יקירתי,

מהמכתב שלך ניכר המון כאב.

לפעמים החיים לא קלים, העצב אוכל מבפנים, ויש כמיהה אדירה לקצת שמחה שפשוט לא מגיעה…

חבל שלא פירטת מה הביא אותך למצב הזה (הרבה פעמים עצם הכתיבה של הדברים עוזרת ומביא ההקלה) אבל בכל-זאת אנסה לתת כמה נקודות שאולי יעזרו:

1. היום את אדם שונה: כתבת שיש לך כעסים בעיקר על עצמך ולכן אני רוצה להזכיר לך: היום את אדם אחר. כדוריות הדם האדומות מתחלפות כל 3 חודשים, בהרבה מובנים היום, גופנית, את אדם אחר מזה שהיית לפני שנה: בעורקים שלך לא זורם אותו דם!!! גם נקבוביות העור שלך נושרות (אפילו שאינך מודעת לכך) וגם הציפורניים והשיער…

אז איך את יכולה לכעוס על עצמך היום? הרי כל כך הרבה דברים השתנו בך!!! מבחינה מסוימת האדם עליו את כועסת – לא קיים.

כל זה אמור רק מבחינה גופנית, מבחינה רגשית זה תלוי בנו אם אנחנו משתנים או לא. וכאן מתחילה העבודה:

2. אהבה עצמית: עוד בנושא הכעסים על עצמך: את בטח יודעת שאם החרטה היא אמיתית אז הקב”ה סולח על הכל. גם לפושעים הכי גדולים, גם על הפשעים הכי חמורים – הוא תמיד סולח אם בקשת הסליחה היא אמיתית (גם לאלעזר בן דורדיא, אחד החוטאים הכי גדולים בעולם, אחד האנשים הכי מתועבים – הוא סלח!!!). והשאלה שלי היא אם הוא סולח לך, מי את שלא תסלחי לעצמך? רק הוא יודע את כל החשבונות ואחרי כל החישובים הללו הוא בטוח סולח לך, אז איך את, שאין לך אפילו אלפית מהחישובים שלו, לא סולחת לעצמך? היצר הטוב מנסה לקרב אותנו לבורא ולעזור לנו להידמות לו. האם חוסר הסליחה שלך לעצמך מגיע מהיצר הטוב?

3. קרבת השם: מאד התרגשתי והתפעלתי מהרצון שלך להרגיש את הקב”ה. אכן, תחושת הריחוק מהקב”ה היא התחושה האיומה ביותר. אדם שמרגיש קרוב להקב”ה שמח ורגוע גם כשיש קשיים, ואדם שלא קרוב להקב”ה עלול להרגיש דיכאון גם אם כביכול החיים שלו טובים. איך מתקרבים להשם כשעצוב וכואב? זה באמת ניסיון קשה. ולצערי אין לי תשובה נחרצת. אין לי פתרון קסמים שבעזרתו מרגישים את קרבת השם. אבל אני חושבת שראשית שצריך להבין כמה אנחנו קטנים, חלקיק זעיר מאד ביקום המדהים הזה, ומתוך כך להרפות ולהגיד: “אני לא מנסה להבין את בוראי… אני קטנה מידי וסומכת עליו…”.

4. יתרון הכאב: כאב יכול להניב לך יתרונות נפלאים, דברים שעוד תודי עליהם כל החיים. המון אנשים אומרים שהדברים הכי נהדרים שקרו להם בחיים, התחילו כדברים רעים. כאב וקושי הופכים אותנו ליותר חכמים, ליותר מנוסים, ליותר חזקים… “רגע!” אנחנו רוצים לפעמים לצעוק: “אני לא מעוניינת בחכמה או בניסיון או בחוזק הזה! אני רוצה חיי שגרה שלווים ונעימים! לא אכפת לי לוותר על ה’יתרונות’ הללו!” נכון, הזעקה הזו מובנת, אבל עדיין, הכאב והקושי הם עובדה, שכרגע קיימת בין אם נרצה ובין אם לא, ואנחנו צריכים לזכור שלעובדה המצערת הזו יש לפעמים גם יתרונות טובים. (אגב, לפעמים היתרונות, הפלוסים העתידיים הללו הם לא רק בתחום הרגש אלא גם בתחום הגשמיות, אדם שנקלע לחובות יכול ללמוד מזה ואח”כ לנצל את זה להיות איש עסקים יותר טוב וכד’).

5. קחי את הכאב הזה ותעשי ממנו משהו טוב: אני לא מתכוונת למה שכתבתי מקודם על “יתרון הכאב עבור עצמך”, אני מתכוונת עכשיו שתעשי מהכאב הזה משהו טוב עבור אחרים. למשל, יש לי חברה שהייתה מאד כאובה כי הוריה התגרשו אז היא כתבה ספר שיעזור לילדים שחווים דברים כאלה, יש לי מכרה שנפטר לה ילד ל”ע אז היא הקימה גמ”ח לעילוי נשמתו. חשבי על משהו טוב שאת יכולה לעשות לעולם שלא היית עושה אלמלא הכאב הזה. מדוע זה טוב? כי “אושר הוא כמו בושם, את לא יכולה להביא ממנו לזולת מבלי שטיפה ממנו ידבק גם בך” חשבי איך את יכולה להפיץ אושר לאחרים ובעזרת השם, אט אט, זה ידבק בך.

העשייה למען הזולת עוזרת לנו לצאת מהגבולות המצומצמים של “האני”, לראות את העולם הרחב, וזה בהחלט מאד מסייע מבחינה רגשית.

6. נפש בריאה בגוף בריא: נסי לצאת להליכות, או לרקוד (אפילו לבד בבית) זה משחרר במח חומרים שעוזרים לאיזון מצב הרוח.

7. לדבר: טוב עשית ששלחת לי את המכתב הזה, אבל זה לא מספיק. כתוב: “דאגה בלב איש ישיחנה”, כדאי לדבר עם עוד אנשים. יכול להיות שכרגע את לא מכירה מישהו מתאים, לכן אני מציעה לך להתקשר ל”לב שומע” בטלפון: 1-800-550-300 אפשר לעשות “חסימת שיחה” ולדבר בעילום שם (אבל תאמיני לי שאין להם שם אפילו שיחה מזוהה!!! הם ממש לא מנסים לדעת מי מאחורי הקו אלא רק רוצים להקשיב ולייעץ, אם האדם לא מעוניין לחשוף את זהותו – זה לא משנה להם ואני אומרת לך את זה בוודאות מלאה!). תתקשרי, תדברי ואני בטוחה שב”ה זה יעזור לך. אם את רוצה את מוזמנת לפנות אלי גם במייל הרגיל שלי: yaelrotenberg2@gmail.com‏

אחותי, אני מעריכה אותך מאד, על עצם זה שלקחת אחריות על האושר שלך ושלחת את המכתב, על הרצון הכנה להיות קרובה להשם…

את מקסימה, ובעזרת השם בקרוב מאד, כשהכל יהיה בסדר את תהיי גאה בעצמך שהיית כזו גיבורה, לא ויתרת והשתדלת להפוך את הבוץ לזהב.

יעל