שלום לך שואלת יקרה,

כאב לי מאד לקרוא את השאלה שלך.

לסבול בתוך הבית שלך זה דבר קשה.

את רוצה להגן על עצמך וזה רצון יקר מאין כמוהו.

את מתארת שכשהיית צעירה יותר היית מקבלת ממנו מכות פיזיות

ועכשיו מדובר בהצקה נפשית.

אח שלך לא פנה אלינו למרבה הצער

את זו החכמה שפנית.

ולכן אתמקד בך.

אינני יודעת מנין נובעת ההתנהגות הבעיתית שלו אני רק יודעת שאת רוצה לשמור על עצמך.

ראי נא משהו חשוב.

כל התנהלות בין שני אנשים שיש ביניהם מערכת יחסים ממושכת היא עניין של דינמיקה.

דהיינו זה לא שצד אחד רשע ואשם והצד הנפגע הוא קורבן חסר אונים שלא יכול לעשות כלום על עצמו

כי יש משהו בהתנהגות של מי שנפגע שמאפשר למערכת הבעייתית להימשך.

הדבר נכון הן באלימות בזוגיות והם במערכות יחסים אחרות שיש בהן אלימות רגשית ונפשית או פיזית.

יש שיתוף פעולה שמאפשר למציאות לא נכונה להמשיך ולגדול

כוח דומה בהשפעתו לכסף ואלכוהול.

אי אפשר לצרוך אותם בלי להיות מושפעים מהם.

כשהכוח על חייו של צד אחד נמצא אצל הצד השני

כשהוא מאפשר לו לשלוט במעשיו וברגשותיו,

לנהל אותו, להגביל אותו ולפגוע בו

הוא מגיש לו כוס אלכוהול.

האם הוא אשם בזה השני שתה, השתכר ואיבד צורת אדם?

הוא הרי לא חייב לשתות נכון?

יחד עם זה- ברור שיש לו חלק. ברור שההמלצה הראשונה תהיה להפסיק לספק את האפשרות הזו.

כרגע לאחיך יש כוח עליך. להשפיל להעליב ולהוריד אותך עד עפר

לצערינו כשלמישהו יש כוח בידים הוא נוטה להשתמש בו☹

הלימוד צריך להיות איך לנטרל את הכוח הזה

ולהעביר אותו מהידיים שלו לידיים שלך

להיות בעלת הבית והאחראית על חייך. לא לתת לו את הכוח הזה לשלוט בך.

העוז שלך כאדם להציב את גבולותיך ללא מלחמה, הם התנאים הסביבתיים, לקבל יחס שפוי מאחיך

מתוך תחושה עמוקה כלפי הגבול שלך.

הרי תארי לך שאת הולכת לך ברחוב בנחת ופתאום מישהו זורק עליך בוץ לתוך הפנים

האם תמשיכי ללכת לך בכיף? אני מניחה שלא

את תזדעקי, תבדקי מי הרהיב עוז בנפשו לעשות את הדבר הנורא הזה, אולי גם תזמיני משטרה

כי ברור לך שלא אמורים לזרוק עליך בוץ.

האם ברור לך שאמורים להתייחס אליך בכבוד?

האם ברור לך שאת ראויה יחס טוב ?

זו השאלה ועם זה יש לנו עסק

מציעה לך להתבונן בנקודה הזו.

את מציינת שאת בת 23. אישה בוגרת בהחלט.

מה בעצם הסיבה שאת גרה בבית ההורים ולא מחפשת לך מגורים עצמאיים?

לפעמים גם זו בחירה של שיתוף פעולה עם המצב הקיים

והאחריות שלך היא פשוט לקחת את עצמך למקום אחר. מוגן. שקט. מקום משלך

לפחות לשאוף לשם ולעשות השתדלות מעשית כדי שתהיי יכולה לאפשר לעצמך את המגורים העצמאיים.

אז לשאלתך מה את יכולה לעשות שונה?

להיות בעמדה פנימית שאת ראויה ליחס טוב.

לא להיות איתו בעמדת מלחמה. ואני רוצה לומר לך משהו חשוב ומאתגר.

הרבה פעמים אנחנו גוררים על הגב המון כאבים שספגנו מהקרובים אלינו

ואז כל דבר קטן הופך לפיצוץ כי הוא מוטען בכ”כ הרבה משקעים

אז כשאני מסתכלת על מישהו בעין רעה מאד כי סבלתי ממנו כ”כ גם כשהוא יבקש ממני להעביר לו את המים אני עלולה לשאוג עליו שאני לא משרתת שלו..

ולכן אני רוצה להציע לך משהו ממש קשה. אבל מרתק..

תעשי ניסוי לשבוע לרוקן את התיקים בלב ממשקעי העבר. כשאת מולו לחיות רק את ההווה.

איך היית מתנהגת אליו אם הוא היה אח נורמלי וטוב? אומרת לו בוקר טוב בחיוך? אז תאמרי בוקר טוב בחיוך.

מציעה לו מהעוגיות הטעימות שהכנת?

הוא כמובן לא יודע על הניסוי המרתק שלנו ויש אפשרות סבירה מאד שתקבלי ממנו אמירה מזלזלת ופוגענית,ואז- מה דעתך להתסכל עליו בתימהון

לא מבינה מאיפה זה נפל עלייך הרי אין לך משקעים איתו…

רק הצעת לו מהעוגיות.. ואומרת מוזר. רק הצעתי לך עוגיות. לא מבינה מה הקשר של מה שאמרת פה.

מה את אמרת על הניסוי המעניין הזה?

היית רוצה?

יהיה מסקרן אותי לשמוע איך זה היה לך אם יתאים לך לשתף.

את מתארת את התגובות שלך ואני מרגישה שהם תגובות של אדם פצוע וכאוב כל כך.

כשיש לנו פצע יש כמה אפשרויות

אפשר לא לגעת בפצע. להניח לו לנפשו(מה שכתבתי לך לעזוב את הבית)

אפשר ללכת לרופא שיטפל בפצע רפואית(חשבת על ללכת לטיפול? לקבל עזרה עם ההתמודדות המאתגרת הזו?)

אפשר לנסות לשכוח מהפצע ולחיות בלעדיו(הניסוי לשבוע שהצעתי לך)

שימי לב אם התגובה שלך כיום(קללות, צעקות וכו) לא מזינות יותר את הדינמיקה של הפגיעה ויוצרות כאוס גדול יותר.

כי בתגובה שלך את נותנת לו הרבה כוח. התעלמות למשל יכולה להיות הרבה יותר חזקה ומתאימה פה.

אשתף אותך ששמעתי אתמול פודקאסט בנושא אלימות. והמומחית שם הסבירה שמה שנותן לאנשים אלימים כוח זה התגובות העוצמתיות והרגשיות של הנפגע.

היא סיפרה על אישה שסבלה מבעלה לאורך שנים ואפילו להיפרד ממנו היא חששה כיוון שהוא יכול היה פשוט להרוג אותה בגלל זה.

בהכוונת מטפלת מומחית לאלימות היא למדה פשוט להתעלם ממנו. להיות אדישה לחלוטין לכל ההתנהלות שלו.

את יודעת מה קרה אחרי תקופה? הוא עזב אותה… מרוב שכבר לא היה לו עניין בה.

הצעקות. הבכיות. האומללות שלה היו המזון שהזין את הנפש המעוותת שלו. ברגע שהיא הפסיקה להאכיל אותו בתגובות שלה

הוא פשוט היה מורעב רגשית ואיבד עניין.

כך שזו נקודה למחשבה עבורך.

הלוואי שמשו ממילותי יהיה לך לתועלת.

שנה טובה ומתוקה!

תמר נ.