שלום לך, יקרה.

תוך כדי שכותבת לך "שלום" חושבת על משמעות המילה הזו, עבורך.

שלום ושלמות, שלמות וההבנה הזו ששלמות יכולה להגיע רק מתוך חיבור. אנחנו אומרים "שלום" כשאנחנו נפגשים. אנחנו מבקשים "שלום" כדי שיהיה ביננו חיבור. הברכה היא שלום, הברכה היא החיבור.

ואת, מספרת על ניתוק, והוא כל כך כואב.

את מתארת תחושות לא פשוטות כאילו את כאן ולא כאן, כמו רובוט, שאולי מחובר למטען פיזי, אבל לא חש כלום.

לך נותר להרגיש כאב פיזי (וממש בסוגריים – רק כאב פיזי? הנאה פיזית גם? למשל, את יכולה  להנות מאוכל? מריח נעים? ממראה מרתק?)

אבל מעבר לזה – אין לך תחושת חיות.

ואז את מתארת את ה"לבד" שלך עם זה… לבד כל כך בודד, כי אפילו את עצמך אין לך…

וזה באמת באמת לא קל.

אינני מכירה אותך, ולכן רוצה רק להציע, נסי לחשוב מה מתאים עבורך:

בדרך כלל, תחושות ניתוק שכאלו לא מגיעות להן סתם כך.

ברוב המקרים, הניתוק "עוטף" חלקים שקשה מאד להרגיש אותם. כאבים שלא תמיד אפשר לשאת, כי הם כואבים לנו מידי, או אולי – כי אנחנו חוששים שמא ילעגו לנו עליהם, ידחו אותם, יזיזו אותם הצידה. אולי הם מרגישים קטנים מידי בעיננו, אולי גדולים מידי.

במקום זה, אנחנו "בוחרים" לעטוף את כל זה במין ענן כזה של ניתוק.

ענן, שאמנם מגן עלינו פעמים רבות, לא להרגיש את הכאב שמאחוריו, אבל מצד שני, לפעמים הגענו למקום בחיים שמתיש לנו להחזיק את הענן הזה, מתיש, ומבודד, ומבהיל.

כתבת שאת מנסה לחשוב ממה זה, ואין לך באמת מושג…

אולי, אולי קשה לך כרגע לחשוב לבד ממה זה… אולי זה מבהיל מידי, אולי את לא יודעת איך להתייחס לזה. הרי כדי לדעת באמת ממה זה, צריך קצת להרגיש את מה שפועם מתחת לניתוק, להבין ממתי זה התחיל ואיך. ואולי קשה לעשות את זה לבד…

אז אנחנו כאן, באקשיבה, נשמח להקשיב לך, ולקבל בכבוד ובקשב מחבק, מה שעולה, אם מתאים לך.

ובכלל, אם תמצאי מי שיוכל להקשיב לך בקשב נקי שכזה, ללא שיפוטיות, בלי להאיץ, ככה, פשוט, לשבת איתך ולבדוק איתך בנעימות מה קורה, אולי, לאט לאט יוכל לצוף חלק מה שמתחת לניתוק, מה שהיה מוכרח להעטף בענן הזה.

מעבר לכך, ואם את מספרת שהרובד הפיזי עדיין חי, הייתי מציעה לך להשתמש קצת יותר בחלקים האלו שלך, לפעמים, כשהם באים יותר לכדי שימוש, יכולים חלקים נוספים לשוב ולחיות.

מסכימה לרוץ קצת? ריצה, באוויר קריר, יכולה להחזיר הרבה חלקים "מתים" לארץ החיים. לפעמים, אחרי ריצה, יהיה שווה לכתוב מה עולה בך, פיזית ונפשית.

מסכימה להשתמש עוד בחושים שלך? למשל… להקשיב למוזיקה שאת אוהבת, ושוב, לכתוב לך מה זה מעלה בך, פיזית (למשל – הלב שלי דופק יותר מהר, אני מרגישה עקצוץ בעיניים…) וגם נפשית.

או אולי בחוש הריח, בחוש הטעם, במגע של מסג' קל לידיים  עם קרם כלשהו.

כך, להשתמש בחוש, ואז לנסות לבדוק – ומה עכשיו? מה קורה בגוף? מה קורה בנפש? מה המחשבות שלי בקשר למה שעולה?

הלוואי, ותוכלי למצא מישהי שתהיה איתך שם, שתקשיב למה שעולה, מבלי לשפוט.

ואנחנו כאן כדי להקשיב…

תמר ע.

[email protected]