שלום לך,

ראשית, אני מצדיע לך על האומץ שהיה לך להעלות את השאלה הזו על גבי הכתב ולבקש תשובה.

רבים מאיתנו חושבים עמוק בלב שעצם ההתחבטות בעניינים הקשורים ליסודות האמונה היהודית היא אסורה ופסולה.

וזה ממש לא כך.

אומנם, מי שסיגל לעצמו/התרגל מביית הוריו ומילדותו, להאמין באמונה תמימה בבורא ובתורתו הרי שזה דבר מבורך בהחלט.

אולם, מאידך כל גדולי הראשונים- הרמב"ם, הרמב"ן , רבנו בחיי מחבר "חובות הלבבות", רבי יוסף אלבו מחבר "ספר העיקרים" ועוד הרבה שנים לפניהם רבינו סעדיה גאון מחבר "אמונות ודיעות", חיברו חיבורים שלמים ומקיפים שעוסקים בדיוק בעניינים ששאלת.

כך שקודם כל חשוב לי שתרגישי הכי בנוח בעולם עם מה ששאלת.

עם זאת, חשוב לי לסייג את דבריי ולהבהיר שהעיסוק בעניינים אלו צריך להיות בזהירות המתבקשת וביראת הכבוד הנדרשת.

כוונתי בעיקר לזהירות מפני קריאה של מאמרים וספרות של אנשים רחוקים מתורה ומצוות הדנים בעניינים אלו.

הקב"ה הטביע בנו- אצל רובנו בצורה רדומה בלבד ואצל מיעוטנו בצורה גלויה ומוחשית- את היצר של פקפוק ביסודות האמונה. הדבר הזה מכונה ע"י חז"ל בשם "מינות". לכן הקב"ה מזהיר אותנו מראש על כך בתורה במצוות לא-תעשה של "ולא תתורו אחרי לבבכם".

כך שתועילי לעצמך ולנשמתך היהודית מאד!  באם תחפשי את התשובות לשאלותייך רק בספרות חז"ל הידועה והמפורסמת ולא בשדות זרים חס וחלילה.

ותאמיני לי, את תמצאי בהם מענה בהיר ומקיף לכל שאלה שתהיה לך בנושא.

ולגוף הדברים- את באמת לא צריכה להאמין במעמד הר סיני רק כי כך כתוב בספר שמספר לנו על כך.

מעמד הר סיני היה כל כך חד פעמי וכל כך הרואי בכך שאנשים בשר ודם שמעו את קולו של הקב"המדבר איתם ממש וראו את כבודו העצום והנורא מתגלה להם במול העינים, עד שבאמת קשה להאמין שהוא היה רק על סמך העובדה שהמאורע הזה מתואר וכתוב בספר.

לשם סיבור האוזן, בתקופת השואה האיומה באירופה היו מאות אלפי יהודים שחיו בארץ ישראל ובארצות הברית ופשוט לא האמינו בהתחלה לסיפורי הזוועות שהגיעו מאירופה.

רק כשהדבר חזר ונשנה על עצמו שוב ושוב ושוב ע"י מספר רב של ניצולים התחילו בני אדם להאמין שזוועות נוראיות שכאלו אכן התרחשו במציאות והן לא פרי דמיונם החולני של אנשים חולי נפש.

להבדיל, גם לגבי מעמד מתן תורה אנחנו לא מצווים להאמין בהתקיימותו רק כי כך כתוב בספר.

ממש לא.

אנחנו מצווים להאמין בכך בגלל ש-600 אלף אנשים ראו זאת בעיניהם שלהם, סיפרו זאת לבניהם, הם לנכדיהם והם בתורם לניניהם של הצופים הראשונים וחוזר חלילה.

אומנם, כיום אחרי כ"כ הרבה שנים שעברו מאז אין לנו כמובן מי שזוכר שסיפרו לו זאת. אפילו לא מכלי עשירי…

אולם, הדבר עבר מאב לבן במשך כך כך הרבה דורות עד שהוא נהיה לעובדה גלויה ומפורסמת לכל שאין צורך כבר לבדוק אותה שוב ולאמתה כל פעם מחדש.

גם על חורבן הביית, מסעי הצלב וגירוש ספרד אנחנו יודעים רק מספרי ההיסטוריה השונים ובכל זאת לא ידוע לי ולך על אנשים רציונליים שאינם אנטישמיים המפקפקים בהתרחשות אירועים אלו.

סיפור מעמד מתן תורה בתורה המופיע בתורה הינו רק בבחינת תיעוד היסטרי לדורות של אותו מאורע כציווי התורה "זכור ימות עולם".

באם תרצי, אפנה אותך לדבריו של רבי יוסף אלבו מגדולי הראשונים בספרו "ספר העיקרים" שמאריך בדיוק בנקודה זו.

לגבי עשיית מעשים לשם שמיים על ידי יהודים ועל ידי, להבדיל, מוסלמים- ראשית, חשוב שתדעי כי גם גוי שמקיים שבע מצוות בני נח זוכה לקבל חלק בעולם הבא.

הדברים מפורשים בתלמוד במסכת סנהדרין ונפסקו להלכה ברמב"ם במשנה תורה בהלכות תשובה.

הקוראן וכן הברית החדשה מבוססים על תורה שבכתב.

לא לחינם הנוצרים קוראים לספרם "הברית החדשה"- כביכול, הברית שכרת איתנו הקב"ה הכתובה בתורה שבכתב נפסקה בשלב מסוים ותמורתה נכרתה עימם ברית חדשה.

כנ"ל לגבי הקוראן.

ממילא, לא ייתכן שאדם יכתוב ספר אמונה ומצוות מעשיות המבוסס על ספר שקדם לו בזמן, כאשר הוא בוחר לעצמו מה לקחת מאותו ספר ומה לשנות.

זה כמו שאנשים ימניים-חילוניים מנופפים בתורה כמקור המוסרי שמכוחו כבשנו את הארץ מידי הערבים בשנת 1948, אבל מצד שני הם לא מוכנים להיות מחויבים בחיי המעשה לכל מה שכתוב באותה תורה.

מה שנקרא "אל תתן לעובדות לקלקל לי את התאוריה"… או באנגלית: "choose and make".

ממילא, כל ציווי, במידה ואכן הוא קיים, הסותר את האמור בתורה לא שייך להתייחס אליו ככזה הניתן מאת הקדוש ברוך הוא אלא כציווי הניתן מדעתו האישית בלבד של אותו מחבר ספר- ישו הנוצרי או מוחמד המוסלמי.

ברור שקיום ציווי של מאן דהו שבדה אותו מליבו אינו יכול להיחשב כדבר שנעשה "לשם שמיים".

ואם אולי תשאלי אותי מדוע התורה ציוותה אותנו להרוג את שבעת העמים שחיו בארץ כנען לפני כיבוש הארץ בימי יהושע? אענה לך שהציווי הזו הוא ממש אבל ממש לא חד משמעי.

כל מי שרצה לברוח ולא התנגד יכל לעשות זאת בלי שיאונה לו כל רע.

אם תרצי אפנה אותך גם כאן לספרות חז"ל בנושא.

כידוע לך, אצל המוסלמים כיום- דעאש ודומיהם ואצל הנוצרים בעבר- בזמן מסעי הצלב זה ממש לא היה כך. כל מי שלא הסכים להתנצר/להתאסלם, נשחט/נשרף חי באופן מיידי.

אז כמדומני שקיבלת תשובה גם לשאלתך זו.

ולשאלתך האחרונה- איך יתכן שדווקא אנחנו הוא העם הנבחר.

בוא נהיה כנים עם עצמנו ונודה בעובדה הבסיסית והפשוטה- בכל דבר בעולם יש משהו/מישהו שהוא הנבחר והמועדף- במקום העבודה, בפוליטיקה, בלימודים, בכל המעגלים החברתיים שבחיינו, בממלכת בעלי החיים- מלך החיות/העופות/הבהמות, במוצרי מזון וצריכה, במכשירי חשמל ביתיים, ברכבים. בעצם במה לא???

זה טבע העולם- לא כולם הם באותה מעלה ובאותה מידה.

כמובן וכמובן שאם אנחנו מדברים על בני אדם אז חשוב להדגיש ולזכור היטב שכל בני האדם, כולל הגויים כמובן, נבראו בצלם אלוקים ובשל כך הם יצורים נכבדים שזכאים ליחס מכבד. וכדברי חז"ל בפרקי אבות "חביב אדם שנברא בצלם". כל אדם, ולא רק יהודי.

שנית, וזהו העיקר- היותנו עם נבחר הינה חובה גדולה ולא זכות והעדפה גרידא.

עם ישראל בהיותו עם נבחר מחויב לרומם את כל העמים האחרים שבעולם מבחינה מוסרית, ערכית, חברתית ולגרום לחברה העולמית להיות טובה יותר, מיטיבה יותר, ערכית יותר, אצילית יותר ומוסרית יותר.

כך, שהעובדה שאנו עם נבחר לא אמורה לגרום לנו להתנפח מגאווה ולהיות גאוותניים ושחצנים ולהרגיש מורמים מעם- אדרבה, בדיוק ההפך!! היא אמורה לגרום לנו להבין מהי גודל האחריות והחובה המוטלית עלינו בשל כך.

אסיים בדברי משה רבינו בעת שהאציל מרוח הקודש שבו על שבעים הזקנים במדבר:" אמר להם, כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".

מקווה מאד שעזרתי לך.

אם יש לך שאלות נוספות/בקשה להפנייה למקורות ואסמכתאות, אל תהססי לפנות אלי ישירות למיל הפרטי.

ברכה והצלחה בכל.

צבי

[email protected]