שואלת יקרה,
קראתי את שאלתך בעיון. את מתארת רגשות לא קלים בכלל. של עצבות, לחץ ועומס. בתוך זה את צריכה להסתדר בתוך זוגיות חדשה ואת מנסה להיות אישה נעימה וזורמת, ומרגישה רע כשאת שמה לב שרגשותייך קצת מעיקים על בעלך.
את לומדת עכשיו לחיות חיים עצמאיים ולנהל בית ואת מצפה מעצמך לעשות זאת בקלות ובשמחה ובכל זאת זה קשה לך. השאלות שלך הן שאלות יסודיות מאוד – איך מנהלים את החיים מזווית חיובית, ואך מנהלים נכון חיים עצמאיים. אני מעריכה מאוד את פנייתך שיש בה מודעות כנות ורצון לפעול נכון.
אני אשתף אותך בכמה מחשבות שעלו לי כשקראתי את השאלה שלך.
א. כתבת שאת עצובה, ומרגישה לחוצה ועמוסה אבל את לא מוצאת סיבה והסבר שיצדיק את התחושה שלך, ויש לך מחשבה שמי שאשם – זו הנטיה שלך לעצבות.
הבעל שלך הוא טוב לב וסבלן, אוהב אותך ואת אותו (איזה מתנות מקסימות!) וגם את עוסקת במספר תחומים, אז מה הסיבה שתהיי עצובה??
לפני שננסה באמת להבין יותר לעומק את ההרגשה שלך, אני רוצה לשאול אותך: האם ההרגשה שהעצב והלחץ שלך "לא מוצדקים" מוסיפה לך קושי?
ברור שאנחנו רוצים להבין את הסיבה, כדי לפתור את השורש לתחושה השלילית, וכדי שתוכלי לקבל אמפתיה יותר מדויקת מעצמך ומבעלך, אבל יש עוד סיבה שבגללה אנחנו מחפשים הסבר לרגשות שלנו כי אז אנחנו מרגישים שהם מוצדקים.
כי אם אין משהו חריג, אז למה אני עצובה? אולי משהו בי לא מספיק טוב?
אני בטוחה שאם את מרגישה עצב יש לזה סיבה מצוינת! אין אדם שעצוב "סתם". לפעמים צריך בדיקה מחודשת כדי להבין את הסיבה, אבל עוד לפני שתגיעי אליה תני לעצב שלך רשות להיות. הוא מוצדק גם אם עוד לא הבנו מה הסיבה שלו. אל תנזפי בעצמך ואל תתני לעצב לפגוע בדימוי העצמי שלך כאדם וכרעיה נפלאה.
קרה לי כמה פעמים שרק ממרחק של זמן הבנתי מה בדיוק היה לי קשה בתקופה מסוימת והצטערתי שחוץ מהקושי עצמו סבלתי גם מה"מצפון" שאני עצובה ולחוצה סתם.
אני מקווה שאם תסתכלי על העצב עצמו מזווית חיובית: בהכלה, בסבלנות ובאמפטיה כלפי עצמך תרוויחי שני דברים: גם יהיה לך יותר קל להבין אותו, וגם – הוא לא יתפוס לך מדי הרבה מקום, ותוכלי ברגעים אחרים לראות דברים מזווית שמחה וחיובית.
ב. את מרגישה שקשה לבעלך עם מצבי הרוח שלך, והוא צריך להיות סבלן כדי להתמודד איתם.
כשאישה עצובה זה באמת קשה לבעל. את יודעת למה? כי הדבר שגורם לגבר להרגיש בעל טוב ומצליח זה שהוא מצליח לעשות את אשתו מאושרת. כשאישה עצובה הבעל שלה מתרגם את זה באופן אוטומטי: אני לא בעל מוצלח, אני לא מצליח לעשות אותה שמחה.
אבל מה לעשות שגם כשיש לנו בעל טוב ומקסים, אנחנו, הנשים, לפעמים עצובות לחוצות ובוכות?
אז מה הפתרון לקונפליקט הזה?
הפתרון הוא לא להסתיר את העצבות, להיפך, להכניס אותה לתוך מערכת היחסים בצורה נכונה כך שבעלך יוכל לתמוך בך, ואז את תרגישי יותר טוב וגם הוא ירגיש שהוא עוזר לך ועושה אותך שמחה.
תסבירי לבעלך, לא רק בשעה שאת עצובה, אלא גם בזמנים אחרים, שכשאת עצובה, את רוצה ממנו שלא יהיה רק סבלן כלפי הבכי שלך, אלא שינחם אותך. תופתעי כמה בעלך יהנה לשמוע שאת רוצה ממנו כזה דבר.
תדגישי בפניו שהעצבות שלך איננה האשמה: "אתה לא טוב".
אדרבה היא הבעת אמון ביכולתו וברצונו לנחם אותך ולעשות אותך שמחה יותר. בעלך עשוי להרגיש לפעמים מואשם כשאת כלל אינך מתכוונת לכך, הסיבה היא משום שהוא כל כך מזוהה עם העובדה שתפקידו הוא לדאוג לאושרך עד שכל בעיה באושר שלך עשויה להיתפס בעיניו כהאשמה.
לפני שאת מספרת על עצב או קושי תגידי: אתה בעל מקסים וטוב, ואני רוצה לשתף אותך ברגשות שלי כי זה עוזר לי ועושה לי טוב. תשתפי אותו ברגשות שלך ותבקשי שיתמוך בך. תגידי לו מה המילים שאת רוצה לשמוע.
גם כשאת בוכה, במקום לבכות בכי שמתכנס בתוך עצמו, שבו אין לבעל מה לעשות חוץ מלהרגיש אשם, תנסי לבכות בכי של תקשורת. שבי איתו, תבקשי שיחבק אותך, תזכירי עוד פעם שכשאת מרגישה שהוא איתך, זה עושה לך טוב.
באפן כזה לא רק שהעצבות שלך לא תהיה מכשול בשבילכם, אלא להיפך היא יכולה לתת לכם רגעים יפים של קרבה אמיתית.
ג. בקשר ללחץ ולעצבות:
אני לא יודעת מה בדיוק מלחיץ ומעציב אותך, אז אני מעלה כמה נקודות, ואת תבדקי מה נכון לך. אח"כ כדאי לך לשוחח עם מישהו חכם ומבין שמכיר אותך ואת סומכת עליו.
חל בחייך שינוי עצום.
עברת דירה, המראה שלך השתנה, שם המשפחה, האנשים שאת גרה איתם, המקום שלך במשפחה, התפקידים שלך, רמת העצמאות שלך ובעצם, מה לא השתנה? מאד טבעי ששינוי כזה דורש הסתגלות לא פשוטה, ומה טוב שיש לך את המודעות לכך ואת הכנות לשאול.
יש אנשים שבמיוחד קשה להם עם שינויים, ואם את טיפוס כבד, כמו שהגדרת, אולי באמת את כזו. האם היה לך קשה בשינויים אחרים בחייך? כיתה חדשה, מעבר דירה, וכדומה
תרגישי בנוח עם הקושי שלך בשינויים. הוא נורמלי לחלוטין.
ומה עם פתרונות?
1. זמן – האם במשך הזמן הקושי מצטמצם או לא? אם כן, קחי נשימה ארוכה ותרשי לעצמך להתרגל לאט לאט.
2. תכנון וניהול – כמו שציינת בחכמה בשאלתך צריך לנהל את סדר היום, ואת תפקוד הבית. תכנון חוסך הרבה בלבול, בזבוז משאבים ומאמץ. האם רצית עצה איך לנהל? אשמח לעזור לך דרך המייל. אך את שאלת יותר מזה. שאלת איך להתרגל, ואיך לעשות זאת בקלילות.
3. נינוחות והרפיה – הדרך להביא קלילות היא להיפטר מכל מיני ציורים שיש לנו בראש על איך החיים "צריכים להיראות".
מה צריך לנקות לפסח? איך הבית צריך להיראות? איזה אוכל צריך להיות? כמה כסף צריך להרוויח? הציורים הללו גורמים לכך שאנו מרגישים שהכל חובה. ההרגשה הזאת גורמת לפחות ספונטניות וזרימה, ויותר לחץ.
מישהי סיפרה לי פעם שביטלו את הארוחות המבושלות בכולל של בעלה וזה מאד מלחיץ אותה.
שאלתי אותה, מה את אכלת עד היום? והיא ענתה לי: בישלתי רק כשרציתי והתאים לי, אבל לא הייתי חייבת. האם חייב להיות שהבעל שלה "דורש" ארוחה מבושלת כל יום? לא. הציור שלה בראש הוא שאישה מבשלת לבעלה ארוחה כל יום, ומגישה אותה מיד בבואו הביתה.
אולי הוא גם אוהב לפעמים לאכול טוסט? אולי הוא רוצה לבשל איתך יחד בערב? ואולי הוא בכלל מעדיף לפנק אותך בהכנת הארוחה?
זו דוגמא בלבד, תבדקי מה מלחיץ אותך ושם תחשבי מה אפשר לשנות.
אל תנהלי את הבית שלך לפי כללים חיצוניים. תחשבי מה הצרכים שלכם, ומה המשאבים (זמן, כח, כסף, כוחות נפש) שאתם רוצים ויכולים להשקיע. זה הבית שלכם. מותר לו להיות מלוכלך לפעמים, ושום דבר לא חיב להיות "לפי הספר" אם אתם בוחרים בזה.
אולי אם תרגישי שאת בוחרת במה להשקיע וכמה, יהיה לך יותר קל.
אשמח מאוד לשמוע ממך במייל ([email protected]), מה בדיוק מטריד אותך? האם הדברים שכתבתי התאימו לך?
מקווה בשבילך שתמצאי שמחה ושלווה, קלילות וספונטניות אך בלי לאבד את האיכות המיוחדת של כבדות, עומק רגשי והתבוננות עצמית.
ציפי
דלג לתוכן
