אני בחורה עדין לומדת בסמינר ובשעות הפנאי גם כן עובדת. אני מרגישה שקשה לי מאד להביע את הדעה שלי אני יותר מידי זורמת עם הדעות של אנשים אחרים או מתיעצת עם חברות כדי לקבל את דעתן ואז בטוח שאני יעשה את מה שהן אומרת. למשל: דוגמא קצת בסדר לעומת מקרים...
יש לי בעיה.. יוצא שאני משקרת הרבה.. לא בכוונה. נגיד ואני מספרת משהו אז כדי שהסיפור ישמע טוב או מגניב או חזק אז אני מוסיפה דברים שלא קרו או נאמרו או בכלל אמיתיים.. אני כובדת ולומדת ואני לוקחת הרבה ימי חופש (לקחתי כמה ימי מחלה באמת מוצדקים אבל גם כמה...
האמת שזו לא שאלה, זה יותר בקשת עזרה.. כבר למעלה משנה אני חווה מין תחושה או יותר מדויק חוסר תחושה. מרגישה שאני עושה הכל על אוטומט ולא באמת נהנת מהדרך, לצערי בחודשים האחרונים זה החמיר עד כדי כך שאני לא מצליחה לעשות את החובות שלי. עד לפני חצי שנה הייתי...
בתקופה האחרונה אני מתעסקת יותר מידי בקושי ובכאב שלי ושל עברי. ואני מרגישה שזה בדיוק הפוך מלהתמקד בטוב. בדר"כ אני משתדלת מאוד להתמקד במה יש לי ולא במה אין וחסר וכידוע שחשוב להתבונן בחצי הכוס המלאה. מה שקורה שבשביל לעזור לעצמי ולהתקדם בצורה בריאה יותר אני חייבת להתעסק ב"רע" ואני...
איך בחורה מגיע למצב שהיא מוערכת ואהובה מאוד על כל הסביבה שלה ומרגישה שהיא לא. ז"א שבידיעה אני יודעת בברור ויש לי אינספור הוכחות לכך. זה ברור לי! אבל ברגש תמיד יש איזו תחושה כזו שלא אוהבים אותי ולא מעריכים אותי. וזה לא נכון! בדוק!! לאחר ברור עם עצמי התחושה...
בגיל 20 חזרתי בתשובה וגם חליתי רשמית במחלת הסכיזופרניה, למרות שלדעתי הייתי חולה בה כל החיים. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד מאד שקט וביישן ומופנם וגם מפחד מאנשים.למרות שבתוך המשפחה הייתי פעיל ולא שקט.(בתור ילד) בגיל ההתבגרות התכנסתי יותר לתוך עצמי עד שביל 19, 20 כבר בקושי דיברתי...
האם אפשר לחזק את הלב שלא יתאכזב? האם אפשר להפסיק להאמין בכולם? אולי כדאי פשוט לחיות לבד וזהו? למה צריך לתת צאנס ולהאמין ושוב להתאכזב? או אולי שאלה אחרת יש אדם שאין לו מקום? שהוא לא ראוי לאהבה? שהוא לא שווה את זה? שלא מגיע לו שום טוב מאף אחד?...
אני מרגישה שיש לי מחסום כלשהוא כשזה מגיע לדיבורים רצינייםכבדים כאובים וכדומה. אסביר את עצמי; למשל כשאני רוצה לדבר עם חברה על נושא קצת כבד שמצריך כוחות לפתוח את הלב ולהסביר לה דברים, המילים פשוט לא יוצאות מהפה, ואז אני כל הזמן דוחה את הענין מעדיפה לא לדבר וזהו. זה...
אני בחורה בשידוכים. מבחינת הנתונים שלי כבחורה ממוצעת הם נתונים מעולים. בית טוב, סמינר, עבודה, חיצוניות הכל בסדר ב"ה. אני נפגשת עם בחורים טובים מישיבות מצוינות. ועכשיו ל"בעיה": אני בחורה מאוד כריזמתית וב"ה גם חכמה, בעלת כושר מנהיגות, כושר דיבור- יודעת להגדיר ולהסביר בצורה מעולה. במראה הכלתי שלי אני עדינה...
יש לי בעיה שמטרידה אותי הרבה זמן, אני בת 18 וב"ה מוקפת חברה וסך הכל אני אמורה להרגיש טוב עם החיים אבל לצערי אני כל הזמן חשה תחושה של חוסר חברה, שאין לי באמת חברה בלב ובנפש,וכן תחושה של חוסר סיפוק אפילו בדברים שאני אוהבת לעשות ואני מרגישה שאני מבזבזת...