The Butterfly Button
למה אשתי עצובה?

שאלה מקטגוריה:

אני נשוי חצי שנה, ואשתי היא האישה הכי מדהימה שיכולתי לאחל לעצמי! ברוך ה'! יש נקודה שמפריעה לי מאוד, והיא – עניין השמחה אצל אשתי. היא בעצבות די תמידית, אלא אם יש משהו מסוים דווקא שמשמח אותה. כלומר, ברירת המחדל היא שהיא עצובה. אשתי היא טיפוס רגוע ושלו, ולכן חשבתי שתופעה זו אינה עצבות אלא רוגע וחוסר סערה. בניגוד אלי. אבל ברבות הזמן נוכחתי לראות שזה כן עצבות. שאלתי אותה על כך, והיא אמרה לי שהיא באמת לא יודעת מה הגורם לעצבות הזו. ניסינו לחשוב אולי זה קשור לעומס החיים, אבל המסקנה שעלתה היא שזה לא קשור לזה. היא שמחה מאוד בלימודים ובעבודה, הגם שיש עומס. לפעמים אני חושב שאולי זה קשור אלי. משהו בגללי. באשמתי. אבל היא מכחישה זאת מכל וכל. למרות שניסיתי לחשוב אולי היא מכחישה את זה רק כי לא נעים לה, אבל באמת זה קשור אלי, לא הצלחתי לחשוב מה יכול לגרום לזה. ואדרבה, פעמים רבות כשהיא אכן כועסת עלי על משהו (והגיוני מאוד שיקרה), היא אומרת לי את זה, במוקדם או במאוחר. לגבי איך היא היתה לפני הנישואין שמעתי דעות לכאן ולכאן…הדבר הזה גורם לי לחשוב שאולי יש בעיה כלשהי בבית,. היא אומרת כל הזמן שעם המשפחה היא מרגישה שהיא יכולה להיות מי שהיא (מה שלא יכול לקרות כ"כ עם החברות). ומכל הדברים זה נראה כאילו היא מרגישה צורך להדגיש את החלקים הלא כ"כ טובים שלה בבית, כי הרי עם החברות זה לא שייך. יתכן בהחלט שזה בגלל שהיא רוצה להרגיש שאני מקבל אותה כפי שהיא גם עם כל המגרעות. אבל זה לא ברור בגלל שאם כך למה עם המשפחה שלה זה גם היה כך, הרי שם היה לה כ"כ הרבה זמן בו היא יכלה כבר לבחון אותם בנקודה הזו. אבל בלי קשר לזה, ניסיתי להסביר לה שזה מאוד קשה שעל התחלת חיי הנישואין היא בוחנת אותי במצבים כאלו, כי בסופו של דבר אנחנו לא נשואים הרבה מאוד זמן עדיין, כך שכדי לבנות את הקשר בצורה טובה, כדאי וראוי שכל אחד ידגיש בעיקר את הצדדים הטובים שלו. היא אמנם מדגישה את הצדדים הטובים שלה, אבל נראה שהיא מנסה להדגיש עוד יותר את הצדדים הלא טובים. אני אישית טיפוס שמח ועם סערה פנימית, כך שמאוד קשה לי עם העצבות הזו. כמובן שחלק מעבודתי בנישואין הוא להירגע יותר בעצמי, אבל כאן לכל הדעות יש עצבות כלשהי שאינה טובה ואינה בריאה (לא נראה לי שמדובר בעצבות על חורבן הבית…), בלי שום קשר לסביבה, אלא גם לאדם עצמו, וכן גם לבעלה… מה עושים?

 

 

תשובה:

בס"ד

שלום וברכה שואל יקר!

שאלתך הגיעה אלינו בחודש אדר וכנראה שלא בכדי. זה החודש במעגל השנה שבו אנו מדגישים את נושא השמחה וחשיבותה להצלחתו של עם ישראל. חז"ל אמרו כי בחודש אדר בו אנו מצווים להיות בשמחה יתירה, דורך מזלו של עם ישראל, ואם יש לנו דין ודברים עם אנשים כדאי לדחותם לחודש זה. השמחה הינה חלק ממעלת החיים, היא נותנת לאדם חיוניות ומוטיבציה ומאפשרת לו להתקדם ולהתפתח. לא בכדי אמרו חז"ל "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד".

דווקא על רקע זה, עצוב היה לי לשמוע על מצבה של רעייתך, השורה לדבריך בעצבות תמידית. אין ספק כי מצב זה אינו משפיע לשלילה רק על חייה והתקדמותה אלא גם על סביבתה הקרובה ועל משפחתה. עצבות זו משפיעה על כל צעד בחיים ועלולה לפגוע פגיעה משמעותית באיכותם של החיים עלי אדמות.

ברשותך, הייתי רוצה לחזור ולברר את הדברים שהזכרת:

אתה רואה כי רעייתך בעלת עצבות תמידית ומשפחתה טוענת כי כך היא הייתה עוד לפני נישואיכם. בשיחות שאתה עורך עמה, גם היא טוענת כי זה האופי שלה וכי לא מדובר במשהו שקשור לזוגיות. מאידך, אתה שם לב כי בחוץ היא מתנהגת בצורה אחרת, וחברותיה מדווחות על התנהגות נורמטיבית ואף שמחה מהרגיל. דבר זה מביא אותך לחשש שמא העצבות כן נובעת ממשהו שקשור אליך או לחיי הנישואים.

מניתוח הדברים נראה שאתה יכול להיות רגוע. ראשית, יש לך פרספקטיבה קצרה למדי כדי לשפוט את התנהגותה של אשתך. אתם נשואים רק כשנה וזהו פרק זמן קצר מכדי לדעת ולהבין תהליכים ארוכים בחייו של בן אדם. בעז"ה תחיו יחד באושר ושמחה עוד עשרות רבות של שנים, והרבה דברים עוד יכולים להשתנות. השנה הראשונה לנישואין הינה לא קלה, מבחינה זו שבני הזוג בוחנים זה את זו ובטוחים כי מה שהם רואים אלו דברים קבועים ותמידיים. יתכן שהעצבות נפלה עליה רק בתקופה מסויימת בחייה, ובעז"ה עוד יהיו שינויים רבים לטובה.

יתירה מכך, העובדה כי רעייתך שמחה עם חברותיה איננה אומרת דבר על אופייה האמתי. כשאתה נמצא בחברה, אם אינך אטרקטיבי ואינך מגלה חיוניות ושמחה, מהר מאד אתה הופך לדחוי ועזוב. החברה איננה נותנת צ'אנס ואינה מגלה רגישות יתר לבעלי "פרצוף תשעה באב". לכן לא פלא שאשתך למרות טבעה הנוטה לעצבות, מתאמצת בחברה להראות פנים שמחות ולהיות "כמו כולן".

במובן זה, דווקא מעודד לראות שלמרות שהנכם זמן קצר יחסית ביחד, היא מרגישה מספיק נוח אתך כדי שלא לשחק את המשחק. אצלך היא כנראה מוצאת אוזן קשבת ורגישות יתירה המאפשרים לה להיות מה שהיא באמת. זהו ציון לשבח לחיי הזוגיות שלכם שהצליחו בתוך כמה חודשים להגיע לרמת פתיחות גבוהה. זה מראה שהיא בוטחת בך וסומכת עליך, ויהיו לכך בעז"ה הרבה השלכות חיוביות בעתיד.

אז מה עושים עם העצבות בפועל?

רבי נחמן מברסלב כותב כי שמחה מגיעה בעקבות שלמות. כאשר האדם משיג את כל חפצו וחש כי הגיע למצב האידיאלי, הרי שהוא מרגיש שמח ומאושר. מאידך עצבות מסמלת מחסור וכמיהה למשהו שטרם הושג. האדם המרגיש שחסר לו משהו שאולי לא יוכל להשיג, חש בכך עצבות ואינו מסוגל לשמוח.

על פי רעיון זה, שמחה יכולה להיות מושגת באחת משתי אפשרויות: או שנעזור לאדם להשיג את כל מבוקשו, או שנלמד אותו להבין שהמצב הנוכחי הוא אידיאלי בעבורו. אם ניתן לכך אנלוגיה לימי הפורים בהם אנו נמצאים, הרי שחז"ל אמרו "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". הכוונה בזה, שפורים הריהו כיום כיפורים מבחינה זאת שבו נמחלים כל העוונות. ומכיוון שכך, הרי גם ה"המנים" הקיימים בסביבתנו, הרי הם בעצם מרדכי. גם הדברים שנראים לנו רעים ומציקים בתוכנו או בסביבתנו, הרי הם הנסיון שלנו משמיים שעלינו להתמודד עמו, ולכן הם מהווים הזדמנות גדולה בעבורנו. פורים הוא היום שבו יש הזדמנות ללבוש "משקפיים ורודות" ולראות את המציאות בצורה חיובית וטובה. גם הדברים החסרים לנו ואף אלו שנראה שלא נצליח להשיג, גם הם מהווים יתרונות והזדמנויות אם מסתכלים עליהם בצורה נכונה.

ומה כל זה נוגע אליך?

קודם כל, אתה צריך הרבה סבלנות והרבה אמפתיה למצבה של רעייתך. ניכר שעצבותה של רעייתך הינה רבת שנים ולא נוצרה רק לאחרונה. לצאת ממצב כזה וללבוש "משקפיים ורודות" לוקח זמן ומאמץ, ובינתיים יש להתאזר בהרבה סבלנות ולקבל אותה כמות שהיא.

מעבר לכך, דווקא קרבתך היתירה אליה, האמון שהיא רוחשת לך והביטחון שהיא חשה בקרבתך, זו הזדמנות גדולה שלך לעזור לה לצאת ממצב העצבות. זה מאפשר לכם לנהל שיחות פתוחות ולנסות ביחד לחקור את המקור לתחושות אלו. מאידך, אתה גם יכול להראות לה עד כמה מצבה טוב, לקחת אותה למקומות נעימים, להעצים את הישגיה האישיים ואת ההישגים שלכם יחד, ועל ידי זה היא תתרגל להסתכל על העולם באופן שונה.

ושוב חשוב להדגיש: הסתכלות רבת-שנים על העולם איננה משתנה בימים ספורים. הקבלה שלך אותה במצב הזה, על אף הקושי שזה גורם לך ועל אף השוני מאופייך הסוער, הינם חיוניים כדי שתוכלו להתקדם ולצאת יחד מהמצב הנוכחי. אתה חייב להתאזר בהרבה אמפתיה כלפיה, ואף להכריח את עצמך להשלים עם החיים באופן זה לכמה חודשים עד שהמצב בעז"ה ישתנה. ויחד עם זאת לא להתיאש, לנצל את כל היתרונות שהשגתם בזוגיות כדי לצעוד יחד אתה להסתכלות מחוייכת יותר על העולם, מה שבעז"ה יביא אותה לצאת אט אט ממצב העצבות התמידית.

מאחל לך בהצלחה רבה, ומקווה שימי הפורים הללו יביאו בעקבותיהם הרבה שמחה למשפחתכם הטריה. כמובן, שאם תחוש צורך לשוב ולהתייעץ, הנך מוזמן בשמחה לפנות שוב.

דניאל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...
מתיש אותי להצטרך כל כך את בעלי
היי אני שופכת פה מלל מקווה שיהיה ברור אני פשוט שופכת כל מה שאני מרגישה בלי סדר מסוים אני מרגישה שאני נמצאת עם בעלי אבל יש חומה שקופה ביננו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו אבל לא אומרת, מרוב חוסר זמן ועבודה קשה, אנחנו פשוט לא מוצאים זמן...
אני פמיניסטית ובעלי שוביניסט!
אני נשואה חמש שנים לבעל טוב ומסור ויש לנו שני ילדים ב"ה. יש משהו שמפריע לי בזוגיות שלנו. אני נוטה יותר לפמיניזם ובעלי שובניסט מובהק . יכול להיות שהזוגיות של פעם באמת הייתה מושתתת על שובניזם. בתורה גם אין שיוויון בין המינים, אבל הזמנים השתנו. והיום חיים אחרת … דבר...
בעלי לא רוצה ללכת לטיפול והזוגיות שלנו תקועה
היי, אני נשואה כ 6 שנים ויש לנו שלושה ילדים מאז שהתחתנו הרגשתי שהתקשורת בינינו מאוד לוקה בחסר ותמיד הרגשתי שהוא חסום רגשית ולא הבנתי למה, שנים שחשבתי שאני הבעיה ואז הבנתי שבעצם אמא של בעלי שלפי אבחנתי בלבד, היא נרקיסיסטית, היא בעצם הבעיה. ניסיתי להסביר לו בעדינות את הבעיה...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן