The Butterfly Button
עד מתי כל הניסיונות האלה?

שאלה מקטגוריה:

אני בן 20, לפני 10 שנה אמא שלי חלתה למשך כשנתיים והבריאה ב”ה ,לפני 5 שנים אבא שלי חלה במחלה בערך שנה והבריא ב”ה ומאז היו עוד כמה סבבים..
ושבוע שעבר בן דוד שלי חייל נהרג במלחמה ואחרי כמה שעות אחותי היה לה הפלה, בראש אני יודע שהכל לטובה, אבל בלב אני לא מבין כלום, ואני מקווה שזה לא כפירה אבל אני אפילו ממש כועס, כמה אפשר, כמה בן אדם אחד יכול, מה הקטע של כל זה, מה השם רוצה, שנתפלל? שנקבל קבלות?
מה שהכי מפחיד אותי מה עוד יכול לקרות חלילה,
וזה לא שחוץ מזה הכל טוב, אני גרוש וגם בעבודה לא הולך לי, ואני לא מביi מה הרעיון של כל הנסיונות האלה, בראש אני יודע שאין דבר רע יורד מלמעלה, ושלפני שנולדתי הסכמתי לכל זה, ושהשם עושה את הכי טוב בשבילי, אבל בלב אני לא מבין שום דבר
מקווה שתהיה לכם תשובה בשבילי, ותודה רבה רבה

תשובה:

שלום וברכה.

קראתי את השאלה; אני משתתף מאד בצערך וכואב בכאבך. אני מאחל מכל הלב בריאות להורים, החלמה מהירה ושלמה לאחותך; תנחומים על בן הדוד, וזוגיות טובה ונהדרת לך, בע”ה.

אתה מתמודד עם כמה אתגרים, כולם מכאיבים מאד. הצטערתי לשמוע.

אתה מספר שאתה יודע בשכל שאין רע יורד מלמעלה, אבל זה לא עוזר לכאב. ואתה צודק, הכאב- הוא בלב. הוא בנפש. הוא לא בשכל. שכל לא יכול להרגיע כאב. הוא לא יכול להרגיע כעס ואכזבה. ומה שאתה אומר הוא באמת מאוד מעיק, ומטריד, ומציק. כשאין אופק ותקווה המחנק בגרון גובר, לפעמים באופן פיזי ממש.

זה טבעי שאלו הם הרגשות שלך; אתה לא צריך להתבייש בהם או לברוח מפניהם, תן לעצמך גם את הזכות לכאוב. ולשאול שאלות מותר, אנחנו באמת פעמים רבות לא מבינים את דרכיו של הקב”ה איתנו.

שאלת למה הקב”ה עושה את כל זה; ואין בידי לענות. אינני יודע מהי התשובה הנכונה. אני יודע מהי התשובה הלא נכונה: שהקב”ה כועס. שהקב”ה שונא. שהקב”ה חמור סבר שמחכה לך בפינה. זו לא התשובה.

הקב”ה אוהב אותנו מאד. את כולנו. ולקב”ה יש רק מטרה אחת בבריאת העולם: להיטיב איתנו. שיהיה לנו טוב. לרחם ולאהוב. והדרכים שלו לעשות את זה הן לפעמים נעלמות ונסתרות מאיתנו, ואנחנו מאמינים, כמו שכתבת- שגם זה לטובה נצחית. אבל: באותה נשימה אנחנו יודעים שהוא רוצה גם להיטיב לנו כאן בעולם הזה. שיהיו לנו חיים טובים, ובריאות, ושפע, וזוגיות, שיהיה לנו טוב כמו שאנחנו מבינים. הקב”ה לא שונא, הוא אוהב מאד אותך וכולם. הקב”ה לא כועס, הוא אבא רחמן.

דוד המלך, מלכנו למוד הייסורים והתפילות, אומר בתהילים משפט שליווה אותי בתקופות לא פשוטות בכלל, שחשבתי שלעולם לא תחלופנה: “לא לעולם יריב, ולא לנצח יטור”. הקב”ה לא רב איתנו לנצח. הוא לא שומר לנו טינה. בסוף תגיע ישועה, והיא תהיה שלמה ומאירה ומיוחדת. גם כשהוא מכאיב, זה זמני. זה לא לעולם. זה יחלוף. יהיה טוב, וטוב באמת.

אני יודע את מה שאמרו חכמינו: “בכל מקום שגלו ישראל- שכינה עמהם”. הקב”ה לא עזב אותך, הוא עדיין איתך, בתוך הקושי והכאב. והוא ממתין יחד איתך לשעת כושר שהוא יוכל להשפיע עלייך שפע גדול. והשפע יבוא. מתי? לא יודע. אין דרך לדעת. אבל אני מקווה ומאמין ומאחל לך שבקרוב מאד.

והכי חשוב לזכור: אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך. חפש אותו. הוא קרוב לכל קוראיו. דברי אליו, שאל אותו את שאלותייך. אל תוותר על הקשר איתו, ספר לו על הכאב ועל האכזבה. הוא שומע, מאזין ומנחם. קבע לעצמך זמן מיוחד לשוחח איתו על מה שאתה עובר. הוא רוצה לשמוע. הוא ממתין לכולנו תמיד, ורק בידו לנחם ולהרגיע. וזה עובד; מנסיון אני יודע. כי הוא שם תמיד; גם בתוך כל הבלגן. איתו ביחד- תוכל לעבור את הכל, עד הישועה השלמה שתבוא, בע”ה.

ובמקביל לתקווה לטוב, ולאמונה, ולתפילה- יש גם נקודה אחת שיכולה מאוד להועיל. והיא דורשת עבודה ושינוי תפיסה, אבל היא הכרחית ומיטיבה.

טבעו של החושך שהוא משתלט. טבעו של העצב שהוא צובע בשחור את כל החיים. אבל יש לנו בחירה על הצבעים של התמונה. יש לנו שליטה על המינון של חדירת הדכדוך ליום יום שלנו.

חשוב מאד, גם כשמתעסקים בכאב ובמועקה, למסגר אותם: נכון, יש לי קשיים. אפילו גדולים, ואני עדיין לא מצליח לפתור אותם; אבל הם לא כל החיים שלי. יש לי עוד צדדים בחיים. יש לי עוד רגעים בחיים, שיכולים דווקא להיות מאושרים ושמחים.

אנחנו לא מסכמים את החיים כמכלול: החיים הם הרבה יותר גדולים מזה. אפשר לתת לקושי מקום, ולהשאיר אותו שם. לא לתת לו, עד כמה שהוא קשה וכואב ובלתי אפשרי, לנהל את כל סדר היום. את אותן השעות שבהן אנחנו מתעסקים במשהו אחר- להשאיר נקיות מעיסוק באתגרים המעיקים. לנסות ולחפש, בכוח ממש, פינות יפות של היום יום, ואם אין אז ליצור אותן- כמו תחביבים, חברה, לימודים של מקצוע מעניין, מוזיקה, או קריאה. ולהחליט, החלטה אמיצה וברורה, שאנחנו לא ניתן לחושך לצבוע את כל החיים. נכון, הוא עדיין שם, וכשנפגוש בו זה יהיה קשה. אבל כשנתעסק במשהו אחר- לא נרשה לו להשתלט ולפלוש גם לשם. הוא לא המנהל של החיים! הוא לא בעל הבית! בעלי הבית על החיים אלה אנחנו, ואנחנו יכולים לבחור להתעסק גם בטוב. לחפש אותו בעקשנות: איפה יש לי טוב בחיים? איפה יש לי קרן אור? באיזה תחום, או באיזו פינה, ותהיה קטנטונת ככל שתהיה- אני דווקא כן יכול לשמוח?

העיסוק וחיפוש הטוב, בלי לוותר, ובצורה עקבית, יכול מאוד להאיר את החיים. וכשנפגוש בכאב, נכאב- אבל לא ניתן לו שליטה על הכל.

הטוב, הוא ההתגלות של הקדוש ברוך הוא בלבושו האמיתי: אבא טוב ומרחם. וכשמוצאים את הטוב ההוא, גם אם יהיה נקודה זעירה- מצאנו את הקב”ה. וכשנחפש עוד- נמצא עוד. וכשנמצא עוד, הדאגה תצטמצם; ומעט אוד תמיד דחה חושך גדול. כשנמצא עוד ועוד נקודות מאירות, נרגיש פחות את הפחד מן הבאות, ויותר את ההרגשה של קרבת האלוקים.

וישועה שלמה היא ישועה בכל המימדים, גם בלב וגם בשכל, גם ברוחניות- וגם בגשמיות; שתתבטא בבריאות, באהבה, בשפע ובשמחת חיים. את כל זה הקב”ה רוצה לתת לנו. וגם אם זה לוקח זמן- התפילות, והקשר עם הקב”ה, וחיפוש הטוב, וחסימת הקשיים מלגנוב לנו את כל חלקי החיים האחרים- יכולים לשנות את ההתמודדות שלנו עם האתגרים מקצה לקצה, ובעיקר- להוריד את מפלס המתח מן הבאות, להבין שיכול להיות שמעבר לפינה מחכה, במקום קושי נוסף- עתיד טוב ומאיר.

מאחל לך חיים טובים באמת, נתן.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני אגיע לגהנום?
לאחרונה התחלתי לחשוש מאוד מכך שאגיע לגיהינום. אני חייב להבין כמה דברים-נכון שבסוף אף אחד לא באמת יודע מה זה, אני יודע שכל תיאורי האש וכו זהו מקור נוצרי ואצל היהודים זהו עונש יותר רוחני. אבל חייב לשאול- אני בסך הכל בן אדם שומר מצוות-אוכל כשר, מניח תפילין בבוקר, לא...
לא מרגיש סיפוק בכלום
אני לא יודע מה יש לי. אני אשמח לתמצת את השאלה – אין לי סיפוק במעשיי. למה ? הלוואי שהייתי יודע. אני בעל תשובה, ברוך השם זכיתי לחזור בתשובה ולעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, סיימתי הרבה מסכתות ברוך השם עושה זיכוי הרבים גדול שומר את הברית + את העיניים...
עקרון הסיבתיות - הסיבה הראשונית
אני לא יודע עד כמה אתם עוסקים בתחומי פילוסופיה כאלה אבל אשמח לשמוע את דעתכם בעניין, רציתי לשאול בנוגע לעקרון הסיבתיות. פילוסופים רבים טענו שעיקרון הסיבתיות לא נובע מהניסיון אלא מהתבונה ולכן אמור להיות שייך בכל מצב ומקום ואם כך משליכים זאת על הסיבה הראשונית ליקום וחוקי הטבע וכד’ ומגיעים...
עד מתי כל הניסיונות האלה?
אני בן 20, לפני 10 שנה אמא שלי חלתה למשך כשנתיים והבריאה ב”ה ,לפני 5 שנים אבא שלי חלה במחלה בערך שנה והבריא ב”ה ומאז היו עוד כמה סבבים.. ושבוע שעבר בן דוד שלי חייל נהרג במלחמה ואחרי כמה שעות אחותי היה לה הפלה, בראש אני יודע שהכל לטובה, אבל...
איזה ערך יש לאמונה שאסור לשאול עליה שאלות?
רציתי לשאול בנוגע לאיסור המובא בהלכה של קריאה בספרי מינים. לא פעם אנשים רוצים לבדוק את אמונתם ולכן מעיינים בצידו השני של המיתרס ולא דרך פילטר של אתרי חזרה בתשובה וכד’ (שהרי לא תמיד יודעים אם מביאים את הצד השני בצורה אמיתית ומדוייקת). ולא ברור לי, אם ההלכה מבקשת מהאדם...
איך אפשר להאמין שהכל לטובה?
רציתי לשאול. קודם כל רציתי להודות לה’ על בית משפחה ילדים אוכל בגדים כסף וכל מה שהיה נותן לי תודה על הבריאות אפילו שלפעמים יש לי זריקות או כדורים. רציתי רק לשאול. “כשם שמודים על הטוב יש להודות על הלא טוב” כי הכל לטובתנו. את זה הבנתי כבר. אבל זה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן