שלום שואל יקר,

אני מתנצל על העיכוב בשליחת התשובה. ראוי לאיש כנה וישר דרך כמוך להיענות בהקדם, אך צוק העיתים ופגעי הזמן מנעוני. אתך הסליחה.

ואכן, מבין השיטין ניכרות מידותיך הטובות שכוללות אכפתיות ואהבה לילדים, לצד ישרות אישית והבנה שאתה הולך לברר דברים עם עצמך, גם אם זה יכלול כאב, תסכול ועצב רב.

כמי שעובד זו שנה שישית בעמותת ‘אם הבנים’ לסיוע למשפחות גירושין בחברה החרדית, אודה בצער שעולמם של האבות הגרושים פחות מוכר לי. הן ברור הדבר שהם (אתם) מתמודדים לא פחות אם לא יותר מאשר האימהות, ובשונה מהן, לכם אין תמיכה רגשית מוסדרת, אינכם מקבלים דמי מזונות, ובדרך כלל לוקחים מכם את הילדים. אינני רוצה לעסוק בהשוואות, אך ברור הדבר שזו סוגיה לא פתורה בדברי ימיה של האנושיות הראויה.

וברור הדבר שלקיחת ילדים מחיק אבותיהם, כמוה כקריעה בבשר החי. הן ילדת את הילדים האלה, הן גידלת אותם, הן לבך כמה להעניק לכם את כל אשר לך, ועיניך רואות וכלות. ליבי אתך. אני יכול להבין שאדם שנפגע עד כדי כך, יתקשה לאסוף עצמו ולהמשיך לתפקד בתפקודים הרגילים של חייו, הכוללים שינה, אכילה, וכמובן קיום מצוות השם. לבך אומר לך שאם לא נמצאת ראוי כביכול לאהבתו של האל, שהרי פירק את משפחתך ולקח ממך את ילדיך, אז אולי גם אין לו צורך במצוות שלך, בתפילותיך, בשבתותיך.

אך לא כך הם פני הדברים ידידי. איננו מתנהלים מול הרבש”ע בתן וקח. איננו מסוגלים לנהל פנקסנות אתו, כי איננו מבינים ולא נבין את דרכיו. אם אמונה אמיתית יש בנו, אזי את שלנו אנו עושים ויהי מה. והוא את שלו יעשה ויהי מה. ואמונה איננה דבר של מה בכך. עלינו לעבוד תמיד על חיזוק האמונה שלנו, ובמיוחד בתקופות קשות כאלה. אחת מדרכיו הידועות של היצר היא לכרוך ולחבר וליצור מכל אירוע יחידני – מצב שלם. לדוגמא: נער שלא הולך לו בלימוד, כלומר במצווה אחת הוא חלש ולכן נמנע ממנה, במהרה הופך לנער שלא מקפיד על כשרויות ולא שומר שבת. עובר מאי קיום מצווה אחת, למצב שלם של אי קיום מצוות, מתוך מחשבת ייאוש שאין תכלית לקיום המצוות אם אין ביכולתו לקיים את כולן. כך גם אצלך נוצר מצב שחילול שבת יחידני הפך למצב שלם, ועליך להתאמץ לעשות את ההפרדה, מתוך עבודה על אמונה פנימית. אמונה פנימית אמתית תעזור לך לעשות את ההפרדה, ולומר לעצמך שגם אם חיללת פעם אחת עדיין רצון האל האוהב והאהוב עומד על תלו, וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

אני מאמין בך וביכולות שלך. הן הוכחת לעצמך שאתה אדם שמסוגל להתאמץ. עשית פעולות גדולות למען ילדיך, והראית לעצמך שאתה ראוי ליגיעה, מה שאיננו מובן מאליו אצל אחרים במצבים דומים. לפיכך אני מאמין ומקווה שתאזור חייל להתחיל פרק ב’ בחייך עם אישה טובה ונהדרת, וביום מן הימים, בדרך לא דרך, ילדיך שכה אהבת ישבו אליך. אך שים לב שאינך יכול לכרוך את אלו בזו. אינך יכול לתכנן פרק ב’ כל עוד ראשך ורובך שקועים בילדיך. עליך לקחת פסק זמן מרדיפה וחיפוש, ולאוורר את עצמך. מתוך האוורור תוכל לקבל החלטות טובות, ולאחר מכן לבסס בית יציב ואיתן עם האישה אשר תאהב. רק לאחר שיירגעו כל העניינים והחיים ישובו למסלולם, תבדוק אפשרויות לראות שוב את ילדיך. ואל דאגה! אינך צריך לחיות כל החיים בדאגה לגורלם למרות שהם חיים עם אימא לא דתית. היציבות בחייהם של הילדים חשובה להתפתחותם לעת עתה, יותר מאשר קיום המצוות מדין חינוך. הדאגה (הכנה יש לומר) יוצרת מתח שיכול להוביל להחלטות חפוזות ולא טובות. הילדים שלך צריכים אבא רגוע ושקול, כזה המסוגל לקלוט אותם בבא העת (ואף אם העת רחוקה), מתוך שמחה ורוגע פנימי. קל לכתוב את הדברים אך קשה ליישמם, אך אני מאמין שתאזור כוחות, תוך סיוע של שיחות עם איש מקצוע, ותבנה לך חיים חדשים. טובים הרבה יותר.

בהצלחה בכל!

נתי

nati@mosesnet.net