שואל יקר,

כמה כיף לפגוש כנות, כזו שמוכנה לעמוד מול המציאות באומץ, לנתח אותה ביושר וללא ערפול ומריחה, ולהתלבט כשהאמת עומדת ברורה מול העינים, ודורשת הכרעה.

המוכנות שלך להיות כנה עם עצמך, להכיר בחולשות, בצרכים, ביתרונות ובאתגרים, היא כלי חשוב, אולי החשוב ביותר שיסייע לך, הן בהכרעה נכונה והן בעמידה בה בצורה איתנה, מאמינה וחזקה.

שאלתך הינה הכרעה משמעותית ביותר בחייך ובחיי משפחתך. אין לי הכרות מספיקה לא איתך, ובוודאי לא עם הרקע, המשפחה, והסביבה ועוד גורמים שיכולים להשפיע על ההחלטה, ולכן בוודאי שלא אוכל להכריע לך או במקומך, אך מתוך הנתונים שכתבת, אנסה לשתף אותך במחשבותי, בתקווה שיסייעו לך לקבל את ההחלטה המתאימה והנכונה.

אם הבנתי נכון שאלת האם לעזוב את הכולל (שאינך לומד בו, אך נמצא בחברה טובה, וחש טוב) עבור עבודה בחברה חילונית, כאשר הסיכון בכך הוא ירידה ביראת שמים, חיבור לווטסאפ, ועבודה כ”חצי עצמאי”. היתרונות שמנית הם בראש ובראשונה הצורך שלך בכסף עבור משפחתך, הצורך שלך בסיפוק (שאתה כבר יודע שיש לך בתחום המיועד), וההזדמנות להתמקצע בתחום שאתה אוהב.

האמת , מבין השורות אני “מריח” שבתוכך כבר הכרעת. כבר פנית ללימודי קורס בתחום, וכבר פתחת עינים לחפוש עבודה בתחום זה, ולכן כמדומני (אתה מוזמן לתקן אותי אם אני טועה) דברי אינם מופנים לאדם מתלבט אלא לאדם המחפש חיזוק, ועיצה כיצד לעשות זאת נכון, בלא להפגע ובלא לרדת ברוחו ובתורתו.

אם אכן כך החלטת, לדעתי יש בכך רווח כפול ומכופל. הראשון הוא מילוי חובתך וזכותך לפרנס את ביתך וילדך. אין מדובר ברשות, אלא בחובה שאני ואתה התחייבנו חוזית בנישואינו ובוודאי שמדובר בחובה מוסרית. יותר מכך, חז”ל אומרים שאדם שאין בידו יכולת לפרנס את בני ביתו “סופו ילסטם את הבריות”, ואין זו הגזמה. המציאות מראה שאנשים הנדרשים לסכומי כסף למחייתם, אך נמנעים מלהביא לביתם סכומים אלו, מתדרדרים מהר מאוד למעגלי הלוואות שסופם מי ישורנו, ובוודאי שעוברים (בזדון או בשגגה) על “לווה רשע ולא משלם”, ובעצם, במקרה הטוב, גונבים את כספם של המלווים (גם אם זה הבנק…) או של הערבים, ובמקרה הגרוע מסתבכים בהלוואות עם לווים בשוק האפור וכדומה ואחריתם מי ישורנו. ולכן לקחת אחריות בעת הזו היא מעשה ראוי ומחייב.

נוסף על כך, אתה חי כיום בשתי “עולמות” בהם אתה חסר סיפוק, העולם הראשון הוא הכולל, בו בעצם אינך עושה דבר, והעולם השני הוא עבודת הקופאי שאינה מתאימה לכישוריך וליכולותיך. אדם ללא סיפוק לאורך זמן צובר מירמור, תסכול, המביאים בדרכם הם לידי חטא, הן בין אדם לחבירו, הן בבית, ולעיתים רבות גם כלפי האלוקים. הסיפוק העצמי, הידיעה שאתה עושה את הדבר הנכון והטוב בשבילך ובשביל כשרונותיך, היא הא’ ב’ של אדם מאושר ושמח, המביא אור לבית ולמשפחה.

אלא שהפחד שלך, בלתי ניתן לביטול. אדם היוצא מהחממה אל העולם הגדול והחומרי, אל המרדף אחר הכסף (ושמביא עימו כנדוניה גם את המרדף אחר הכבוד…), אל עולם קר ומנוכר מערכים איתם גדלנו, מלא לעיתים בהתנהגות שאינה מתאימה, ובנסיונות רבים יותר מאשר בחממה שאנו גודלים בה, הפחד מכל אלו הוא מוצדק לגמרי, ועליך להכין את עצמך (אם הכרעת בכיוון זה) לקרב.

על מנת לשרוד “בעולם שבחוץ” אדם נדרש למספר עוגנים נטועים שתצור לעצמך, עוגנים שלא משנה מה יקרה – אתה בונה אותם, נצמד אליהם וסביבם בונה את עולמך. עוגנים אלו יעזרו לך לחזור במידה ותטעה, ויהוו לך מצפן לאורך הקריירה שתבנה לעצמך, בכל אשר תפנה.

העוגן הראשון הוא לדאוג למילוי רוחני שלך, ברמה יומיומית. איני יודע מאיזו קהילה אתה או מה גורם לך לחוש סיפוק רוחני, אך מה שזה לא יהיה, דאג שזה יהיה. אם זה דף יומי קבוע, שיעור קבוע, חברותא קבועה, ספר/ים מסוימים וכדומה, כל דבר שתוכל להצמד אליו ולשאוב ממנו סיפוק רוחני קבוע לאורך זמן. חשוב עם עצמך ותתיעץ עם המכירים והקרובים שלך, מה יכול לתת לך דבר זה, וקבע אותו. במסמרות של ברזל.

עוגן שני הוא קשר עם דמות רוחנית משמעותית, כזו שלא תראה בך “סוג ב'”, כזו שתבין את ה”שוק” והאתגרים בהם אתה נמצא, וכזו שתוכל לשפוך את לבך ואת ספקותיך וחוויותך, הן בזמינות והן בהבנה של הדברים. בחר לך דמות כזו, בעלת מעלה בעיניך, ושמור איתה על קשר רציף של שיחות אישיות, של התייעצות, של הדרכה.

עוגן שלישי (ואולי אף המשמעותי ביותר) הוא רעייתך. איני יודע את טיב הקשר ביניכם, אך בין הם הוא זורם ובין אם פחות, זה הזמן לחזק אותו ולבנות אותו בכל דרך. אישתך אמנם אינה המשגיח שלך, אך אם תלמד לשתף אותה בכל מה שאתה עובר בעבודה, אם יהיה פתוח לפניה כל הקשרים והזמנים שלך, אם תוכל לתת לה (ולעצמך!) את תחושת הביטחון בקשר בניכם, תוך שיפור מתמיד בקשר ובאהבה, כל זה יוכל לשמור עליך משמעותית (יחד עם שמירה על ההלכה כמובן) מנפילות קשות. תשקיע בכך, זה שווה כל שקל.

הדרך אליה אתה פונה היא אתגר של חיים. להיות יהודי ירא שמים העובד לפרנסתו, קובע עיתים לתורה ומקדש את ה’ בכל מקום אליו פונה, זוהי המטרה שלשמה באנו לעולם, ואני מברך אותך על כניסתך למסלול אתגרי זה. הסיפוק מההצלחות מובטח, והאתגר שבמכשולים צפוי, זוהי עבודת ה’.

אשמח לדעת אם תשובתי סייעה לך, ואתה כמובן מוזמן לחזור ולפנות בכל עת, באתר או במייל האישי.

בהערכה עמוקה ובברכת בהצלחה רבה!

מיכאל

mn1405@gmail.com