שואל יקר,
ראשית, ברצוני להביע את הערכתי העמוקה על שאלתך ועל האומץ לפנות לכאן, לשתף פרטים מחייך, ולחפש מוצא מן הסבך.
קראתי את מכתבך מספר פעמים ברגשות מעורבים. מצד אחד, חשתי צער על מצבך, ומאידך, מצאתי פתח לאופטימיות ותקוה.
מצד אחד, אתה מתאר בחור בעל כוחות נפש, כשרוני וחכם, שהיה יכול להצליח מאד בלימוד התורה ובעבודת ה', וגם באופן כללי – בחיים, בהקמת משפחה וניהול חיי זוגיות תקינים, ובמקום זאת – מתמודד עם ניסיון לא פשוט. מאידך, הכעס והתסכול שאתה מביע בחלקו השני של מכתבך הם בעיניי סימן מובהק לאכפתיות ורגישות, ואני חושב שאלו מנועים רבי עוצמה שיכולים להוביל אותך להצלחה בנסיונות חייך.
מכתבך הביא אותי למחשבות על הדור שלנו, על המורכבות שיש בניסיונות של ימינו, על החושך והאור המעורבים זה בזה. כיצד אדם יכול להיות מצד אחד – במצב רוחני לא-טוב ולהיות שקוע במקומות נמוכים, אך באותה העת גם להיות אכפתי מאד ו"מזועזע" (כלשונך) מכך שאמונתו התמימה מתערערת ונשברת.
אני חושב שהרצון שלך לשמר את האמונה עליה גדלת, היא סימן ברור לכך שבתוכך קיימת נקודה טהורה ואמיתית, ושאיפה כנה לעשות את הדבר הנכון ולהגיע למקום טוב ונקי יותר.יתכן שהמשבר שאתה חווה כעת במישור של האמונה וההשקפה הוא דווקא הזדמנות לצמיחה מחודשת, הזדמנות להיפטר מהתפיסה השטחית והפשטנית של המערכת הדתית-רוחנית, ולבנות תחתיה תפיסה אמיתית ומבוססת יותר.
לפני שאמשיך, תרשה לי להיות גלוי אתך ולספר לך שהטרידה אותי מאד העובדה שאתה חש נוח בכך שאתה משוטט באותם אתרים בעיתיים כל כך, או לפחות מספר על כך בשוויון נפש. יתכן ואני טועה, אך כך הבנתי ממכתבך, ואני מוכרח לציין זאת.
מכתבך מורכב ודורש התייחסות ארוכה ומפורטת. אנסה בכל זאת לשתף אותך במקצת ממחשבותיי על מכתבך, בתקווה שהדברים יתאימו לך ויתיישבו על לבך:
אני רואה את עבודת האדם בעולם כבנויה בשלושה מעגלים, זה לפנים מזה:
המעגל הראשון – בין אדם לעצמו.
המעגל השני – בין אדם לחברו.
המעגל השלישי – בין אדם למקום.
שלבי התפתחותו של האדם מתחילים במעגל הראשון, ומשם הולכים ומתקדמים דרך המעגל השני, אל המעגל השלישי. בראשית חייו של האדם, הוא סגור במעגל הראשון, הוא מרוכז בעצמו ורואה את כל העולם ככלי למילוי צרכיו ורצונותיו. בהמשך, הוא מתחיל להכיר בעובדה שיש סביבו אנשים אחרים, שגם להם צרכים ורצונות, לומר להתחשב בהם, להבין אותם, להזדהות אתם, ובהמשך אפילו לוותר על טובתו האישית למען טובת אחרים. בהמשך, יוכל להתקדם ולהכיר בקיומה של מציאות גבוהה יותר, עד לתפיסה מסוימת, לפי דרגתו, במציאות הרוחנית ששמה אלוקים.
עבודתו הרוחנית של האדם בנויים משלושת המעגלים האלה:
הבסיס הראשוני וההתחלתי הוא "בין אדם לעצמו". ככל שהאדם שלם ומתוקן במישור זה – ביחסים שלו עם עצמו, יוכל לבנות מעליהם קומה יציבה וטובה יותר של יחסי "בין אדם לחברו", וככל שיהיה מתוקן ושלם בהם, יוכל לבנות על גביהם קומה מפוארת יותר של יחסי "בין אדם למקום".
וכך גם לאידך גיסא, כשהאדם מקולקל ביחסיו עם עצמו, אין ספק שיחסיו עם הסובבים אותו יהיו אף הם מקולקלים, וממילא ישפיע הדבר גם על יחסיו עם אלוקיו.
אלו דברים ברורים, ובכל זאת, אנסה להסביר יותר באמצעות דוגמה:
נדמה בנפשנו אדם שהתנהלותו בחייו הפרטיים אינה נובעת מהחלטות מושכלות, אלא נניח – מתוך פחד וחרדה. סביר להניח שאותה מתכונת תחזור ותופיע גם ביחסים שלו עם אחרים. גם אז, לא יתנהל מתוך שיקול דעת ומתינות ובצורה רציונלית, אלא יפעל מתוך דחף רגשי של פחד. תבנית זו של פעולה מתוך פחד תופיע גם ביחסיו עם אלוקים.
לדבר זה תהיה השלכה גם על השקפותיו: מאחר ובעולמו הפנימי הוא נשלט, והתנהגותו נובעת מדחף רגשי של פחד, הוא יתחיל להשליך זאת על העולם – ולראות את המציאות כולה בדרך כזו: הוא יתחיל לפרש גם את התנהגותם של אחרים כנובעת ממקום של פחד – והראיה: הרי כך זה מתנהל אצלו. אותה פרשנות תמשיך ותשפיע גם על ראייתו את יחסי האדם מול אלוקים.
מסיבה זו, המשימה הראשונה המוטלת על האדם היא להכיר את עצמו. להיות מודע היטב להלכי הנפש שלו, להכיר את חולשותיו ואת חוזקותיו, ולהיות ער לצורה שבה מבנה האישיות שלו ואופיו משפיעים על המישורים האחרים בחייו: החברתיים כמו הרוחניים.
במקרים רבים, בכדי להגיע לרמת מודעות עצמית טובה, מומלץ להיעזר באדם חיצוני, לעתים במטפל מקצועי, שיכול לעזור לך לנתח את הדברים ומשקף לך את האישיות שלך כפי שהיא נראית למתבונן מבחוץ.
בכל מקרה, חשוב להבין שהקומה הרוחנית היא הקומה הגבוהה ביותר, ובכדי שתהיה יציבה ואיתנה, עלינו לדאוג שהקומות שתחתיה תהיינה אף הן יציבות ומבוססות. כאמור, הקומות האלה הן "בין אדם לעצמו" ו"בין אדם לחברו".
כמובן, שהעבודה על הקומות צריכה להיעשות במקביל. האדם לא יכול לזנוח לחלוטין את היחסים ש"בין אדם למקום" בתירוץ שהוא עדיין עובד על "בין אדם לחברו", אבל חשוב להבין שכך בנויים הדברים, ולחזור שוב ושוב אל היסודות, כדי לחזק אותם. ללא יסודות איתנים – זו שאלה של זמן עד שהבניין יתמוטט.
הגוי שביקש מהלל הזקן ללמוד את התורה "על רגל אחת" (מסכת שבת לא, א), ביקש לדעת את זאת – מהו היסוד שעליו הכל בנוי ("רגל אחת"), והתשובה שקיבל: "דעלך סני – לחברך לא תעביד" (מה ששנאוי עליך – אל תעשה לחברך). שים לב שזה מתחיל בהכרת עצמך (דעלך סני), ומתוך המודעות לעצמך פונים היחסים החוצה אל האחר (וכפי שרש"י מבאר שם, "חברך" הוא בעצם גם הקב"ה).
הניתוק בין המישורים, והחשיבה שהמישור של "בין אדם למקום" יכול להתקיים בלי "בין אדם לחברו", היא חשיבה בעייתית שמובילה למקומות לא טובים. באותה מידה, הרחקת היחסים של "בין אדם לעצמו" מן המשוואה – היא מתכון לנפילה.
אמנם בגיל הינקות מחנכים אותנו לאמונה, לתורה ולמצוות, כדי שיעמוד לנו כח ההרגל ו"גירסא דינקותא" כשנגדל, אבל אלו כמו "פיגומים" שעוזרים ומסייעים לנו עד שנבנה בעצמנו את בניין האישיות והאמונה. אם לא נחבר את הדברים לעצמנו, סופם להיות לנו לרועץ. אם האישיות שלנו וסיטואציית החיים שלנו אינם תואמים את האידיאולוגיה שעליה חונכנו, אנו יוצרים מסלול התנגשות, שהתאונה שתתרחש בו היא רק עניין של זמן.
בהקשר זה אני רוצה להתמקד בנושא שבו התחלת: שיטוט באתרים מלוכלכים אסור על פי התורה. אבל עוד הרבה קודם לכן – מדובר בחטא גדול במישור של "בין אדם לעצמו". זהו חטא נוראי שהאדם חוטא לבריאות נפשו ולתקינות חייו. לפני הכל יש כאן יחסים מקולקלים במישור של "בין אדם לעצמו".
לפני כל שאלה של דת, של קיומו של אלוקים, או של תורה ומצוות וכדומה, מדובר בעניין אוניברסלי ובסיסי של אנושיות. הפורנוגרפיה אינה רק עיוות חמור של המציאות ושל היחס בין המינים, אלא בעיקר השפלה מזעזעת של המין האנושי, אשר מורידה את האדם לדרגת בהמה, ומוחקת ממנו את צלם האלוקים.
כאמור, השקיעה במקומות האלה היא קודם כל חטא שאתה חוטא כלפי עצמך, וזה מה שצריך להדאיג אותך יותר מכל. מלבד העובדה שאתה מזיק לעצמך: הדבר עלול להשפיע על מבנה האישיות שלך בכלל, על התפקוד שלך בחיי היום-יום, על התקשורת שלך עם בני אדם, ולמעשה – על כל עתידך האישי והמשפחתי.
כדאי לדעת שביקור באתרים אלה, נובע לעתים מתוך מצוקה נפשית, או מתוך חסר רגשי מסוים בעבר או בהווה, וכניסיון לפצות על כך או לברוח מהתמודדות עם הקושי. זהו חלק מהעבודה על "בין אדם לעצמו" – להיות מודע לעצמך, לעמוד מול עצמך ולטפל בעצמך.
לא ברור לי מה מצבך כעת, ואיני יודע באיזו תדירות אתה מבקר באותם אתרים. כיום ידוע שכמו שיש התמכרות לסמים ולאלכוהול, כך נוצרת התמכרות קשה גם לאתרים אלה. יתכן שפיתחת התמכרות, ואם כן – כפי הנראה לא תוכל להתמודד עם זה לבדך (וכפי שאמרו חז"ל "אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים"). יש כיום מרכזים טיפוליים וארגונים שעוזרים בכך. אם תפנה אלי בפרטי אוכל לנסות ולכוון אותך לעזרה מקצועית.
כפי שכתבתי בראשית דבריי, אני חושב שהמעורבות הרגשית שלך, והכעס שאתה מביע על אלוקים ומצוותיו הם הוכחה לכך שאינך אדיש. בעיני זו ראיה על אכפתיות גדולה שיש בך. וגם אם אתה כועס – זה עדיף על אדישות.
לפי הרגשתי, הרבה מהשאלות ששאלת נובעות מתפיסת אלוקים ומצוותיו כמשהו שבא מבחוץ, זר לנו ומנוכר. בעוד השאיפה היא לפתח תפיסה בוגרת יותר, לפיה אנחנו לא עושים "טובה" לאלוקים בכך שאנו מקיים את מצוותיו, אלא להיפך – זו מערכת יחסים שאנחנו בוחרים בה, עם מציאות רוחנית גבוהה מאתנו, המאפשרת לנו לעלות רמה, להתרחק מהבהמיות והגסות, להתעדן ולהתפתח, ולגלות בתוכנו את צלם האלוקים במלוא תפארתו.
תפיסה מעמיקה, מורכבת ואמיתית יותר כלפי אלוקים ומצוותיו, צריכה להיות חלק ממסע, אשר כאמור, ראשיתה בביסוס היחסים הבריאים והתקינים עם עצמך, לאחר מכן עם הסובבים אותך, ומתוך כך התפתחות ו"התחברות" מחדש לקומה הרוחנית הגבוהה שקיימת בך, לפוטנציאל הטמון בך, אל האושר האמיתי של קרבת ה'.
אני מאחל לך המון הצלחה במסע הארוך, ומתפלל עבורך בכל לבי.
אלי
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
מומלץ מאוד לכל מי שנאבק להתגבר על שמירת העיניים לכתוב בגוגל "פורטיפיי". זוהי תוכנית חינמית שמבוססת על בעלי מקצוע פסיכולוגים וכו'. התוכנית לא מיועדת דווקא לאנשים דתיים או אפילו יהודים, ולכן הפנו את תשומת לבכם לכך (לדוגמא הם לא רואים קשר עם בת זוג לפני הנישואים כדבר בעייתי). לעניות דעתי למרות המגבלה הקטנה הזאת התוכנית מומלצת ביותר. זוהי ללא ספק התוכנית המקצועית והרצינית ביותר שראיתי עד היום. מקווה שהדבר יהיה לכולנו לעזר. בהצלחה!