שלום לך בחור יקר וצעיר..
אכן, תקופת השידוכים אינה תקופה קלה, וצורת בחירת בת הזוג היא מעט מורכבת, ויש בה הרבה מן הקסם ומן המסתורין… וליבי עימך בתקופתך.
דע לך, שהתקדמות החיים משפיעה כל הזמן על הנפש ועל הדעות, כך שגם אם תאמר לה כעת שאתה מתעניין בספורט לשם דוגמא, יתכן שהיא תרצה בך יותר, ויתכן שהיא תרצה בך פחות, אך יתכן יותר שעוד שנה דעותיה יתהפכו לגמרי, או לחילופין, נושא זה לא יהיה כלל וכלל רלוונטי לחייה ולחייכם שניכם. ויתכן גם שבעתיד ספורט בכלל לא יעניין אותך, או שיעניין אותך הרבה יותר, הכל אפשרי.
איני חושב שזה נכון בשלב זה להתייחס לפרט כזה או אחר, אלא להתאמה כללית יותר בינך לבינה.
אתה צריך לדעת, שקשה מאוד להכיר אחד את השנייה באמת ובלב שלם, עד שתדע במאה אחוז שזאת היא האחת, כיון שכולנו בני אדם ופינו וליבנו ומצבי רוחנו, מועדים לשינוי הסתרה וגיוון כל העת.
כעת, בשלב זה של חייך, הצורה והמטרה של צורת הבחירה הזאת, יכולה להוות במקסימום שלה, היכרות שטחית מאוד, ותחושת בטן של חשק זה לזו וזו לזה.
תחושה כזו יכולה להיות אמנם מעט אווילית, אם היא נעשית בעקבות פרט אחד טכני כזה או אחר.
אבל תחושה זו כן יכולה להוות כר ומצע קל שבקלים של אפשרות להקים יחד בית, וללכת יחד לקראת בנין משותף של דרך.
לשם כך, עליך להיות כנה איתה, וכנות אין הפירוש הוא לספר לה בפירוט על כל דקה מיומך אם היא מנוצלת ועד כמה. אלא באופן כללי היא צריכה להבין איפה אתה אוחז פחות או יותר ברוחך, וכך גם אתה צריך להבין איפה היא אוחזת פחות או יותר ברוחה. וזאת כדי לדעת ששניכם חפצים פחות או יותר באותו סגנון בית.
אם אנשים כנים אתם, ותחושתך טובה בנוגע להתאמה ביניכם, אם אינך חושש מלספר לה דברים כאלה ואחרים שמתאים לספר בשלב הזה של היכרותכם, מצבך טוב…
אם נחמד לך איתה, אם נעים לך על ידה, אם כיף לך לספר לה סיפורים על חייך באופן כללי, והיא מקשיבה ומשתתפת ומתעניינת. אם כיף לך לשתוק על ידה. ובעיקר, אם אתה חש בנוח ובשלווה בקרבתה, אתה יכול להתקדם הלאה, ובעז"ה יהיה לך טוב.
*
כיון שכבר דיברנו, וחשבתי על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר, ראיתי ששאלת איך אפשר לדעת מראש, וזאת שאלה חשובה, אבל ככל הנראה התשובה היא שאי אפשר לדעת מראש כל דבר.
תשאל אם כך, איך מתחתנים כשלא יודעים זה על זה דברים חשובים?
ככל הנראה התשובה תהיה, שנישואין אינם חיבור סתמי של שני אנשים שיש ביניהם סך מסוים של פרטים דומים.
חיי נישואין המה כמו הנחת אבן פינה לבניין שעתיד להיבנות בעז"ה בשנים הבאות ביחד בעמל רב וביגיעה.
כל זוג [לפחות עד כמה שידוע לי…] צורת בנין הבית שלו, היא היכרות מסוימת, התאהבות, ולאחר מכן שבר קל כלשהוא, ומשם בנין מחודש. ושוב שבר קל ובנין, וחוזר חלילה..
כן, אלו הם החיים ועליך לדעת זאת, הולכים להם שניים שאינם מכירים כלל, משני מינים וסגנונות שונים, ובונים להם בית, כל אחד בא עם אישיות שאינה דומה לאישיות של בת זוגתו ולהיפך, זה נכנס לביתה של זו על כל שיגיונותיו, וזו נכנסת לביתו של זה על כל שיגעונותיו..
לאט לאט מתחילים השניים לנגוע זה באישיותו של זו, וזו באישיותו של זה, והמגע והחיכוך הזה יכול לפוצץ ולחרוך, ואז מתרחקים, ושוב מתקרבים, מלחימים את המקומות שנחרכו, ומתאחדים אט אט להיות אחד, וחוזר חלילה..
כך הוא הטבע, אין סיכוי ששני בני אדם בעלי אגו בריא ומפותח, יתנו מרחב זה לזו וזו לזה באופן ספונטני, בלי כעס זעם עצב תסכול ובנין… זה קונפליקט מובנה ומובהק, וככל ששניהם אנשים יותר, הרי שיש להם יותר רצונות, והסיכוי שלשניהם אותו הרצון בדיוק, הוא קלוש ואינו סביר.
וכאן ההבדל בין הזוגות ששרדו לאלה שאינם – האם בכל פעם שנחרב משהו, ניגשו שניהם לבנות שוב מחדש את החורבן, או שהם השאירו את החורבות והתקדמו להם כך בלא להקימם…
האם כל פעם שאחד מהם התרגז התעצבן וכעס, הוא ניגש עם עצמו ואחר כך עם בן או בת הזוג לברר מה היה ועל מה אירע, או שהוא מניח לתחושותיו לעשות מה שהם רוצים..
כך בונים בית, קומה ועוד קומה ועוד קומה.
וכך, אתה מסתובב ורואה זוגות מבוגרים בני 70, ואתה מזהה על פניהם בבירור האם הם בנו כל חייהם, או שהם לא השכילו לעשות זאת…
כך גם אתה, כשתתחתן ותגלה שרעייתך אינה רוצה שביתכם יתנהל בצורה מסוימת, אתם תשבו ותשוחחו ותריבו ותשלימו ותבחנו שוב ושוב את הדברים, אתה תשכנע אותה והיא תשכנע אותך, אתה תצעק והיא תצעק יותר חזק, ובסוף יוולד משהו חדש ביניכם שעל פיו תחיו ותממשו, כך היא הזוגיות אם יודעים להתייחס אליה נכון..
אני מאחל לך באמת ובלב שלם מציאת בת זוג הוגנת ראויה ומתאימה, ובנין שלם עדי עד.
בברכה ובהצלחה
דוד [email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
בוקר טוב
ממש ממש אוהבת את התשובה.
אני רואה בה משהו כמו: להביא את המציאות הזוגית והמורכבות של לבנות בית עם שני אנשים, גבר ואישה- איך שהיא !
כי אלה החיים עליות וירידות ושוב יריגץדה ושוב עליה.
לקבל את זה שאין מציאות קוית וטוב שכך אחרת היה משעמם.
למדתי לאחרונה משהו חשוב שקשור לכל מערכת יחסים והוא שכדי לשרוד במערכת יחסים אנחנו חייבים להסכים להיפגע.
כי אף פעם לא נקבל מהצד השני את המילים הכי מדוייקות שאנחנו רוצים לשמוע ככה שלא יפגעו בנו ולא יערערו את שלוותנו .. וחשוב להבין את זה ולהשלים עם הפגיעות הזו אבל יחד עם זה להיות במקום של חצלה לעצמנו ולצד השני שלא היתה כוונה לפגוע ולשב. ולדבר ולברר ולדייק ולאהוב.
שבת שלום ❤