ערב טוב

אומר לך את האמת שהיה לי קשה לקרוא מה שאתה כותב, הכאב שלך, הקושי שאתה עובר ועוד בגיל צעיר מאוד. ההתעסקות בנושא המוות וגם הגיהנום, זה משהו שמאוד יכול להטריד בן אדם בכלל ולא רק ילד צעיר. המחשבה שצעיר כמוך מסתובב עם מחשבות שמטרידות את מנוחתו קשה לי.

ברשותך אולי אתחיל מהתחלה קצת, בכלל בכל הסיפור מה אנחנו עושים כאן בעולם, ואולי דרך זה ננסה לראות ולבחון את הנושאים שמטרידים אותך ומפריעים לך בחיים.

ה’ ברא את העולם, ברא אותנו, אותך ואותי, את ההורים שלנו, את הסבים והסבתות שלנו, הוא שלח אותנו פה לעולם לעשות את התפקיד שהוא חושב שזה הכי טוב שאנחנו נעשה אותו בעולם.

הגמרא במסכת עירובין מספרת שבמשך שנתיים התקיים מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם “נוח לו לאדם שנברא או לא נח לו לאדם שנברא” כלומר האם היה עדיף שבכלל אדם יירד לעולם או לא ובסוף לאחר שנתיים וחצי גם בית שמאי וגם בית הלל הסכימו שעדיף שלא נברא משנברא.

שזה אומר שעדיף היה שהאדם לא היה נולד והנשמה שלו הייתה נשארת למעלה בעולם העליון, היכן שמקור כל הנשמות מתחת לכיסא הכבוד והנשמה מתענגת מזיו השכינה עד כדי כך שכתוב גם בספרים שכשהנשמה יורדת לעולם היא זועקת, היא לא רוצה לרדת לעולם הגשמי שלנו, להתמודד עם כל הקושי שיש בעולם הזה.

עם זאת, ה’ לא מוותר ושולח את הנשמה שלנו לעולם הגשמי, בעולם הזה שכולו לא ברור ודווקא כאן לעשות את התפקיד שנועד כל אחד לנשמה שלו, בעולם הזה שלא רואים את הקדוש-ברוך-הוא בגלוי, שלא רואים כל היום ניסים וכאן לקיים את התורה והמצוות.

בספרים הקדושים גם מבואר שהנשמה בעולם העליון לפני ירידתה לעולם אמנם נמצא במקום הכי גבוה, אבל אחרי שהנשמה יורדת לעולם ומתמודדת פה עם האתגרים והניסיונות של העולם הזה, הנשמה מגיעה לדרגה הרבה יותר גבוהה מאיך שהיא היתה לפני ירידתה לעולם.

המוות היא חלק מהחיים, כולם יודעים שבסוף הם ימותו, אף אחד לא משלה את עצמו שהוא לא ימות לעולם, זה סדר העולם ויש לנו זמן מוגבל לעשות את התפקיד שלנו, שלאחר מכן הנשמה חוזרת למעלה עם כל התורה והמעשים טובים שלה.

על ידי כל מצווה שבן אדם עושה הוא מתקרב יותר לה’ וחס ושלום להיפך, על ידי עבירה הוא מתרחק, אבל לא מתנתק, כי כל נשמה היא חלק אלוק ממעל ואי אפשר להתנתק מהמקור.

לכל אדם יש תקופות שהוא בעליה ומתחזק ויש גם תקופות לא קלות. בספרי הראשונים קוראים לזה “ימי אהבה וימי שנאה” ובקבלה מדברים על “מוחין דגדלות ומוחין דקטנות” ובלשון השיר “יש ימים יפים הכל פורח ויש שעות קשות הכל בורח”. זה משהו שכל אחד מכיר מתוך ניסיון אישי, לפעמים הכל זורם ומתקדם, האדם מתחזק ומתקרב, לפעמים קורה שהאדם שוכח את המטרה שלו בעולם, שוכח את תפקידו בעולם וקצת מתרחק.

מה קורה בזמן שקשה לאדם להתרומם? הוא מרגיש שהוא רחוק ואין לא כח להתקרב שוב, מה שגורר אותו לעצבות וייאוש, קושי בהתמודדות היום יומית. כאן נכנס הסיפור של שכר ועונש, גן עדן וגהינם, ואני יסביר במשל:

כל נהג יודע שזה מסוכן ואסור ליכנס בצומת כשיש רמזור אדום. אפשר לפגוע ברכב אחר, אפשר להרוג חס ושלום או להיהרג, לפגוע ולהיפגע, במקרה הפחות גרוע רק פגיעה ברכוש. גם אם זה ברור לכולם וגם שזה מובן על פי השכל לכל בר דעת, יכול להיות לפעמים בנאדם שהוא מאוד ממהר ואומר לעצמו אולי היום אסתכן ואחצה את הצומת גם אם זה אדום, למה הוא לא עושה את זה? כי הוא מפחד, שלא יקבל דו”ח, שזה קנס גבוה ולפעמים גם שלילת הרישיון. כלומר: ברגע של חולשה, ברגע שנהג רוצה להרשות לעצמו לעשות את הצעד הלא חכם והמסוכן, הפחד הזה מהעונש מונע ממנו לעשות את השטות.

ברגעים הגדולים שלנו במצב שמכונה “מוחין דגדלות” כשהכל ברור ובהיר עם יישוב הדעת, אין לנו צורך בכלל להתעסק עם נושא כמו שכר ועונש, כי הכל הולך טוב, ויש טעם וסיפוק בעבודת השם. אבל לפעמים ברגעים הקשים צריכים להשתמש בזה קצת רק כדי לעבור את התקופה הלא קלה, אבל זה לא העיקר ואין לו מטרה בפני עצמו. כלומר, ברגעים שאין לנו כל כך חשק זה בא לתת לנו סוג של תמרור עצור, אבל זה לא המטרה, זה הדבר הכי טפל.

ולכן עיקר העיסוק שלנו צריך להיות איך אנחנו כן חיים ולא מה שקורה אחרי, אלא איך אני חי היום איך אני כל רגע ורגע עושה תפקידי בעולם, על ידי קיום המצוות מעשים טובים, כשאני לומד תורה ומקיים את התורה, כשאני עושה חסד, עוזר לאנשים וגם עוזר לעצמי זה התפקיד שלנו.

היצר הרע אלוף בתרגילים להסיט את המבט מהתפקיד שלנו כאן, ממה שצריך להיות ההתמקדות העיקרית ולקחת הבנאדם להוריד אותו למצב של ייאוש על ידי עיסוק בלא חשוב, במפחיד, וכך בעצם לגרום לייאוש טוטאלי וחופר תפקוד ובכך כבר לא יצטרך לעבוד כל כך קשה וזה תכסיס ידוע של יצר הרע.

הרחבתי קצת כדי להסתכל על כל תמונה במבט יותר רחב. עם זאת, אם אתה מרגיש שזה ממשיך ומכביד עליך וזה מוציא אותך מדעתך, צריך להיזהר, אפשר להגיע למצב של קושי גדול בפעולה תקינה של סדר היום שלך, שווה לשקול ייעוץ רפואי, כי לפעמים מרוב שאנחנו מתעסקים בזה אפשר להגיע למצב של חוסר תפקוד מוחלט. לכן אם אתה מרגיש שאתה לא מצליח להתרכז במה שעיקר החיים שכתבתי לך, אולי שווה שתתייעץ עם ההורים שלך או המחנך שלך ולקבל ייעוץ רפואי.

אין לי ספק שתצליח לעבור את התקופה הקשה הזאת, שתגיע אל המנוחה ואל הנחלה מתוך שלוות הנפש ויישוב הדעת, כמעט כל צעיר מתנסה בתקופות קשות וחוויות דומות, שמצליחים לערער את שלוותו ולהוציא את האדם מדעתו.

יפתח לך ה’ שערי אורה ושמחה, שערי שלוה ומנוחה, וייתן לך את הכח להתרומם לראות את הדברים היפים ולא תצליח לחשוב על הדברים המטרידים אותך מרוב טוב.

שמעון

<7636278@gmail.com>