אמא יקרה.

אמא.

בחרתי לפתוח את תשובתי אלייך במילה המקודשת הזאת, אמא!

את מספרת בכאב עצום על קריעה כואבת ומטלטלת עד היסוד שלך מהמשפחה, מהקהילה, מהחברה הטבעית שאליה היית שיכת, כל מעגל כזה של קריעה הוא קשה, משפיל, מעלה רגשות כואבים של דחיה, נטישה, בגידה.

זהו מעגל אינסופי של כאבי לב ותסכול ואין אונים.

אבל בחרתי לקרוא לך אמא יקרה.

כי מכל המעגלים שעברו טלטלה יש מעגל אחד שעליו חשוב שנתמקד.

את מול בנך

אז ראשית נפריד בין מעגלי הכאב וההתמודדות.

המעגל החיצוני- המפגש שלך מול רוע, אכזריות, אטימות, בלבול עצום בין טוב ורע, שימוש ציני במושגים קדושים של דת ואמונה כדי לרסק להרוס ולייצר מוות אמוני ודתי.

זהו מעגל שכואב מאד לראותו .כואב עד התשתית.

אבל- במעגל הזה את ניצבת מול אחר שבחר בחירה קשה ואטומה מולך.

במגרש הזה את לא יכולה להשפיע על הזולת.

אין דרך לפקוח עיניים לחמיך.

אין דרך לתקן עיוות מחשבה של קהילה.

אין דרך להצליח לגרום למישהו אחר לשנות את מחשבתו.

אין אופציה לסייע לאשה מפוחדת לקבל ביטחון עצמי מול קהילה דורסנית.

אין!!!

ההשפעה היחידה שלך במעגל הזה מול הרוע הוא עלייך

את לא תצליחי לגרום לחמיך להיות אנושי- את תבחרי להישאר אנושית בתוך חייך.

את לא תצליחי לגרום לקהילה לבחור נכון- את תבחרי את בחירותייך בשקט.

במעגל מול רוע. את בוחרת להיות אנושית וטובה.

כלומר, להפסיק להיות בקשר איתם. להבין שהם במערבולת רוע חסרת שליטה ואת מייצרת מרחק. לצמצם שיחות איתם ועליהם. להתאבל ולבכות על האובדן של משפחה שלא נמצאת כרגע…ולהפנים שאת לא יכולה לשנות שם .

זה מאד קשה, קל לנו ללחום לכעוס, לנקום, לתכנן איך נעניש, לחשוב איך לגרום לצד השני להבין שהוא טועה, לפנטז איך הם מתרסקים בגלל הטעות וכו'. זה קל יותר כי זה כביכול מציאות של עשיה וכח.

אבל זאת אשליה.

כרגע מול הרוע והאטימות את יכולה רק להצטער מאד שזאת משפחת בעלך. אין לך יכולת לא להעניש אותם, לא לשנות אותם ולא לחנך.

את יכולה לבחור מאד להתרחק!!! לשמור מרחק פיזי ונפשי.

ואני מעריכה מאד את מאמצייך לשמור מרחק ולא להיפגע.

חמיך ניסה לפרוץ את הגבול ולחדור פנימה לתוך משפחתך .

את נבהלת, הכל הציף אותך החרדה שמא שוב אחד מילדייך בסיכון, שמא שוב הגבול העדין של השקט שהשגת מול חמיך מתערער.

אני מבינה את הפחד שלך , אבל במשחק כוחות אלים, פוגעני, כוחני, הוא חזק יותר, הוא אלים! את עדינה.

הוא פוגעני! את אנושית!

הבנת?

אתם לא כוחות במשחק אלימות.

לך יש כח אחר שאין לו.

יש לך כח של אמא!!!

בדיוק את זה הוא ניסה לקחת לך במילה פונדקאית.

בדיוק את זה את מעצימה מאד מאד מאד!

את מתמקדת במעגל האמהות שלך.

וכאן אנו עוברות לחלק החשוב בכל הכאב והטרגדיה.

בסוף ובהתחלה.

ילדים זקוקים לאמא.

גם אם הם בגיל ההתבגרות ומישהו ניסה לבלבל אותם.

גם אם הם קטנים ומישהו מסית אותם

גם אם הם נשואים והרב לוחץ עליהם.

תפנימי ותכתבי לך מול העיניים:

אין תחליף בעולם לאמא!!!

הבן שלך זקוק לך. גם אם זה כרגע הכי רחוק מהעין.

תאמיני רק בזה.

וכאן מתחילה העבודה שלך.

את צריכה להתייצב מולו כאמא.

חומלת, מבינה שמישהו משתמש בה.

מחכה לו בסבלנות שהוא יתבגר וכל הזמן מדגישה ברוך ובסבלנות שהדלת שלך פתוחה בלב ובבית.

את יכולה לשלוח מתנות קטנות עם מכתב שלא מלחיץ אבל מזמין בעתיד לקשר.

את יכולה לשלב בטלפונים כמה שורות של חום על געגוע וציפיה לקשר , על כך שתמיד תמיד יש לו כסא ומקום בשולחן השבת.

את יכולה להביע את אימהותך בכל מיני דרכים אבל קודם כל את צריכה לנסות לייצר בתוכך מקום כזה בוגר ומלא בעבודה עצמית של "אמא למרות הכל!!!"

אינני יודעת מה הקשר שהצלחתם ליצור.

אבל דבר אחד אני מבינה שיש בליבך כעס כלפיו.

היתה פה בגידה

זה נכון. מאד.

אבל חשוב שתביני שמישהו השתמש בו כדי לנגח אותכם.

שהוא כלי.

שהוא אבוד.

ואם תצליחי לאט לאט לייצר בתוכך מקום של אמא ללא תנאי עבורו. הוא יחזור או מהר או לאט, הוא יחזור.

זאת עבודה מייסרת לא לכעוס, לא לשפוט, להשהות זעם ולהחליף אותו ברחמים.

הכעס יכול להיות כלפי המעורבים בסיפור: היועצת, הסבא, אנשי הקהילה, העסקנים- הם יתבעו בדין שמים על הצער שגרמו.

אבל בנך הוא קרבן בסיפור.

אף אחד באמת לא חושב עליו.

הוא זקוק רק לך.

לאמא אחת בעולם שיש לו.

ואם תצליחי ועדיף בטיפול כי זה תהליך איטי ומאד מדויק ומפותל, למצוא כל הזמן את הכוחות בתוכך להיות אמא .

לא שופטת, לא מנצחת, לא מחנכת, לא מענישה,

אמא!!!

אני בטוחה שעוד תשובי לכתוב לנו באקשיבה את סוף הסיפור כשהוא טוב יותר ואולי אפילו מפתיע.

אני מסיימת את התשובה בדמעות.

בשקט עצוב.

בצער על קריעה כואבת ומיותרת. אין מילים בפי כדי באמת לנחם אותך על שנות הכאב שאת כרגע נתונה בהן.

אבל עם תקווה וידיעה שבסוף האמהות שבך והאנושיות שלך,

תביא אור וטוב למשפחתך.

אסתר