שואלת יקרה מאוד,

וואו. זו המילה הראשונה שחשבתי עליה כשקראתי את שאלתך. כמה כוח ואמונה נדרשים לעמידה כזו בנסיונות. איזו רמה של מודעות עצמית וצמיחה יש בך, המאפשרת לך לראות את מצבך מנקודת מבט מפוקחת ולנתח את רגשותייך הלא קלים בתקופה זו.

ולמרות שכתבת, ואת יודעת את זה, קבלי גם ממני: את גדולה!!

שאלתך בעצם בנויה נדבך על גבי נדבך. הנחות יסוד, מסקנות, ו— פחד.

ברשותך, ארצה לסקור את הבניין שבנית, אולי נמצא בו פירצה שתעקר את נושא הפחד, ותקבלי איזושהי תשובה, משהו מרגיע, כמו שביקשת בחן כה רב.

את מתחילה עם זה שכל מה שקורה הכל משמיים, והכל לטובה. גם אם כרגע אנחנו לא רואים את זה, והכל נראה כה שחור, קודר וחסר תקווה. את ממשיכה עם תיאור העמידה בנסיון – ככל שהאדם עומד בנסיון גדול יותר, כך כוחותיו גדלים בהתאמה. עד כאן את עומדת על קרקע יציבה ובטוחה. אני מסכימה איתך.

ופה את ממשיכה הלאה – ככל שהאדם גדל, גדלים גם נסיונותיו.

ופה נעצור רגע, ונבחן את המסקנה והעולה ממנה.

את אומרת, במילים אחרות – אבא, בשביל מה לגדול? בשביל לסבול? אם אני עומדת בנסיון הזה אתה הולך להעמיד אותי בנסיון יותר גדול?

ואמנם לא אמרת את זה, אבל הרגשתי את השאלה זועקת מבין השורות – האם "שווה" לעמוד בנסיונות? אני מפחדת!! לא רוצה!! לא רוצה נסיון גדול יותר! זה הנוכחי כבר מוגזם וגדול מדי, עד לאן נגיע?

ופה אני רוצה לצטט לך את דברי הרב דסלר במכתב למקורבו שעבר גם הוא נסיון גדול מאוד (מכתב מאליהו ח"ה עמ' 532)

"תמול מסר לי ידידנו מר… משמך כי נתבטל הדבר שהיה לפניך. נצטערתי הרבה ונהניתי הנאה עודפת על הצער. הצטערתי ונשאתי בעול עמך, אך נהניתי, כי ברור לי אחר כל אשר סיפרת לי, כי עמדת הפעם בנסיון גדול ובלי ספק שתזכה ע"יז לחנינה רבה ממנו יתברך. ידוע תדע אהובי, כי יש ברכה ויש חנינה. ברכה היא מצד החסד והרחמים, אבל חנינה היא הבאה גם מצד הדין, פי' שהיא מחויבת גם ע"פ תוקף הדין [……] ותוכן העניין הוא כי כאשר האדם סובל לשם שמיים, וסובל בעמדו בנסיון, ומקבל את סבלו באהבה כי ירגיש את עצמו מאושר שהביא קרבן כזה לפני קונו, בזה הוא זוכה ע"פ מידת הדין ממש כי יחוננו ועושהו וירבה יוסיף לו כל כל טובה בעוה"ז ובעוה"ב. וטעם העניין הוא, שהרי כל דיניו של הקב"ה הם מידה כנגד מידה וכשאדם מהפך במידת הדין – היינו הייסורין והצער – למידת הרחמים – היינו שמקבל באהבה, אז הרי מוכרח כי מידה כנגד מידה תהיה שע"פ דין גמור תהפך לו מידת הדין שלמעלה למידת הרחמים"

רצית משהו מרגיע יקירה, לכן ציטטתי לך את מילותיו של הרב דסלר. את מילותיו המנחמות והמרפאות. המילים שמלמדות אותנו כי יש מידה מיוחדת בשמיים – מידת החנינה. מידה שהיא לא מצד החסד והרחמים, אלא ממש מתבקשת מאליה מצד הדין.

מידה שמוכרחת מכח "מידה כנגד מידה". ככל שהאדם מקבל את סבלו באהבה, וזה מה שאת עושה כאשר את מסרבת להיכנע לדיכאון, לא באה בטרוניות קשות כלפי מעלה, ומקבלת עלייך את הדין. ככל שזה קורה – כך משמיים מידת הדין הופכת למידת הרחמים.

קשה לפעמים לעכל את התפיסה הזו, כאשר התפיסה הרווחת אצלינו היא כ"כ הישגית ונוצרית, האומרת שבאנו לעולם בשביל לסבול. כאשר בתת מודע אנחנו רק פוחדים מאיפה תנחת עלינו המכה הבאה, וחושבים שהעולם הזה מיועד לסבל. וכמו בתחרות – ככל שעלינו דרגה, מגבירים את עצמת הסבל כדי לאמן אותנו.

התפיסה היהודית שונה כ"כ. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהקב"ה רק רוצה להיטיב לנו. הוא לא רוצה לנסות אותנו, לא להקשות, אוהב אותנו אהבה אין סופית, ומחפש דרכים להרעיף עלינו מאהבתו.

נכון שהנסיונות ניתנים לפי הכוחות, אך לא בגללם.

כלומר – אם לא היית עומדת בנסיון הקודם, הנוכחי היה אולי שונה במהותו, אך קשה לך בדיוק באותה מידה. הקושי לא משתנה….

ולהיפך, אומר הרב דסלר. ככל שעמדת בנסיון – הקושי הבא נמנע ממך! הוא גרם למידת הדין שהיתה מתוחה להפוך למידת הרחמים. החידוש בדבריו כה מפעים, כה מנחם כה מרפא.

כה שונה מקו המחשבה הטבעי שלנו.

ולסיום – רק חשבי על הפסוק הזה – "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" – כמה חמלה יש בפסוק זה. כשהקב"ה הוא בעצמו זה שמרפא, חובש ודואג לאחר שברון הלב והעצב.

יקירתי, אני בטוחה שיש באמתחתך עוד פסוקים שמחזיקים אותך בתקופות קשות. המשיכי לשנן אותם ולהתחזק, ואני מברכת אותך שיתקיים בך במהירות "שמחנו כימות עיניתנו". ששנות הרעה והקושי ייגמרו, ואך טוב וחסד ירדפוך כל ימי חייך!

אם תרצי להוסיף ולכתוב, אני כאן בשבילך.

איתך בתפילה,

תרצה

[email protected]