למה כאשר המדינה קבעה את יום כז׳ ניסן ליום הזיכרון לשואה ולגבורה היהדות החרדית התקוממה וטענה בלהט שלא ראוי לקבוע יום כזה בחודש ניסן שכולו שמחה לעומת זאת כאשר נדרשים אנו לא להסתפר ולהתגלח ולא לשמוע מוזיקה בימים שבין שביעי של פסח לר״ח אייר בגלל האבילות על פטירתם של תלמידי...
התחלתי את התשובה שלי בהתבודדות וזה חיבר אותי יותר לדרך של אמונה מאשר לדרך שאני נמצא בה בפועל אני נמצא בישיבה חרדית לבעלי תשובה וכל מה שמלמדים שם זה כמה צריך ללמוד תורה אבל לפעמים אני מרגיש שהם הופכים את האמצעי למטרה ושרוצים לגרום לי לפספס את התכלית של הלימוד...
בחודשים האחרונים אני שמה לב שבעלי הפסיק להתפלל ולהניח תפילין אחרי שמונה שנות נישואין שכמובן התפלל והניח השאלה שלי אם אני צריכה לחשוב או לעשות משהו בנידון או שזה פשוט לא קשור אלי ולהתעלם מהנושא
אני חרדית למהדרין ומאז ומעולם גרה בחברה חילונית, אני מעורה בה ומכירה איך זה.. בגלל כל ההיכרות שלי זה משפיע עליי גם, אני מצד אחד לא רוצה להיתפס כדוסית מוזרה ותימהונית אבל כמובן נשארת תמיד בתוך תחומי ההלכה.. (למשל- מתלבשת באופנתיות אבל בצניעות, יוצאת לסרט אבל רק לסרט נקי וכדו')...
אז הסיפור שלי היא כזה: גדלתי במגזר החרדי, במשפחה חסידית שמרנית. למדתי בישיבה, הייתי בחור טוב. אבל תמיד היה משהו שהפריע לי בפנים. לא הרגשתי נוח במגזר החרדי. דרך השמרנית לא התאימה לי. רציתי חיים יותר מודרנים. אבל, כל זה היה רק בפנים בלב. מבחוץ לא נראה כלום, הייתי בחור...
אני בחור ישיבה גדולה למדתי עד לפני שנה בישיבה ולא הייתי עושה כלום חוץ (בעיות קשב וריכוז( וגם אם הזמן שהגעתי לישיבה גדולה הבנתי שרוב של עולם הישיבות במצב קשה רוחנית ומעשית אז חיפשתי כל הזמן ישיבה /מסגרת חילופית ולא הצלחתי לעבור ישיבה גם כי הישיבה שלמדתי היה לה שם...
אני אברך מבוגר ואבא ובעל. אני יודע שכולם מצפים ממני להמשיך וללמוד בכולל וזה, ביני לבין עצמי אני מרגיש שבכולל יש המון בלאי של זמן ואני חושב שאם אצא לעבוד זה יעשה רק טוב לי ולמשפחה שלי, ולא נראה לי שאלמד פחות בגלל זה. מצד שני, אני חושש מהסטטוס, ממה...
בימים האחרונים אנו נחשפים שוב - ביתר שאת - לקבוצות מיעוט קולניות בקרב המגזר הליטאי ישיבתי (שאף אני משתייך אליו בגאון), שמפגינים בצמתים ובכבישים ומתעמתים עם שוטרים באופן מביש ביותר (קריאות "נאצים" ועוד), כשבפיהם טענות שונות על גזירות שמד נוראיות מצד שלטונות המדינה על עולם הישיבות (גזירת הגיוס / גזירת...
אני יוצאת כבר כמה חודשים עם בחור חרדי, הקראנו בדרך טבעית לא דרך שידוך, יש לנו זוגיות טובה ב"ה עם הרבה יראת שמיים, עבודת השם בהקפדה, פתיחות, חשיבה על האחר, הדילמה שלנו כבר הופיעה בתחילת הקשר הוא חרדי מבית ואני דתיה הדרך מאוד ברורה לי אני רוצה לעבוד את ה'...
אני מרגיש שהרבה ממה שאני יכול לעשות וממה שמגדיר אותי לא ממומש ובתנאי הישיבה זה בלתי אפשרי, הן טכנית והן מבחינה השקפתית (של הצוות והבחורים). אני מדבר על עיסוק באומנות, ספרות, מדע. זה גורם לתחושת חיסרון פנימי קבועה ולתסכול. כמו כן, קשה לי מאוד עם העובדה שבמסורת היהודית הדברים הללו...
דלג לתוכן
