יישר כח על השאלה, היא יסודית, חשובה- ומרתקת.

את שואלת על סבל הנגזר לאדם: האם הוא יכול לשנות את "כמות" הסבל שנקבעה לו? ואם לא, מדוע בעצם שיתאמץ לעשות פעולות שימנעו אותו מהסבל?

ברשותך, אחלק את השאלה לשלושה חלקים; ומקווה בע"ה שגם אענה עליהם. כמובן, תמיד תוכלי להוסיף ולשאול אם יש משהו לא ברור. החלק הראשון הוא שאלתך הישירה. החלקים הבאים הם נקודות שקשורות לנושא שאלתך באופן מעט עקיף, אולם אשמח להתייחס גם אליהם.

א. העולם מלא חסרונות ודברים שאינם מושלמים ומתוקנים. האם בכלל מצופה מהאדם לעשות פעולות כדי למנוע זאת? האם יש תועלת בפעולות אלו שאנחנו עושים? לדוגמה- אדם שחולה. האם בכלל יש משמעות שהוא הולך לרופא? אולי עדיף שיישאר עם המצב שנקבע לו? דוגמה נוספת היא שאלתך- האם כדאי לנקוט בפעולות הגנה לאור המצב הבטחוני, או שעדיף להישאר עם מה שקבע לנו הקב"ה?

ב. המקורות שלנו מלאים בביטוי "גזר דין", "גזירה", וכו'. אולי דברים שנגזרו על האדם- כבר אין באפשרותו לשנות?

ג. אנחנו מאמינים שגם כשאדם סובל- זה בעצם לטובתו הנצחית; "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". אז גם אם אפשר לשנות את זה- למה בכלל שננסה? הרי זה טוב לנו?

אלה שאלות נכונות וטובות. ננסה ללכת שלב שלב.

א. האם מותר או צריך האדם להשלים את חסרונותיו וצרכיו בעצמו?

באמת, לא תמיד זה היה ככה.

בתחילה, כשנבראו אדם וחוה, הקב"ה סיפק בגן עדן את כל צרכיהם, כמסופר באריכות בפרשת בראשית. שם היה האידיאל- המין האנושי מתענג על קרבת ה' ללא טורח כלל להשיג את צרכיו, ללא סכנת מוות, ללא קשיי פרנסה, וללא צורך בביגוד. אבל אז חטא אדם, והתוצאה המיידית המפורשת היא שהם תפרו לעצמם בגדים, שנגזר עליו מוות, ושנגזר עליו לטרוח אחר מזונו:

"{יז} וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: {יח} וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: {יט} בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:" (בראשית, פרק ב')

במילים אחרות, האדם מעתה יצטרך לטרוח באמצעים פיזיים אחרי מילוי חסרונותיו.

וכך זה עובד מאז ועד היום. עובדים- ומרוויחים כסף, חולים- משתמשים בתרופות. המצב הוא כרגע שהאדם הוא "המשלים" כביכול את מעשי ה' "החסרים". כששאל טורנוסרופוס, הנציב הרומאי הרשע, את רבי עקיבא: "אֵיזוֹ מַעֲשִׂים נָאִים, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם", ענה לו רבי עקיבא: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָאִים. וכראיה לדבריו הציג רבי עקיבא דברי מאפה- לחם ועוגות, לצד שיבולי חיטה: הֵבִיא לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁבֳּלִים וּגְלֻסְקָאוֹת, אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵלּוּ מַעֲשֶׂה יְדֵי אָדָם… אֵין אֵלּוּ נָאִים יוֹתֵר מִן הַשִּׁבֳּלִים? (מדרש תנחומא, פרשת תזריע, אות ה')

אז כן, זה תפקיד שהמין האנושי קיבל בעקבות חטא האדם- לטרוח כדי להשלים חסרונותיו.

וזה לא רק לגבי אוכל וכלכלה, גם ברפואה זה כך:

"ר' ישמעאל אומר: (נאמר בפסוק) {שמות כא-יט} "ורפא ירפא" (ולומדים) מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות" (תלמוד בבלי, בבא קמא דף פ"ה עמוד א')

וכתב רש"י שם דברים מפורשים וברורים: נתנה רשות לרופאים לרפאות. ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי: (=ולא אומרים "הקב"ה היכה- הקב"ה ירפא"; כלומר האדם צריך להשתדל גם בדרך הטבע לחפש תרופה).

"לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגוּף, וּלְהַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַבְרִין וְהַמַחֲלִימִים אֶת הַגוּף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְנִֹשְמַרְתֶּם מְאִד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם. (קיצור שולחן ערוך, סימן ל"ב, סעיף א').

ובמילים יותר מוכרות, זוהי בדיוק "ההשתדלות". הקב"ה גזר עלינו, שמצטרך לחפש באמצעים טבעיים ופיזיים את אשר אנחנו צריכים, ולהשתדל שלא להכניס את עצמנו למקומות סכנה.

אז עד כאן, בעיקרון, התשובה לשאלה הישירה שלך: הקב"ה ציווה עלינו לנקוט בפעולות ממשיות כדי לדאוג לעצמנו. כלומר- לעבור כדי להתפרנס, לגשת לרופא כדי להתרפא, להזהר ממצבי סכנה. אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים- צריך לקחת אחריות ולבדוק מהי ההשתדלות שהיא תחת ידי ובאחריותי. זו חובתינו. אם אדם נקלע למצב מסוים מעיק, הוא צריך לדעת שהקב"ה מצפה ממנו לפעול כדי לשנות את המצב. זהו רצון ה'.

הקטע הבא הוא המשך לתשובה. את לא שאלת עליו, אבל אני מרגיש מוכרח להזכיר אותו, לאור כל מה שכתבתי עד כאן.

זה נכון שצריך לעשות השתדלות. אבל גם לה- יש גבול. גם פה, צריך להזהר שלא ללכת רחוק מדי. למה אני מתכוון?

חשוב להדגיש מאד ולזכור: מילוי החיסרון אינו נובע מההשתדלות. הוא נובע מרצונו של הקדוש ברוך הוא לתת. הקב"ה אינו כפוף לשום מערכת, והשפע יכול להגיע מכל מיני מקורות שאינם קשורים להשתדלות כלל וכלל. כלומר, ייתכן והשתדלותו של האדם לכלכל את משפחתו היא כשהוא יוצא לעבודה מסויימת, והקב"ה עוזר לו בכלל ממקור אחר. השפע אינו תלוי בהשתדלות. אבל חובת ההשתדלות קיימת. יש חובה, או גזרה- איך שלא נקרא לזה, שנחפש בעצמנו אחר מילוי חסרונותינו.

וחשוב להדגיש את זה, כי זה משנה מאוד לגבי אופי ההשתדלות. אם אדם מתאמץ יותר מדי, ותולה את תקוותו רק בפעולותיו, הוא טועה. יש השתדלות שהיא מוגזמת, ואפילו- אסורה.

אני ממליץ מאוד ללמוד בספר חובת הלבבות שחיבר רבינו בחיי, בשער הביטחון, בעיקר בחלק רביעי. אבל לתועלת אצטט משם שורות נבחרות:

"כי הסבות (=ההשתדלות המעשית) אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך. כאשר יש לבעל האדמה- (לעשות השתדלות מעשית, שהיא) לחרוש אותה, ולנקותה מן הקוצים, ולזרעה, ולהשקותה אם יזדמנו לו מים, (אבל אין זה העיקר, אלא) ויבטח על הבורא יתברך- להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא. (אמנם אפילו שהכל מגיע מה', עם כל זאת)- ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי (=ללא) זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות, מצווין לחזר על הטרף בהם, (יחד) עם הבטחון באלהים כי הטרף בידו ורשותו, ושהוא ערב בו לאדם, ומשלימו לו באיזו סבה שירצה (ולאו דווקא באמצעות ההשתדלות שהוא עשה); ואל יחשוב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה."

לפעמים להתאמץ יותר מדי בשביל דבר מסוים, דווקא מרחיק אותו מאיתנו:

"ו(כן) כל הדוחק את השעה (שמתיגע להעשיר ולהתגדל ורואה שאינו מצליח, ואף על פי כן חוזר והולך למרחקים ומכניס עצמו לגבוהות) – שעה דוחקתו, (שאינו מצליח!) וכל הנדחה מפני שעה, )שכשרואה שאינו מצליח, מפסיק) – שעה עומדת לו, (לאחר זמן עתידה לעמוד לו שעה מצלחת!) (תלמוד בבלי, עירובין, דף י"ג עמוד ב').

אז איך יודעים מהי השתדלות נכונה ומותרת? למשל- לשאת אקדח, זה יותר מדי, או השתדלות נצרכת? לקחת הלוואה- זה מוגזם או השתדלות נכונה? אין אפשרות לענות באופן כללי. כל מקרה לגופו; וכדאי להתייעץ עם מישהו חכם ובעל דעת תורה, שבקי הן בהשקפה והן בנבכי הרגש והנפש. אבל לזכור חייבים תמיד: השתדלות זו גזרה על האדם, ולא דרכה מגיע השפע ומילוי החיסרון.

ותפילה, זה העיקר. כי השתדלות אינה מביאה ישועה, היא לא באמת פועלת שינוי. יש לנו חובה לעשותה, אבל לא כי על ידה יגיע השינוי, השמירה או השפע. אבל התפילה- היא באמת פועלת, ובה רצוי להשקיע את מירב המאמצים.

ב. האם ניתן לשנות גזירת שמיים שנגזרה על האדם?

הגמרא מלמדת שאכן הקב"ה גוזר את גזר דינו של האדם. מתי? בראש השנה. אין זו דעה מוסכמת על כולם, יש שם מחלוקת בדבר, אולם אכן לדעת כולם יש מושג ששמו "גזר דין".

ושאלו שם בבית המדרש:

"אמר רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, (כדעת מי מן התנאים אנו עושים כיום, כאשר אנו מתפללים בכל יום על רפואת תלמידי החכמים [שהם תשושי כח] ועל החולים שיבריאו?) כדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: יפה צעקה [תפילה] לאדם, בין קודם גזר דין, בין לאחר גזר דין. (שבכח התפילה לקרוע את גזר הדין.) (תלמוד בבלי, ראש השנה, דף ט"ז עמוד א').

בוודאי שאפשר לשנות גזירת שמיים. תמיד, בכל יום ובכל רגע. הקב"ה מחכה לתפילותינו, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.

הנביא ישעיה מגיע אל חזקיהו הצדיק, מלך יהודה, ומבשר לו שנגזרה עליו מיתה כי לא הביא ילדים לעולם. חזקיהו שואל אותו האם אפשר לשנות את הגזירה, וישעיהו מבשר לו שכבר אי אפשר. עונה לו חזקיהו בתקיפות:

"בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"! (תלמוד בבלי, ברכות דף י' עמוד א')

ג. אם כל מה שעושה ה' זה לטובה, גם הסֵבֶל, אז למה לבקש לשנות אותו?

ענייני מטרת ומהות הסבל בעולם הם מהדברים העמוקים והנסתרים של הקב"ה, שלעולם לא נצליח להבין לאשורם, נוכל רק להאמין בדברי חז"ל שביארו לנו מעט. אבל גם אם לפעמים נגזר על האדם לטובתו- כאבים וסבל, יש בכוח התפילה לשנות זאת, ולפעול שיגיע לו הטוב ההוא ללא סבל, רק בכוח תפילתו.

רבי נחמן מברסלב כתב על זה דברים מפורשים:

"ועקר (ה)רחמנות הוא בבחינת (בראשית מ"ג): "ואל שדי יתן לכם רחמים" – 'לכם' דיקא. הינו שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות, שימסור את הרחמנות בידינו. כי אצלו יתברך יכול להיות, שגם החולאת (=המחלה הקשה) וכל היסורין הם הרחמנות שלו, כי בודאי כל מה שהשם יתברך עושה להאדם, אפלו יסורין קשים, הכל הוא רק רחמנות. אבל אנו מבקשים, שיתן וימסור בידינו את הרחמנות, כי אין אנו מבינים הרחמנות שלו, וגם אין אנו יכולין לקבל אותו הרחמנות שלו הנ"ל, (לכן אנחנו מבקשים) רק שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו, ואצלנו הרחמנות בפשיטות- להתרפא מן החלי וכיוצא בזה" (ליקוטי מוהר"ן חלק שני, תורה ס"ב)

אז לסיכום, מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שמצווה עלינו להשתדל בדרך הטבע- כדי להתפרנס, כדי לשמור על בריאות וכדי להנצל מסכנות. זה לא מזיק לנו, הפעולות האלה, להיפך- זה בדיוק רצון ה'. אף אחד לא ניזוק מזה שהוא עושה את רצון ה'!

אנחנו יודעים גם שהשתדלות היא גזרה והיא לא העיקר- העיקר הן תפילות; ולהשתדלות יש גבול.

אנחנו יודעים שאפשר ואפשר לשנות גזר דין, תמיד ובכל מצב, ואנחנו יודעים שתפילה כנה כוחה גדול להשפיע שפע אמיתי וטהור ללא כאבים, היישר מידו הרחבה והרחומה של בורא עולם.

אני מקווה שעניתי על שאלתך; ושוב- תוכלי לכתוב עוד ואשמח לענות ככל שידי מגעת. מאחל לכם הצלחה בכל.

נתן.