא לא קרה. יכולות להיות לכך גם סיבות רבות נוספות. אני כן חושבת שכשתמצאי את הסיבה לרגש הזה של הניתוק, תוכלי לעבוד על המקור וזה יתרום לך להבנה שלך את עצמך וזה יעזור לך לבנות קשר מחדש.

בכל מקרה, בין אם יש סיבה ספציפית לתחושה הזו ובין אם לא, אני חושבת שהבסיס לקשר שלנו עם ה' זה לדעת שהוא אוהב אותנו, דואג לנו ורוצה את הקשר איתנו.

איך אנחנו יכולים להרגיש ולדעת את זה?

כדי לדעת זאת באופן שכלי, ניתן ללמוד זאת ממקורות רבים בתורה. ה' אומר לנו את זה אינספור פעמים בתורה, את יכולה להקשיב לשיעורי תורה בנושא או ללמוד מספר כלשהו, כדי להעמיק את הידיעה הזו.

כדי להרגיש זאת בלב, יש כמה דברים שהייתי מציעה:

1. להתמקד בכל השפע שיש לנו, בכל הטוב שקיבלנו מה'. זה יכול להיות משפחה, חברות, מקום ללמוד בו/ עבודה, יכולת להצליח, בריאות וכו'. זה לא רק הטוב האישי שקיבלנו, זה גם העולם המופלא שאנו חיים בו. ה' ברא עולם מופלא כ"כ, ככל שלומדים על העולם הצומח, החי ועל גוף האדם, מגלים כמה המחקר יודע (מה שלומדים ממחקרים זה מפעים!) וכמה המחקר עדין לא יודע. הדברים כ"כ מופלאים ומסובכים שעדין בעידן שלנו איננו יכולים לגמרי להבין אותם. את כל הטוב הזה שיש לנו בחיים האישיים שלנו ושיש בעולם, את כל זה ה' נותן לנו בכל רגע. זה מרגש להבין מתוך זה כמה ה' דואג לנו ורוצה בטובתינו.

2. לבקש המון בקשות קטנות שקשורות ליום יום: שיהיה לי מקום באוטובוס, שאגיע בזמן, שאהינה במפגש וכו'.קל יותר לראות כאשר הבקשות האלו מתקיימות, כי זה לא דברים גדולים שצריך לחכות להם יותר זמן בד"כ. זה ממש מחזק את התחושה שה' מקשיב לנו, וכמובן גם שנודה כאשר התפילה מתקיימת. כך יש לנו קשר רציף אם ה' במהלך היום של בקשות והודיה.

את שואלת איך לפנות אל ה', אין דרך אחת ויחידה. בסופו של דבר כל אדם בונה את הקשר האישי והייחודי שלו עם ה'. את יכולה לפנות אל ה' איך שאת רוצה. רק תזכרי שהוא אוהב אותך תמיד. את יכולה לספר לו כשקשה לך, כשמח לך, כשאת רוצה עזרה ובכל זמן שהוא! ה' אינו מוגבל בשום צורה והוא תמיד שם בשבילך. כשאת מדברת עם ה' הרבה וזה לא משנה על מה, זה יוצר את הקשר!

מעריכה אותך מאוד על הרצון החזק שלך להתקדם בפן האישי והרוחני!

בהצלחה בכל!

חנה ה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אין לי כוח לילדים שלי רוצה לקבל משמעות!
יש לי שני ילדים, לא מרגישה שאני מעוניינת בעוד ילדים, אני אוהבת מאוד את הילדים שלי ומודה לה' עליהם אבל זה קשהההה, קשה לגדל ילדים לא ידעתי עד כמהיש לי ילדה בת שלוש, חמודה ממש, והיא גם ילדה טובה, אבל לפעמים אני מרגישה שאין לי כוח אליה בתקופה של המלחמה...
דיכאון אחרי פרידה מבחור- איך מקבלים כוחות להמשיך במסע?
אני בת 28 ותקופה ארוכה בשידוכים. יצאתי עם בחור חודש וחצי, והיה לי קשה להמשיך באיזה שהוא שלב, וסיימתי. אני 3 שבועות אחרי ועוד לא שלמה עם ההחלטה שלי, מרגישה תקועה קשה לי לחזור אליו, וקשה לי להמשיך הלאה, או לראות איך אני ממשיכה הלאה. בד"כ יש לי קושי בקבלת...
מתוסכלת מהאפליות במשפחה ומהחיים שלי
אשמח מאוד לעיצה מה לעשות עם חיי שנראים לי ממש מתישים … אני בת 41 אמא ל7 ילדים, בבית בו גדלתי אפלייה זה צורת חיים הכי מקובלת ורצויה , אין שום בעיה להפגין אהבה לילד אחד ממש בגלוי ומהשני להתעלם, להזמין מישהו שבת אחרי שבת ומישהו אחר לא להזמין חצי...
לא מרגישה שמגיע לי לדאוג לעצמי...
תודה על האפשרות! אני די נסערת כרגע… בעקבות המלחמה עלתה לי השאלה הבאה והיא נוגעת בי וגם בזוגיות שלי. אני בבית עם בעלי והילדים כבר שבוע כמעט, עובדת הרבה בשביל לתת בלי סוף גם טכנית וגם נפשית ורגשית. כשאני בעצמי דואגת ומבוהלת מכל מה שקורה ובמקביל צריכה לעבוד. בקיצור נמצאת...
אני כל כך מבואסת שאני לא האישה היפה בשביל בעלי
שלום רב ותודה רבה קודם כל על האפשרות לשאול שאלות בצורה אנונימית! ברוך השם אני בת 23, נשואה עם ילדה. חסדי השם. יש לי ביטחון עצמי ירוד מאוד לצערי. הדבר פוגע בי בהרבה מאוד תחומים בחיים , וגם פוגע מאוד בסופו של דבר בבעלי. אסביר בהמשך למה הכוונה. קודם כל...
הריקנות איך לחיות איתה?
אני בת 16 ועברתי המון סבל בחיים שלי כעת אני סובלת מתחושת אחריות על המשפחה ממש האמא הרגשית שלהם ושל חצי מהחברות שלי יש לי עוררות יתר תמידית אבל במיוחד ליד אנשים וזה גומר אותי הדופק החוסר נוחות אפילו כשהכל מושלם זה לא נרגע ההרגשה שכל בו אדם ברחוב יעשה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן