דלג לתוכן
בתקופה האחרונה קשה לי מאד. הורי מתגרשים. החיים שלי משתנים לגמרי בעקבות זה. כל אחד מהם מנסה שאהיה בצד שלו.
בתוך כל זה אני שואלת הרבה בתקןפה הזו איפה השם שיעזור לי. אני לא מרגישה בכלל את אהבתו אלי. החיים שלי לא פשוטים, אני בוכה בלילות ולא מרגישה ילדה של השם. פליז תעודדו אותי!
שלום לך שואלת יקרה,
מתוך הקטע הקצר שכתבת ניכר שאת עוברת תקופה ממש לא פשוטה. כתבת אולי קטע קצר של כמה משפטים, אבל התחושה היא שבין המילים עוד מתקפלות להן כל כך הרבה רגשות טעונים, מחשבות תהיות והמון המון בלבול.
את אכן עוברת תקופה מאד קשה. גירושים של אבא ואמא, זוהי תקופה שהתחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים. אבא ואמא, הקרקע המוצקה שעליה אנו חיים, הבית הפיזי והנפשי שלנו, מפרים את ההתחייבות ביניהם וקשר הקיימא אליו הם חתרו נפרם. את כבתם מן הסתם קרועה מאד. סיפרת שאבא מתחיל לדבר יותר מהעבר, יתכן שהוא מאשים את אמא או מספר עליה דברים שלא ידעת, אין ספק שזה קורע את נפשך, לשמוע על אמא דברים שלא ידעת, לשמוע שאבא מדבר רע על אמא, לדעת שאבא ואמא אינם אוהבים אחד את השני ואינם מסוגלים להמשיך לחיות בזוגיות. אין מילים לתאר חוויה כל כך קשה ומורכבת. אני בטוחה שאת הולכת לישון לא רק עם דמעות אלא גם עם שאלות קשות מאד. מה התפקיד שלך? האם את צריכה לצדד באחד ההורים? איך יראה הבית? עם מי תגורי? מתי תפגשי את ההורה שלא תגורי איתו? כיצד יראו שולחנות שבת ועוד כהנה וכהנה שאלות?
ובתוך כל זה מציקה לך שאלה אחת גדולה שבחרת לשים אותה בכותרת. אמונה.
איפה הקדוש ברוך הוא בכל הסבל שלך? איפה הקדוש ברוך הוא בסבל של אבא ואמא שנקרעים אף הם? מדוע הוא לא דאג לך להורים שאוהבים אחד את השני ומסוגלים להמשיך להיות הורים יחד באהבה ובמסירות נפש אחד לשני ולכם?
מתוך השאלות שלך ניכר ממש שאת בקשר עם ד'. את שואלת אולי עדיף שלא הייתי ילדה שלו, את מרגישה ילדה שלו וזה מרגש. את אכן ילדה שלו. ילדה שאבא בחר לה בדרך הקשה והיא כועסת. את כועסת שזאת המציאות הקשה שד' בחר לכם עכשיו. אפשר להבין אותך ילדה. היית כל כך רוצה אחרת. הלב העדין שלך לא עומד בסיפורים של אבא וקרוע מהבכיות של אמא. הוא מתחנן ליציבות. לאהבה בין אבא ואמא. לשלום.
נכון, יש זמנים שקשה יותר להרגיש את אהבת ד' אלינו. זמנים בהם התחושה היא שד' אינו דואג לנו, בתוך כל הבלגן והקושי, הלב מסרב להאמין שיסורים כאלה מגיעים מד'. דוקא השאלות האלו שלך מעידות על הקשר שלך, על ההבנה שלך שהקדוש ברוך הוא, הוא אבא רחום וחנון שדואג לבריותיו. בתקופה כזו את מתקוממת את לא מבינה איפה ד' בתוך הייסורים האלה. את רוצה כל כך להרגיש את אהבתו וחיבוקו. אני מניחה שבתוך כל הבלבול אותו את חווה, גם עצם השאלות האלה מבלבלות אותך. את לא מבינה איך יתכן שאת כועסת על הקדוש ברוך הוא שחונכת לאהוב ולהאמין בו.
חשוב לי לאמר לך שהשאלות שלך לא סותרות את אמונתך ההיפך הוא הנכון, רק ילד שיש לו אבא, ומכיר באבא שלו צועק אליו, מתחנן אליו, ולפעמים גם מתלונן וכועס.
אמא בוכה, את בוכה בלילה ואת יודעת מי עוד בוכה? הקדוש ברוך הוא. עצוב לו. עצוב לו שבית מתפרק, עצוב לו שאת הילדה שלו – עצובה כל כך. שלא תהיה לך הזדמנות לגדול בבית שיש בו הורים אוהבים. הוא דואג לך וימשיך לדאוג לך בתוך המציאות הקשה שהוא זרק אותך לתוכה.
אנשים שעברו קשיים בחיים מספרים שהתקופות הקשות ביותר שלהן היו התקופות הבונות ומעצבות ביותר את האישיות שלהם. לא פעם אפשר לשמוע מאנשים שעברו יסורים בצורות שונות, שהם לא יכולים לחשוב על החיים שלהם בלי התקופה הזו. תקופות של יסורים וקושי יכולות להביא לצמיחה גדולה. את בגיל ההתבגרות, גיל בו הזהות שלך מתבססת. גיל בו את שואלת את עצמך מי את ומה את רוצה מעצמך. השאלות שאת שואלת קשורות גם למשבר שאת עוברת וגם לגיל שלך.
מתוך שאלתך ניכר גם שאת מתחבטת בשאלה מה תפקידך מול אבא ואמא. חשוב שתדעי שלא מוטל עלייך וגם אין לך יכולת להגן עליהם אחד מפני השני. את לא אשמה בגירושים שלהם, יש להם את הסיבות שלהם ואת נסיבות החיים שלהם שגרמו למצב הזה והם צריכים ויכולים לקבל עזרה מקצועית תומכת. את לא אמורה וגם לא יכולה לפתור את הבעיות שלהם בינם לבין עצמם.
חשוב לי להבין בתוך התקופה הקשה הזו מי רואה אותך? מי דואג לך ? מי שואל מה שלומך ואיך את מרגישה? ומי נותן חיבוק ותמיכה? יתכן שאבא ואמא עסוקים מידי באבלם כדי לעשות את זה.
האם החברות שלך יודעות ונותנות תמיכה? האם המחנכת שלך מודעת לתקופה הקשה שאת עוברת ודואגת לך? האם יש יועצת במקום הלימודים שלך שמלווה את צעדייך מיעצת תומכת מקשיבה?
הנה, פנית אלינו, לקבל תמיכה ועשית דבר נהדר, חלקת את כאבך ושאלותייך, לא נשארת לבד. תמשיכי בדיוק בדרך הזאת. את צריכה עזרה. זה גדול עלייך לעבור את התקופה הקשה הזאת לבד. ויתכן מאד שאבא ואמא ברגע המשבר הזה לא יכולים להיות לך למשענת. אני ממליצה לך לפנות, ליועצת בית הספר אם יש לך כזאת, או למחנכת הכיתה ולבקש את עזרתם. טיפול רגשי בצורה כל שהיא יקל מעלייך את הכאב, ויוכל להוות תמיכה משמעותית. מקום שבו תוכלי לכאוב, לבכות, להתיר ספקות, לתהות, ולהבין איך את צולחת את הדרך הזאת. כדאי לך גם לשתף חברה טובה או שתיים בקשיים שאת עוברת.
וכמובן כמובן תמשיכי לשתף את אבא שבשמיים, שרואה בסבלך, וסופר דמעותייך ודואג לך הרבה מאד, מחכה לתפילות החמות והמתחננות של ילדתו.
אשמח להמשיך להיות לך לעזר,
שולי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
